לא רבים יודעים, אבל בנימין נתניהו איננו הראשון שכיהן כרה"מ והועמד לדין. קדם לו אחד בשם אהוד אולמרט, שהואשם במספר אישומים – וביניהם "פרשת טלנסקי".
ופסק הדין בפרשה, שפורסם בתקופת האבן, כלומר בשנת 2016, עשוי ללמדנו רבות על המצב המשפטי ב-"תיק 1000".
"פרשת טלנסקי" התפוצצה ברעש גדול ביום הזיכרון בשנת 2008, בעת שאולמרט כיהן כרה"מ, והמדינה הגישה בקשה לשמיעת טלנסקי בעדות מוקדמת.
בהמשך, אולמרט התפטר, וב-2009 הוגש נגדו כתב אישום.
בתום ההליך בביהמ"ש המחוזי בירושלים, אולמרט *זוכה* מהאישומים בפרשה זו, והמדינה ערערה נגד הזיכוי.
בעוד הערעור תלוי ועומד, הפכה שולה זקן – אשת אמונו של אולמרט – לעדת מדינה, והעבירה את מה שידוע כ-"הקלטות שולה". בצעד חסר תקדים, המדינה ביקשה להשיב את ההליך לביהמ"ש המחוזי לשמיעת ראיות נוספות, וביהמ"ש העליון נעתר לבקשה.
בתום ההליך השני, אולמרט הורשע – והפעם הוא שערער על הרשעתו.
והנה הגענו אל פסק הדין המדובר מ-2016, שהוכרע ע"י 5 שופטים.
נתחיל בכתב האישום 👇 : במוקד פרשת טלנסקי – העברת כספים מטלנסקי לאולמרט בשנים 2003-2005, בהיקף של מאות אלפי דולרים, בעת שאולמרט היה שר התמ"ת. כספים אלה הוחזקו בקופה סודית, במשרדו של עו"ד אורי מסר, שותפו לשעבר של אולמרט.
עוד נטען, שאולמרט סייע לטלנסקי בקידום עסקיו, בדרך של יצירת קשר עם גורמים עסקיים ושליחת מכתבים עבורו, כשהוא במצב של ניגוד עניינים.
עם מינוי אולמרט לרה"מ בשנת 2006, מסר "חיסל" את הקופה הסודית, וארז את יתרה – 150 אלף דולר בתיק. גורלו של סכום כסף נכבד זה לא נודע מעולם.
בפרשת טלנסקי, אולמרט הואשם בהפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה – ואנו נתמקד בהפרת אמונים.
את פסק הדין המוביל כתב ג'ובראן, והוא פתח ב-"הערה ממעוף הציפור", לפיה נסיבות המקרה, שבהן שר מקבל מגורם פרטי מאות אלפי דולרים, שמוחזקים בקופה סודית, ופועל למען אותו גורם – הן הפרת אמונים ברורה.
כאשר ג'ובראן "צלל" לתוך העובדות, הוא קבע שבסופו של דבר התברר שבתקופה הרלבנטית, קרי בשנים 2003-2005, טלנסקי העביר בארבע הזדמנויות שונות סך מצטבר של כ-154 אלף ש"ח (טלנסקי העביר סכומים נוספים לפני תקופה זו, שהוחזקו כאמור באותה קופה סודית), וכן העביר סכומים "קטנים" נוספים.
בהכרעת הדין הראשונה, אולמרט זוכה בפרשה משום שלא הוכח שהוא עשה בכספים שימוש פרטי, להבדיל משימוש פוליטי. בסיבוב השני כבר הוכח שאולמרט עשה גם שימוש פרטי בכספים, ולכן הוא הורשע.
בין השאר, הוכח שאולמרט השתמש בכסף… לרכישת סיגרים (וכן חליפות, תשלום "משכורת שנייה" לזקן עצמה, ועוד).
מצידו השני של המטבע, הוכח שאולמרט שלח למען טלנסקי שני מכתבים – לשלדון אדלסון וליצחק תשובה – כאמור במטרה לסייע לטלנסקי בעסקיו.
ומהעובדות – אל הדין.
ג'ובראן פתח בביקורת שנמתחה על עמימותה של הפרת האמונים, ועל האופן שבו עוצבו גבולותיה בעיקר בפסק הדין הידוע כ-"הלכת שבס".
לפי ג'ובראן, יישום הדין על העובדות מוביל להרשעה, נוכח מעמדו של אולמרט כשר, היקף טובות ההנאה (כ-750 אלף ש"ח), שיטתיות העברת הכספים, משך הזמן, השימוש הפרטי בכספים, הסתרת העברתם, כתיבת המכתבים ע"י אולמרט והיעלמותם של 150 אלף דולר.
מעל מעשים אלה, קבע ג'ובראן, מתנוסס "דגל שחור".
בהמשך, ג'ובראן קבע שיתכן שבנסיבות המתאימות – די בעצם קבלת טובות ההנאה כדי להביא להרשעה בהפרת אמונים, גם בלי הימצאות בניגוד עניינים, ומבלי שעובד הציבור "יחזיר" טובה.
כך, כאשר מדובר בעובד ציבור במעמד גבוה, בטובות הנאה שיטתיות ובערך גבוה, וכאשר הצדדים מסתירים את ההעברה – די בכך.
כלומר, לפי ג'ובראן, "תיתכנה נסיבות בהן קבלת טובת ההנאה כשלעצמה (לנוכח הנסיבות האופפות אותה) תבסס עבירה של הפרת אמונים, *גם מבלי שהוכח קיומו של ניגוד עניינים קונקרטי הנובע ממנה*".
עם זאת, ג'ובראן לא קבע מפורשות שהיה מרשיע את אולמרט בגין עצם קבלת טובות ההנאה מטלנסקי כשלעצמן.
השופט הבא היה פוגלמן, שהלך צעד אחד קדימה לעומת ג'ובראן.
לפי פוגלמן, די היה בהוכחת "הקופה הסודית" ובהעברת הכספים מטלנסקי כדי להרשיע את אולמרט, גם בסיבוב הראשון, *ואפילו בלי צורך להוכיח שאולמרט פעל לטובת טלנסקי בניגוד עניינים*. כל זאת, חרף עמימותה של עבירת הפרת האמונים.
לפי פוגלמן, די בכך שעובד ציבור מקבל טובת הנאה (שאינה "קטנת ערך וסבירה", או בגדר זוטי דברים) כדי לבסס הפרת אמונים.
ופוגלמן הדגיש שדי אפילו בהעברות "הקטנות", בסכומים של 4700$ או 15000$, כדי להוות טובת הנאה בלתי סבירה.
והכל, כאמור, *בלי שעובד הציבור ביצע פעולה כלשהי מצידו*.
וכעת, לשופט עמית, שכדרכו אחז את השור בקרניו עם דברים קצרים וקולעים, במקום שבו אחרים נדרשים למלל רב: "תילי התילים של המלל שנשפך בפרשה זו, עומד בחוסר פרופורציה לפשוטם של דברים. איש ציבור מקבל מעטפות כסף מזומן ומעביר אותן בהסדר לקופה סודית שאין עליה פיקוח – מה עוד נבקש?".
עמית, כמו פוגלמן, קבע מפורשות שדי בקבלת כמה אלפי דולרים כדי לבסס מעשה הפרת אמונים, חרף העובדה שמדובר ב-"עבירה בעלת רקמה פתוחה".
עמית אף ציין שאינו "שותף לזעקות השבר" על בעייתיות העבירה, שהלכת שבס שמה קץ לויכוח לגביה, ושעבירות הקובעות סטנדרט התנהגות כללי הן מקובלות בשיטתנו.
טרם סיום, עמית הדגיש פעם נוספת את חריגותו הרבה של ההליך שנוהל נגד אולמרט בפרשת טלנסקי, שכלל *גם* עדות מוקדמת, *וגם* בקשה להוספת ראיות בשלב הערעור – דבר אשר "לא נתקיים באף נאשם מאז קום המדינה".
כלומר, מי שחושב שעשו לאולמרט הנחה כלשהי, או שיש "התנכלות" לנתניהו – פשוט מבולבל.
גם השופטים הבאים, זילברטל והנדל, הצטרפו למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, ובסופו של דבר ערעורו של אולמרט נדחה פה אחד (5:0).
ועד כאן פסק הדין בפרשת טלנסקי. ומה הקשר ל-"תיק 1000"?
כתב האישום בתיק 1000 מתאר אף הוא שני צדדים – מתן טובות הנאה, ופעולות שלטוניות שבוצעו ע"י נתניהו.
כתב האישום מתאר "קווי אספקה" של טובות הנאה מצד מילצ'ן ופאקר למשפחת נתניהו, בהתאם לבקשות ולדרישות, לאורך שנים ובסכום כולל של מאות אלפי ש"ח. כלומר, מדובר ב-"תעשייה" של מתן טובות הנאה, שהצדדים הסתירו אותה.
בנוסף, כתב האישום מתאר *שורה ארוכה* של פעולות שביצע נתניהו למען מילצ'ן.
אומנם, בפרשת טלנסקי דובר בכסף מזומן, ואילו ב-"תיק 1000" מדובר בעיקר בטובות הנאה בצורת טובין (סיגרים וכו') – אך ברור שמבחינה משפטית אין כל הבדל.
אין שום אבחנה עניינית בין כסף לשווה כסף, ובוודאי שאין משמעות לשאלה – לדוגמה – האם סופק כסף ששימש לרכישת סיגרים, או שסופקו סיגרים.
כעת, *נניח* שעובדות כתב האישום ב-"תיק 1000" ביחס ל-"קווי האספקה", או לפחות מרביתן – יוכחו במשפט.
תחת הנחה זו, יישום ההלכה שנקבעה בעניין טלנסקי מובילה באופן ברור וחד-משמעי למסקנה שדי בעצם מתן טובות ההנאה כדי להביא להרשעת נתניהו בהפרת אמונים – גם מבלי שתוכח פעולה כלשהי מצידו.
כלומר, כדי להביא להרשעת נתניהו בהפרת אמונים, אין למעשה צורך להוכיח את צידו השני של המטבע, קרי את שורת הפעולות הנטענות שנתניהו ביצע למען מילצ'ן, בהיותו בניגוד עניינים חריף לכאורה.
פעולות אלה, אם יוכחו, יוסיפו כמובן חומרה עודפת (ומשמעותית) לעבירה, אך לא נדרשות לעצם ההרשעה בה.
*אם* בסופו של ההליך יוכחו *הן* "קווי האספקה" *והן* הפעולות מצד נתניהו – הרי שמדובר במעשה הפרת אמונים ברף הגבוה ביותר האפשרי של העבירה, ומעשית בשוחד.
מסקנה זו עשויה לעורר את השאלה מדוע נתניהו לא הואשם בלקיחת שוחד בתיק זה, אבל יש גבול לאורכו של שרשור.
טרם סיום, שתי הערות אגב.
א. כאמור, בהכרעת הדין הראשונה אולמרט זוכה, ואז ההליך חזר לביהמ"ש המחוזי להכרעת דין שנייה.
בין לבין, הוחלפה הנשיאה ארד שפרשה בשופטת פרידמן-פלדמן, שמוכרת לכם כראשת ההרכב ב-"תיקי האלפים".
ופרידמן-פלדמן קבעה… שהיתה מרשיעה את אולמרט כבר בסיבוב הראשון, גם בלי "הקלטות שולה".
ב. העד המרכזי בפרשה היה מן הסתם טלנסקי, שהעיד עדות מוקדמת, וביהמ"ש המחוזי התרשם מחוסר רצונו להפליל, מחוסר גילוי לב מלא מצידו, חלוף הזמן, בלבול, מניפולטיביות, זיכרון חלש ועוד – ולכן בחן את עדותו בזהירות, ונסמך עליה רק כשנתמכה בראיות נוספות.
ובכל זאת, איך זה נגמר – כולם יודעים.
נסכם:
בפרשת טלנסקי, בעניינו של רה"מ לשעבר, קבעו 5 שופטי ביהמ"ש העליון שעבירת הפרת האמונים היא אומנם עמומה אך עומדת איתן.
נקבע, שדי בקבלת טובות הנאה שבהיקף שאינו זניח כדי להביא להרשעה, *אף מבלי שעובד הציבור פעל בניגוד עניינים*.
אז "תיק 1000" הוא רכילות? תחשבו שוב.
שבת שלום.
קישור לפסק הדין המלא בערעורו של אולמרט:
https://t.co/jNWOHQegAp
קישור לכתב האישום המלא ב-״תיקי האלפים״:
https://t.co/E9ft1axWrL
שרשור עבר על עבירת הפרת האמונים ו-״הלכת שבס״ 👇.
בוקר טוב.