תכירו את יסכה בינה, שנכנסה זה מכבר לנעליו הקטנטנות של שמחה רוטמן והפכה לפנים של התנועה ״למשילות״.
השבוע, היא פירסמה ציוץ נרגש בו ״הסבירה״ לעוקביה על משמעותו של פסק דין מיוני 2017, שעסק בתנאי הכליאה בישראל.
בואו נראה איך גב׳ בינה משלבת, כמיטב המסורת, בין שקרים לבין בורות.
בשנת 1984 החייל משה תמם ז"ל עצר טרמפ בדרך לחופשה. ברכב שעצר לו ישבו מחבלי החזית העממית. יומיים לאחר מכן, תמם נרצח.
מי שעמד ברקע של מעשה החטיפה והרצח היה אזרח ישראל בשם וליד דקה. במרץ 1987 הוא הורשע ונידון למאסר עולם.
ביום 7.4.2024 דקה נפטר ממחלת הסרטן.
לאחר פטירתו, המדינה סירבה להעביר את גופתו לידי בני משפחתו, שיביאו אותו לקבורה. זאת, בטענה כי הגופה היא מעין "קלף מיקוח" לקראת עיסקה עתידית מול חמאס.
המשפחה עתרה לבג"ץ, והיום פורסם פסק הדין בו נדחתה העתירה (עמית, בהסכמת גרוסקופף וכנפי-שטייניץ). בואו ננסה להבין מה בג"ץ קבע.
בימים האחרונים מתנהל דיון טוויטרי בין גדי טאוב לבין נדב איל, שבמרכזו טענה שהעלה טאוב לפיה הפצ״ר ״מונעת״ פגיעה בחלק ממשתתפי טבח ה-7.10, כולל חוטפי משפחת ביבס.
בואו ננסה להסביר במה מדובר, ואז להמחיש, באמצעות קטע מה-״טיעון״ הטאוביסטי – עד כמה מדובר בבולשיט.
מעת לעת, מתרגשת עלינו סערת טוויטר (וערוץ 14) לגבי ידיעה על מעצר מינהלי.
לאחרונה, סערה כזו פרצה סביב מעצרו של אברהם שפירא, שהספין שנלווה לה היה שהוא נעצר משום שעבד על סרט ביקורתי ביחס לשב"כ.
המשותף לכל הסערות הללו: העצורים הם יהודים.
כלומר, מחוללי הסערות לא באמת "מזדעזעים" ממעצר מינהלי, שפירושו כליאת אדם על סמך מידע מודיעיני חסוי, ללא משפט וללא הצגת ראיות, ללא הרשעה ואפילו מבלי שהעצור יכול להתגונן באופן אפקטיבי (כי הוא לא יודע מה המידע שהביא למעצרו).
הם נזכרים "להזדעזע" ממעצר מינהלי רק כשמדובר ביהודי.
אלא שבמקביל ליהודים בודדים שמוחזקים במעצר מינהלי – יש אלפי פלסטינים שעצורים באותו אופן.
רוב העצורים הם פלסטינים תושבי יהודה ושומרון, מה שמקים את הטענה שה-"זעזוע" ממעצר היהודים הוא מוצדק, שכן הם אזרחי המדינה – והפלסטינים לא.
אז בואו תשמעו סיפור שנחשף בהחלטה שפורסמה אתמול.
מדובר בשלושה אזרחי מדינת ישראל, תושבי טייבה, שנעצרו בחודש מרץ 2024 בחשד שסחרו בנשק ביהודה ושומרון (שימו לב: החשד נגדם היה לסחר בנשק, ולא שהם תכננו לבצע פיגוע או כיוצא בזה).
מאחר שחקירתם לא הניבה ראיות שיאפשרו את העמדתם לדין – הם נעצרו במעצר מינהלי למשך חצי שנה.
בג"ץ פירסם אתמול את פסק הדין בעתירה שהגישו מספר ארגונים, שהסעד המרכזי שהתבקש בה היה הפסקת השימוש במחנה "שדה תימן".
בשרשור הבא, אנסה לשכנע שקריאה קפדנית ומושכלת של פסק הדין מלמדת עד כמה בית המשפט העליון עושה "שמיניות באוויר" כדי להגן על פעולות הממשלה.
אבל לפני שנגיע לפסק הדין עצמו, צריך הקדמה:
המחבלים שמשתייכים לארגוני הטרור השונים ברצועת עזה, או אלה שאינם משתייכים לארגון כלשהו אבל ביצעו פעולות נגד ישראל – אינם זכאים למעמד של שבויי מלחמה (מטעמים שלא נכנס אליהם הפעם).
אז מה הדרך החוקית לפיה הם מוחזקים במתקני כליאה בישראל?
ובכן, יש שני מסלולים חוקיים מרכזיים:
א. פתיחה בהליך פלילי, במסגרתו מוחזקים מי שיש נגדם ראיות המקימות לפחות חשד סביר שהיו מעורבים בפעולות חבלניות כלשהן. חשודים אלה "מיועדים" לעמוד לדין, אז יוגש נגדם כתב אישום ויתנהל הליך פלילי לכל דבר.
ב. חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים.
חוק זה, המכונה "חוק הלב"ח" בז'רגון המשפטי, מגדיר בעצמו את מטרתו: "להסדיר את כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, אשר אינם זכאים למעמד של שבויי מלחמה, בדרך העולה בקנה אחד עם מחויבויותיה של מדינת ישראל לפי המשפט הבין-לאומי ההומניטרי".
בקיצור, החוק מאפשר להחזיק מחבלים בכלא, ללא משפט.
כנראה שרובכם לא שמע על זה, אבל אתמול פורסמה החלטה ב-"פרשת הצוללות", שבה התקבלה טענה מסוימת שהעלה מיקי גנור – הוא הנאשם המרכזי בפרשה.
שלא במפתיע, ההחלטה הזו עוררה שלל ליצני משפט, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, שהזדרזו להפוך את ההחלטה הזו לדרמה אדירה.
אבל על מה בכלל מדובר?
בג"ץ פירסם אתמול את פסק הדין בעתירה שביקשה לחייב את שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור – סוף סוף – נשיא חדש לבית המשפט העליון.
בואו ננסה להבין מה נקבע בפסק הדין.
על הרקע העובדתי דיברנו לא מזמן, ולכן נחזור רק בתמצית:
באוקטובר 2023 פרשו מבית המשפט העליון הנשיאה חיות והשופטת ברון. מאז, בית המשפט העליון (והרשות השופטת כולה) מתפקד ללא נשיא, ובהרכב חסר.
פוגלמן, שכיהן אז כמשנה לנשיאה, הפך לממלא מקום – ובעוד כחודש צפוי גם הוא לפרוש משיפוט.
לא מזמן, דיברנו על אודותיו👇.
הגברתן הפסיכופט הוא מאצ׳ואיסט פרימיטיבי, שסבור שאין אישה שתעמוד בפניו. לא משנה כמה מפורשת תהיה חוסר הסכמת האישה למגע מיני – בתוך תודעתו הוא יאמין באמונה שלמה שלמעשה האישה נתנה את הסכמתה.
השבוע, הוא הופיע שוב.
האם יתכן שמטורללי הקורונה, מכחישי החיסונים ומדוכאי "התו הירוק" צדקו? האם באמת יש כפיית חיסונים במדינת ישראל?
השורה התחתונה של פסק דין שבית המשפט העליון פירסם השבוע היא שפעוט יחוסן – בניגוד לעמדת שני הוריו.
אבל, התמונה הכוללת קצת יותר מורכבת.
נתחיל בעובדות:
בתאריך 22.8 נפל פעוט בן עשרה חודשים על רצפת ביתו, ונגרם לו חתך עמוק במצח. בשל עמדת הוריו – מן הסתם מתנגדי חיסונים מז'אנר כלשהו – הפעוט לא חוסן בחיסוני השגרה המקובלים, ובין השאר לא חוסן נגד טטנוס.
בחוות דעת רפואית שהוגשה נטען שהסיכון שהפעוט יחלה בטטנוס – נמוך.
אין אדם אחד בישראל שלא שמע את השם גלעד שליט, ומכיר, ולו בקווים כלליים, את סיפור נפילתו בשבי החמאס והעיסקה שהביאה לשחרורו.
אבל בודדים זוכרים את שמו של אילן גרפל, אזרח ישראל וארה"ב, ששוחרר גם הוא בעיסקה, תשעה ימים בלבד לאחר שובו של שליט.
