חלקכם ודאי שמע שביום רביעי בג"ץ דחה עתירה נגד החלטת המשטרה שלא לאשר קיום הפגנות באום אל-פאחם ובסחנין.
בואו ננסה להבין מה בדיוק נקבע בפסק הדין, ועל הדרך נעשה בו שימוש כדי להפריך כמה מיתוסים ופרנויות שהודהדו לאחרונה, בעיקר בטוויטר, חלקם מימין וחלקם משמאל.
וכך פתח השופט עמית את דבריו:
"הימים הם ימי מלחמת 'חרבות ברזל, השבעה באוקטובר, אותה שבת שחורה שבמהלכה פלשו אלפי פעילי חמאס והג'יהאד האיסלמי לשטח ישראל מן היבשה, האוויר והים, וביצעו טבח באזרחים, כולל תינוקות, ילדים, נשים וקשישים, וביצעו פיגועי חטיפה ולקיחת בני ערובה".
אבל, מדגיש עמית, גם בימי מלחמה (וגם בימי מגפה) – "נדרשים אנו לשמור על זכויות היסוד של אזרחי המדינה".
אחת מאותן זכויות היא כמובן זכות ההפגנה. גם זכות זו, ככל זכות אחרת, אינה מוחלטת – ויש לאזן אותה מול האינטרס של שלום הציבור ושמירת הסדר הציבורי. נוסחת האיזון היא הסתברותית.
ההלכה המושרשת, מזה עשרות שנים, היא שניתן לפגוע בזכות ההפגנה אם – ורק אם – קיימת הסתברות קרובה לוודאות של פגיעה ממשית בביטחון או בסדר הציבורי.
כלומר, המשטרה רשאית לפגוע בזכות ההפגנה רק אם יש בידה מידע שיכול להוכיח שמתקיימת רמת סיכון שכזו. אחרת, יש לאפשר את ההפגנה.
בענייננו, העותרים ביקשו, כאמור, לקיים הפגנות באום אל פאחם ובסכנין. המשטרה טענה כי ניסיון העבר מלמד שהפגנות בנסיבות דומות מביאות להפרות סדר, וכן טענה כי בשל משימות הנובעות מהמלחמה – אין באפשרותה להקצות כוח אדם מספק כדי לאפשר את קיום ההפגנות.
וכמובן, שיש קשר בין שתי הטענות.
הקשר נובע מכך שאם בימי שגרה יש למשטרה אפשרות להקצות מספיק כוח אדם כדי למנוע הפרות סדר בעקבות ההפגנה – הרי שבימים הקשים שבהם אנו נמצאים אין לה אפשרות כזו, ולכן מתגבר מאוד החשש מפני פגיעה בסדר הציבורי ובביטחון.
ומפסק הדין עולה, שהקשר הזה הוא גם מה ששכנע את בג"ץ לדחות את העתירה.
עמית קבע שגם "בעיתות מלחמה ומשבר, המחאה היא חשובה במיוחד, גם אם כואבת במיוחד". לכן, בית המשפט יהיה זהיר מאוד לפני שיקבע שאי אפשר להפגין בגלל חשש מפגיעה בסדר הציבורי.
עקרונית, אם המשטרה חושבת שיש חשש כזה – ככלל היא צריכה לפעול כדי לצמצם את החשש, ולאפשר את ההפגנה.
אבל, במלחמה הנוכחית "העורף מאוים והפך לחזית… השוטרים עובדים מזה תקופה במשמרות של 12 שעות, המחוזות מעורבים בפעילות המלחמתית בזירה הצפונית", ומכאן ש-"הצורך של המשטרה לפקח עם קיומן של ההפגנות, מחייב הסטה של שוטרים רבים למשימה זו, על חשבון משימות חירום של פיקוח נפש".
במילים אחרות, החשש "האמיתי" אינו מפני התפתחות הפרות סדר כתוצאה מההפגנות – כי את החשש הזה המשטרה יכולה להפחית ואפילו למנוע.
אבל, כדי לעשות זאת, המשטרה תיאלץ שלא לבצע חלק מהמשימות הרבות האחרות שמוטלות עליה – ומדובר, כאמור, ב-"משימות חירום של פיקוח נפש", קרי שיש הכרח לבצען.
לכן, כאשר מצד אחד ניצבת זכות ההפגנה, חשובה ככל שתהיה, ומהצד השני המחיר הוא אי-ביצוען של "משימות חירום של פיקוח נפש" – הרי שהצד השני של נוסחת האיזון הוא בעל משקל גבוה יותר, ומצדיק פגיעה בזכות היסוד.
בהתאם, בשורה התחתונה עמית דחה את העתירה, ואליו הצטרפו רונן ווילנר.
ועד כאן פסק הדין. כעת, הערות ופרשנות.
א. זה לא המקרה הראשון שבו בג"ץ מגבה סירוב של המשטרה לאפשר הפגנות – אבל מדובר בפסק דין די נדיר. כאמור, בג"ץ מחייב את המשטרה להוכיח חשש כבד מאוד להפרת הסדר הציבורי, וגם אם יש חשש כזה – בדרך כלל בג"ץ דורש מהמשטרה לפעול כדי להפחית אותו.
ב. גם במקרה הזה, הסיבה לא היתה פוטנציאל הנפיצות כשלעצמו. לדוגמה, בשנת 2008 בג"ץ כפה על המשטרה לאפשר לאיתמר בן גביר ולכהניסטים לקיים תהלוכה באותה אום אל פאחם.
גם באותו מקרה, השאלה היתה תיזמון – האם אפשר לקיים את ההפגנה כאשר המשטרה נדרשת למשימות דחופות אחרות ("עופרת יצוקה").
ג. לפני שבועיים התרחשה מיני-סערה בעקבות דברי המפכ"ל מהם השתמע כאילו בכוונת המשטרה למנוע באופן מוחלט הפגנות בזמן המלחמה.
המשטרה הבהירה את הדברים, ובעקבותיה בג"ץ קבע שאין למפכ"ל סמכות לאסור על הפגנות בכלל, וגם לא על הפגנות עם "תוכן פוליטי" מסוים בפרט.
כך שאפשר להסיר שכפ"צים.
ד. עוד בהקשר זה, עמית הדגיש כי "שערי מחאה, הפגנה ותהלוכה פתוחים גם בזמן מלחמה", וכן כי "בשעת מלחמה, במיוחד מלחמה כבדת דמים וכבדת ימים, הזכות לביקורת ציבורית ולמחאה הפוליטית לא נסוגה לאחור" (זיהיתם את הרפרנס?).
פסק הדין הוא אם כן קונקרטי, לאור הנסיבות המסוימות, ולא כללי.
ה. אז להפגין – מותר. על כך אין מחלוקת. ההפגנות הספציפיות המדוברות נאסרו בגלל קושי להקצות די כוח אדם של שוטרים על מנת לאפשר אותן, מאחר שהמשטרה נקרעת בימים אלה בין אינספור משימות.
האם הרצון שלנו להפגין כאן ועכשיו יותר חשוב מאותן משימות? למעט משפחות החטופים, יתכן שהתשובה שלילית.
ו. עניין נוסף ש-"מסתתר" בפסק הדין הוא קביעה לפיה לפחות נכון לעכשיו – "התרעות ואזהרות כי 'שומר חומות 2' עומד בפתח – התבדו. עמית גם ציטט את המפכ"ל ששיבח את המגזר הערבי בדיון בכנסת על "התנהגות מופתית ואפס אירועים".
נקודה למחשבה, לפני הפעם הבאה שאתם מתגזענים ומכלילים.
נסכם:
זכות ההפגנה קיימת גם בזמן מלחמה, וככלל על המשטרה לעשות את הנדרש כדי לאפשר הפגנות שלא יפגעו בסדר הציבורי או בביטחון. אבל, כאשר המשטרה נדרשת לבצע משימות דחופות הנובעות מצרכי המלחמה – אפשר להעדיף את אותן משימות, ולפגוע בזכות בשל היעדר כוח אדם מספק לשמירת הסדר.
שבת שלום.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/AyydYSyKR9