כדי לא לדבר על המצב במדינה, בואו נחזור לשבוע שעבר, אז התחוללה (עוד) סערה בעניינו של שופט ביהמ"ש העליון חאלד כבוב.
במרכזה, אמירה לכאורה שאמר כבוב בדיון, לפיה המדינה צריכה להתחשב בכך שמספר נאשמים שוחררו בעיסקת החטופים – ולהסכים להקל עם נאשם נוסף בפרשה.
מחולל הסערה היה מיודענו אבישי גרינצייג, שגם עמד מאחורי פירסומים קודמים בעניינו של השופט כבוב.
לפי הדיווח של גרינצייג, כבוב דן בהארכת מעצר של נאשם בעבירת טרור, ואמר לפרוטוקול שהתביעה צריכה להתחשב בכך ששלושה נאשמים בפרשה שוחררו בעיסקה, ולכן להסכים להקלה בתנאי מעצרו של הנאשם.
קודם כל, הנאשם לא הואשם ״בעבירת טרור״, אלא בעבירות נשק, ומבחינה זו הדיווח שגוי. אבל נניח לכך ונסביר מה בעצם ההליך שהתנהל.
ובכן, מדובר על פרשה שבמרכזה הפרות סדר כלפי מתקן ממשלתי וכלפי כוחות ביטחון שפעלו בשכונת צור באהר שבירושלים. בתום החקירה, הועמדו לדין תשעה נאשמים.
מטעמים שלא נכנס אליהם, הנאשמים הועמדו לדין בשלושה כתבי אישום נפרדים. בכתב האישום הרלבנטי לענייננו הועמדו לדין ששה נאשמים, וביניהם הנאשם שעומד במרכז החלטתו של כבוב.
בתחילה, הנאשם נעצר עד תום ההליכים. אלא שבישראל, כמו בישראל, המשפט התמשך והתמשך, והחודשים הלכו וחלפו.
לפי החוק, שלא ממש מותאם למציאות של 2024, כאשר נאשם נמצא במעצר עד תום ההליכים יותר מתשעה חודשים, והמדינה רוצה להמשיך ולעצור אותו – צריך להגיש בקשה לביהמ"ש העליון, שמאריך את המעצר ב-90 ימים בכל פעם.
וזה מה שקרה בענייננו. הנאשם נעצר בינואר, ובאוקטובר הוארך מעצרו בביהמ"ש העליון.
אלא שגם בתום הארכת המעצר הראשונה המשפט טרם הסתיים, ולכן המדינה הגישה בקשה נוספת, להארכת מעצר שנייה ב-90 ימים. וכך הגענו לדיון בפני כבוב.
במסגרת הדיון, התברר שמתוך ששת הנאשמים שהיו בכתב האישום – שלושה שוחררו לגמרי בעיסקת החטופים (וההליך נגדם בוטל), ושני האחרים שוחררו ממעצר.
וכאן נכנסת לתמונה האמירה של כבוב, אשר אמר בדיון כי הוא מוצא קושי בכך ששאר הנאשמים שוחררו, בעוד המדינה ממשיכה לבקש את המשך מעצרו של הנאשם הספציפי.
אם קוראים את פרוטוקול הדיון כפשוטו👇, כביכול אפשר לטעון שכבוב אכן התייחס לפער בין הנאשם המדובר לבין אלה ששוחררו בעיסקת החטופים.
אלא שלדעתי, קריאה של הפרוטוקול בשלמותו, ודאי בצד ההתייחסות הארוכה והחריגה של השופט כבוב ביחס לפירסום👇 – מלמדת שמדובר בפרשנות דחוקה מאוד.
בראש ובראשונה, אין כל סבירות לדעה כאילו השופט כבוב – להבדיל מכל אדם בר דעת בישראל – חשב שמי שקבעה את רשימת המשוחררים בעיסקה היא הפרקליטות.
שנית, גם אין שום היגיון בתפיסה לפיה אם חלק מהנאשמים שוחררו במסגרת עיסקת חטופים, אזי יש להקל בתנאי מעצרו של מי שלא שוחרר.
לעומת זאת, יש היגיון רב בטענה לפיה אם שאר הנאשמים שלא היו חלק מהעסקה שוחררו ממעצר – הרי שעקרונית יש לגזור גזרה שווה גם לעניינו של הנאשם הנוסף.
כלומר, כדי לקבל את הפרשנות לפיה כבוב העיר שיש לשחרר ממעצר נאשם בגלל שנאשמים אחרים שוחררו לחלוטין בעיסקת חטופים – צריך לקרוא את הדברים באופן מאוד מגמתי, ובעיקר מתוך רצון להגיע לפרשנות הקלושה הזו.
הפרשנות האחרת היא הרבה יותר סבירה, והיא גם עולה ללא קושי מקריאת אותו טקסט בדיוק.
אבל, ומעבר למחלוקת הפרשנית, יש עוד משהו – והוא העיקר. והעיקר הוא ההחלטה בתום הדיון, שממנה, משום מה, היתה התעלמות כמעט מוחלטת בדיווחים ביחס לפרשה.
בהחלטה, כבוב כתב מפורשות ששלושה נאשמים "שוחררו בעקבות החלטת הממשלה" בעיסקת החטופים, וששני נאשמים נוספים שוחררו זה אף הם ממעצר.
אם כבוב, מטעמים עלומים, באמת חשב שהתביעה היא שהחליטה מי ישוחרר בעיסקת החטופים ומי לא – מדוע הוא כתב בהחלטה את ההיפך הגמור?
יתרה מזאת: בהחלטתו כבוב אכן הורה לבחון את האפשרות להעביר את הנאשם למעצר בפיקוח אלקטרוני, וזאת, בין השאר, בשל "שחרורם של חלק מהנאשמים האחרים בכתב האישום".
כלומר, גם הפעם ברור שכבוב השווה בין הנאשם לבין אותם נאשמים ששוחררו ממעצר, ולא לאלה ששוחררו לחלוטין בעיסקת החטופים, ושההליך הפלילי נגדם הסתיים.
בשורה התחתונה, כבוב קיבל את הבקשה, האריך את המעצר כמבוקש – אבל כאמור הורה לביהמ"ש המחוזי לבחון את האפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני.
למען שלמות התמונה יאמר כי ב-11.2.2024, ועל רקע החלטה זו – הנאשם אכן הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני.
עד כאן העובדות. מכאן, קצת פרשנות והערות.
ראשית, גרינצייג הוא לא שופר ובטח לא ביביסט. הוא עיתונאי מצוין, שמה שחשוב לו זו האמת, ולא האג'נדה. אבל, גם עיתונאי יכול להתאהב בסיפור.
ולדעתי, במקרה הזה גרינצייג קצת התאהב בעיסוק שלו בשופט כבוב, וגלש לסיפור שבתכל'ס אין בו כמעט כלום, חוץ מאשר עוד מהלומה כלפי כבוב.
במיוחד צורמת ההבלטה של מה שכביכול נאמר בדיון, לצד ההתעלמות של גרינצייג מההחלטה עצמה, שבה לא הוחלט שום דבר שקשור בנאשמים ששוחררו בעיסקת החטופים.
ולמה זה צורם?
כמו שכל אדם שדרך בבתי המשפט בישראל יספר לכם, לפרוטוקול בבית המשפט העליון יש את הערך הנמוך ביותר. הרבה מאוד פעמים יש פערים גדולים בין מה שכתוב בו לבין מה שבאמת נאמר, וקשה מאוד להסתמך עליו.
הנה מה שכתב השופט שטיין, שלא חשוד ב-"שמאלנות", בהקשר דומה לענייננו.
באותה פרשה, הפנה נאשם שהיה נתון במעצר לפרוטוקול דיון קודם בעניינו, ממנו עלה שהשופטת ברק-ארז הסכימה כביכול לשחרר אותו ממעצר, אף שהדבר לא משתקף בהחלטה הסופית.
שטיין קבע שפרוטוקול בבית המשפט העליון – אינו מהווה פרוטוקול רשמי, ואינו מתיימר לשקף נוסח מחייב של ישיבות בית המשפט.
ושטיין המשיך: "בתי המשפט מדברים באמצעות החלטות ופסקי דין, ורק באמצעותם. הערותיו של שופט אשר נרשמות בפרוטוקול הדיון הן חלק מחילופי הדברים אשר נועדו לקדם את בירור העניין שהובא להכרעת השופט, ואין לראות בהן חלק מפסק הדין או מההחלטה".
כלומר, ההחלטה היא העיקר, והפרוטוקול – הטפל.
בהיקש על ענייננו, גם אם כבוב העיר הערה כלשהי בנוגע לצורך כביכול בשיוויון בין הנאשם המסוים לבין נאשמים ששוחררו בעיסקת החטופים – וכאמור, כל הסימנים מראים שהערה כזו לא היתה – אין לזה משמעות.
זו לכל היותר הערה שאולי נועדה ללחוץ על המדינה להסכים להגיע לפשרה, אבל לא למעלה מכך.
באופן כללי, לתקשורת יש נטייה לעסוק הרבה באמירות של שופטים שנאמרות במהלך הדיון.
חלקכם ודאי זוכרים את האובססיה הביביסטית סביב אמירות כאלה ואחרות במהלך הדיונים ב-"תיקי האלפים", חלק אחר אולי זוכר הערות של שופטי בג"ץ בדיונים ששודרו בשידור חי.
אבל מה שחשוב זה ההחלטות ופסקי הדין.
כל האמירות וההערות הופכות לקצף על פני המים כאשר מגיעה ההחלטה.
האמור בה – ורק האמור בה – הוא בעל תוקף. לכל היותר, אפשר לנסות לפרש החלטה באמצעות פרוטוקול, אבל אין שום טעם לנסות "להתגבר" על מה שכתוב בהחלטה באמצעות הפנייה לפרוטוקול.
וזה, לפחות לדעתי, מה שנעשה במקרה הזה, וחבל.
אבל לא נסיים בלי להרחיב את המבט מעבר לדיווח המקורי של גרינצייג.
שלא במפתיע, היו מי שהפכו את הדיווח הזה, שלכל הפחות סבל מאי-דיוקים, לקרדום כדי לחפור ולהלום בעזרתו במערכת המשפט בכלל, ובשופט כבוב בפרט.
למרבה הצער, אירועי ה-7.10 לימדו אותנו שיש מחיר כבד לעיסוק בשטן דימיוני.
במשך מספר שנים, וב-2023 בפרט, התגייסו כוחות פוליטיים אדירים כדי לשטוף את מוח הציבור בתעמולת שנאה כאילו מערכת המשפט היא שמונעת ביטחון מאזרחי ישראל, כאילו "המשפטנים" הם שמקבלים החלטות, וכאילו "הרפורמה" היא הדבר החשוב ביותר בעולם.
הבלוף הזה התפוצץ. אוי לנו אם יתנפח שוב.
ערב שקט.
החלטת כבוב המלאה:
https://t.co/um1vmRhH9h
החלטת שטיין המלאה:
https://t.co/pbY4lKCXzQ