אתמול פירסם בית משפט השלום בהרצליה (השופט ד׳ יצחק) את פסק הדין בתביעת הדיבה שהגיש ידידי כאח לי, אבישי גרינצייג, נגד אלי ציפורי. מטבע הדברים, פסק הדין ״הקטן״ הזה אינו בעל חשיבות משפטית ממשית. אבל, אנחנו בטוויטר – ולדעתי יש בכל זאת כמה דברים ללמוד ממנו.
נתחיל בעובדות.
בנובמבר 2020 הגיש גרינצייג תביעה נגד ציפורי, שהתייחסה לכ-200 פירסומים ברשתות החברתיות. בימ"ש השלום נדרש ללא פחות מתשעה עמודים כדי לפרט את שלל ניבולי הפה, כינויי הגנאי וההכפשות פרי מקלדת הביאושים של ציפורי.
אין טעם לחזור על הדברים, שאת חלקם תוכנו למצוא כאן 👇.
למען שלמות התמונה, אציין כי גרינצייג העלה גם טענה לפגיעה בפרטיות, וציפורי הגיש תביעה שכנגד, אך אלה נדחו ואינן מענייננו.
לאחר סקירת הפירסומים, עבר השופט יצחק להכרעה.
תחילה, יצחק קבע שלצורך ההליך, הן גרינצייג והן ציפורי הם בגדר "דמויות ציבוריות", בהיותם עיתונאים מוכרים.
המשמעות היא, שבאיזון בין הזכות לחופש ביטוי לבין הזכות לשם טוב – תינתן הגנה רחבה יותר לחופש הביטוי, לעומת במקרה שבו התובע הוא אדם פרטי. זאת, בין השאר, משום שלעיתונאי יש יכולת להגן על שמו הטוב באמצעות פירסום מטעמו. כלומר, נקודת המוצא היא שגרינצייג נמצא בנחיתות אינהרנטית.
ומכאן לגופם של דברים.
בימ"ש השלום ריכז את ניבולי הפה וההכפשות של ציפורי בפיסקה, ודן בהם ב-"קבוצות".
החלק הראשון הוגדר כ-"עלבון אישי או גידוף" (למשל: אידיוט, חנפן, עצלן, צבוע, אדם רע, עלוב נפש וכו'), והשאלה המשפטית היא האם הם חוצים את הרף המשפטי הגבוה של הגדרה כ-"לשון הרע".
לפי יצחק, מדובר אומנם בביטויים פוגעניים – אך לא כאלה שיהפכו את גרינצייג, בעיניי הקורא הסביר, למושא לבוז, השפלה או לעג, כנדרש בחוק. בנוסף, לא מדובר בתיאור עובדתי, אלא בהבעת דעה של ציפורי על גרינצייג. בשים לב לכך שגרינצייג הוא, כאמור, דמות ציבורית – לא ניתן לראות בהם כלשון הרע.
הקבוצה השנייה היתה ביטויים כגון "משרת ארגון פשע", "קבלן חיסולים" (של הפרקליטות) וכו'.
ביחס לכך, היתה ליצחק משענת נוחה – פסק הדין בעניינו של השר מיקי זוהר, בו נקבע כי מדובר בהבעת דעה, ולא בתיאור עובדתי. כלומר, לפי יצחק הקורא הסביר לא חשב שציפורי מתכוון שגרינצייג הוא עבריין.
לעומת זאת, יצחק קבע כי בשים לב לכך שגרינצייג הוא עיתונאי – ביטויים לפיהם הוא "שופר", "כתבלב חצר" או "עבד נרצע" של הפרקליטות הם בבחינת לשון הרע, משום שהם מייחסים לגרינצייג פגם מהותי ביושרתו העיתונאית. ככאלה, הביטויים עלולים לפגוע בפרנסתו ובמעמדו המקצועי של גרינצייג.
בנוסף, יצחק מצא כי פירסומים של ציפורי אשר ייחסו לגרינצייג גזענות, פירסום שקרים או שותפות בביצוע עבירות פליליות – גם הם חוצים את הרף המשפטי של הגדרה כלשון הרע. גם הפעם, הסיבה לכך שאלה פוגעים בשמו המקצועי הטוב של גרינצייג, מכתימים את פועלו כעיתונאי, ועלולים לסכן את משלח ידו.
השלב הבא היה לבחון האם עומדת לציפורי הגנה ״אמת דיברתי״.
מטבע הדברים, ציפורי לא הוכיח שגרינצייג פירסם שקרים, כי תכנים גזעניים, או כי היה שותף בעבירות פליליות כלשהן. בהקשר זה, מעניין לציין כי יצחק דחה את הטענה כאילו הכינוי "ביביסט", שגרינצייג השתמש בו, הוא בבחינת ביטוי גזעני.
ההגנה הבאה היא הבעת דעה בתום לב.
יצחק קבע שהגנה זו עומדת לציפורי לגבי קבוצת הביטויים של "שופר", "עבד נרצע" וכו', שהם בגדר הבעת דעה על אופן התנהלותו המקצועי של גרינצייג. כלומר, אומנם מדובר בביטויים שהם לשון הרע, אך מאחר שהם הבעת דעה שלא חרגה מתחום הסביר – הם מוגנים.
לעומת זאת, הגנה זו לא עומדת לציפורי לגבי שאר הביטויים שנקבע שהם לשון הרע, כגון "גזען", "שקרן" או "שותף לעבירות פליליות". יצחק קבע כי מדובר בפירסומים שהקורא תופס אותם כקביעות עובדתיות, במיוחד על רקע ההקשר שבו נאמרו. יצחק אף דחה את הטענה כאילו מדובר ב-"ביקורת" מצידו של ציפורי.
נקבע, כי "מסתברת יותר הנחה כי ציפורי פעל רון ליצור שיח משתלב ומתנגח בגרינצייג, ופחות התעניין בשאלת נכונות הדברים". בתרגום ממשפטית מנומסת לעברית טוויטרית, יצחק מצא שציפורי ניסה להטריל את גרינצייג באמצעות הכפשות נטולות רסן, ולא התעכב על זוטות כמו האם מדובר בפירסום פוגעני.
הסוגיה האחרונה היתה שיעור הפיצויים, שהועמד על 135 אלף ש"ח, חיוב בהוצאות בסך 35 אלף ש"ח, וחיוב במחצית מסכום האגרה – ובסך הכל כ-200 אלף ש"ח.
ועד כאן פסק הדין. כעת, כמה הערות.
ראשית, כדאי להתרשם מהרף המשפטי הגבוה יחסית שנקבע בפסיקה לצורך קביעה שפירסום הוא בגדר לשון הרע.
עיניכם הרואות, שגם הזרמת ביוב מילולי מתמשך מצידו של ציפורי, במאות פירסומים ברשתות החברתיות, שכללו גידופים מן הגורן ומן הייקב – לא נחשבו בסופו של דבר כלשון הרע.
אומנם, מדובר בתובע שהוא עיתונאי, ולכן הרף הוא גבוה יותר מאשר אדם פרטי – אבל גם במקרה האחרון הוא גבוה למדיי.
שנית, ועל רקע הטענות ל-"שמאלנות" מצד בתי המשפט, קשה שלא לקבל את הרושם שהשופט יצחק לא בדיוק נקט בשיטת בית שמאי כלפי ציפורי. כאמור, יצחק קבע שמרבית הביטויים אינם לשון הרע, ואף הגדיל לעשות כשקבע שביחס לחלק מהם עומד לציפורי הגנה של פירסום דעה בתום הלב. הכל חוץ ממובן מאליו.
שלישית, כדאי לזכור את הביטויים שביחס אליהם נקבע בפסק הדין כי מדובר בלשון הרע, ושאינם נהנים משום הגנה – שקרן, גזען, שותף לעבירות פליליות וכו'. אני מרשה לעצמי להניח שפסק הדין לא ימתן את לשונו של ציפורי. אלא שאם ישתמש גם בעתיד בפירסומים שכאלה, יהיה קל הרבה יותר לחייבו בגינם.
רביעית, וכאן ההערה היא פחות משפטית, קריאת פסק הדין מלמדת עד כמה תרבות ההתבהמות המילולית מושרשת בפירסומיו של ציפורי. לא למותר להביא שוב את הפיסקה המסכמת של הביטויים שציפורי עלב בגרינצייג 👇 – כולם ביטויים שאדם אחד הטיח באדם שני, והכל על רקע "סכסוך" שהוא בעיקרו פוליטי-מקצועי.
ולא נסיים בלי זווית אישית:
נכון, אני אנונימי. אבל, נדמה שאין הכפשה שמר ציפורי חסך מ-"אור כרמי". אין צריך לומר, שבין שאר המחמאות שפיזר היו גם טענות לביצוע עבירות פליליות, הפצת שקרים, גזענות ומה לא.
אבל, אני מבקש ממר ציפורי להמשיך להטיח בי רפש, ולהניח למשרתי הציבור.
ערב טוב.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/iQlb5IyIgw