אל דאגה, מבטיחים לנו – הכנסת תשמור על זכויות הנשים! תראו, אפילו חוקקנו, עוד בשנת 1951, את חוק שיווי זכויות האישה. אז נכון, יש לנו חוק שקובע "שיוויון מלא בין אישה לבין האיש". ובכל זאת, רצה הגורל וביהמ"ש העליון נאלץ לסייע בעניין הזה מעת לעת.
הדבר אינו מפתיע, משום שהאוכלוסיה היחידה שתמיד הופלתה לאורך ההיסטוריה האנושית, בכל מקום, בכל זמן, בכל תרבות ובכל משטר – הן הנשים. הן אומנם אינן מיעוט, אך הן בהחלט אוכלוסיה שהרשות המחוקקת והמבצעת לא בדיוק הקפידו בזכויותיה.
יאללה, נתחיל. והפעם, תסלחו לי, רק טקסט (בלי תמונות).
פסק הדין האייקוני ביותר בנושא הוא פרשת שקדיאל מ-1988.
שקדיאל, אז חברת המועצה המקומית ירוחם, ביקשה להיבחר למועצה הדתית. ועדת השרים פסלה את חברותה במועצה, בטענה כי מדובר במסורת, וכי נוכחות אישה במועצה "תגרום לשיבושים בעבודתה".
בג"ץ קבע שההחלטה נוגדת עיקרון השיוויון, – ובטלה.
פסק דין אייקוני נוסף הוא "הלכת בבלי", שם נקבע כי כאשר בית דין דתי – באותו מקרה בית הדין הרבני – דן בחלוקת רכוש בין בני זוג שהתגרשו, הדין שלפיו יחולקו הנכסים הוא הדין האזרחי, ולא הדין הדתי.
שלא במקרה, הדין האזרחי מבטיח שיוויון לאישה, בעוד הדין הדתי מפלה את הגבר לטובה.
מקרה ידוע נוסף הוא "פרשת שדולת הנשים" מ-1994, אז הכיר בג"ץ בהעדפה מתקנת לטובת נשים – במקרה זה בבחירת חברי דירקטוריון בחברות ממשלתיות ע"י שרי הממשלה – כחלק אינטגרלי מעיקרון השיוויון,
בג"ץ ביטל את בחירתם של שני גברים, הורה על הליך בחירה חדש – וחייב מתן משקל להעדפה המתקנת הנ"ל.
מקרה דומה משנת 1998, שגם בו העותרת היתה שדולת הנשים, נידון בעתירה שבה נטען כי שר העבודה והרווחה חייב להתחשב בעיקרון של ייצוג הולם לנשים בעת שהוא ממנה סמנכ"לים במוסד לביטוח לאומי.
העתירה התקבלה, והשר חוייב להביא בחשבון את העיקרון המדובר ו-"להתאמץ ולעשות בשקידה למציאת מועמדות".
בשנת 2005 הכנסת תיקנה את חוק הבטחת הכנסה, וקבעה כי מי שיש בבעלותו או בשימושו רכב פרטי – אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.
קבוצת האוכלוסיה שנפגעה מהתיקון היתה בעיקר – הפתעה הפתעה – נשים, בדגש על נשים חד-הוריות שהתפרנסו בדוחק. בג"ץ הורה על בטלות התיקון, מחמת פגיעתו בזכות לכבוד.
הידעתם שבשנת 1991, ולא בתקופת האבן, שר הפנים סירב לאפשר למיכל אפרת לשנות את שם משפחתה כך שיכלול גם את שם המשפחה של בן זוגה, משום שהם לא נישאו אלא היו ידועים בציבור? העילה לסירוב – "פגיעה בתקנת הציבור". בג"ץ ביטל את החלטת השר, ואישר לאפרת לשנות את שמה. נראה מובן מאליו, נכון?
בשנת 1987 בג"ץ דן בעתירה נגד עיריית תל אביב (ולא עיריית בני ברק), אשר קבעה כי בגוף שבוחר את רב העיר רשאים לכהן אך ורק גברים, וזאת "משיקולי יעילות".
בג"ץ קבע כי עיקרון השיוויון, במקרה זה השיוויון בין המינים – אינו מאפשר לעירייה למנוע מנשים להיבחר לאותו גוף, והעתירה התקבלה.
בחלוף 30 שנה, בשנת 2017 – כן, רק לפני שש שנים – במה שידוע כפרשת כהנא דרור, בג"ץ ביטל את החלטת שר הדתות לפיה אישה אינה יכולה להתמנות למשרת מנהל בתי הדין הרבניים.
בג"ץ קבע כי "אין זה מתקבל על הדעת" שתפקיד ניהולי שכזה יהיה חסום בפני נשים, ושפתיחתו בפניהן מגשימה את ערך השיוויון.
בשנת 1994 הוגשה עתירה לבג"ץ בעניין טוענות רבניות, כלומר נשים שמייצגות בבתי הדין הרבניים – משהו שהמדינה לא ממש התלהבה ממנו. הסתבר, שלאחר שהנשים השיגו ציונים גבוהים בבחינות ההסמכה, בשנה שלאחר מכן כמעט כולן נכשלו. בג"ץ הורה על קיום בחינה נוספת, שתיבדק על ידי גורם אובייקטיבי.הסתבר, שלאחר שהנשים השיגו ציונים גבוהים בבחינות ההסמכה, בשנה שלאחר מכן כמעט כולן נכשלו. בג"ץ הורה על קיום בחינה נוספת, שתיבדק על ידי גורם אובייקטיבי.
פסק דין מוכר יחסית הוא פרשת אליס מילר, אז קבע בג"ץ כי חיל האוויר חייב לאפשר לנשים להתנדב לקורס טייס, והוא אינו יכול לקבוע שהליכי המיון פתוחים רק לגברים.
שלא במפתיע, הפסיקה הזו פתחה עבור נשים את הדלת למקצועות צבאיים נוספים, והיום שילובן במסלולים השונים הוא בבחינת המובן מאליו.
מקרה נוסף הכרוך בצה"ל הוא פרשת ניר גלילי, שם דן בג"ץ בהחלטת הרמטכ"ל לקדם את גלילי לדרגת אלוף, על רקע העובדה שגלילי קיים מערכת יחסים אינטימית עם חיילת הכפופה לו.
בג"ץ ביטל את ההחלטה, והעביר מסר ציבורי ברור לפיו יש לעקור את הנגע של הטרדות מיניות וניצול יחסי מרות בצה"ל.
בשנת 2007, רק לפני 16 שנים (!), הוגשה עתירה לבג"ץ נגד "קווי המהדרין" שהפעילו חברות אוטובוסים, בהן הנשים נדרשו לעלות בדלת האחורית ולשבת בחלק האחורי, בעוד הגברים עלו מהדלת הקדמית וישבו בקדמת האוטובוס.
בסופו של דבר, העתירה התייתרה ברובה בשל החלטת ועדה שהוקמה בהחלטת בג"ץ.
ב-2012 קיבל בג"ץ עתירה שהגישה אורית גורן, שהוכיחה כי חברת הום סנטר שילמה שכר נמוך יותר לנשים לעומת גברים שעבדו *באותו תפקיד*. בהליכים בפני בתי הדין לעבודה לא היתה מחלוקת שגורן זכאית לפיצוי, אך היתה שאלה משפטית לגבי היקפו.
מכל מקום, עיניכם הרואות שהתופעה היתה, ועודנה, קיימת.
אני מניח שרובכם זוכרים את הפרשה שהוכרעה רק לפני שנתיים, שכונתה "פרשת הדירה והבגידה",
שם נהפכה – בדיון נוסף – פסיקת בית הדין הרבני הגדול אשר שלל מאישה זכויות רכושיות בשל "בגידתה" במהלך הנישואין.
למותר לציין, שלא מוכרת לי פסיקה דומה של בית הדין הרבני לגבי השלכות "בגידה" של גבר.
אבל ביהמ"ש העליון זה לא רק בג"ץ, וגם בערעורים הוא הקפיד לשמור על זכויות נשים.
אחד המקרים הזכורים ביותר הוא פרשת כרמלה בוחבוט, ופסק דינה המטלטל מבחינה נרטיבית של השופטת דורנר, שקבעה שיש להקל בעונשה, ופתחה באמירה: "כרמלה בוחבוט היתה אישה מוכה. עשרים וארבע שנים התעלל בה בעלה".
ההכרה בתופעה החברתית האיומה של נשים מוכות, באה לידי ביטוי אייקוני נוסף בפרשת יעקובוב, שם הורשע יעקובוב בגרם מוות ברשלנות – משום שרעייתו קפצה אל מותה מאחר שלא יכלה עוד לשאת את האלימות שספגה.
ומביהמ"ש העליון, ההכרה חלחלה, ועודנה מחלחלת, גם לשאר רשויות השלטון ולחברה בכללותה.
פרשה ידועה נוספת היא "הלכת ורד פרי", אז הכיר ביהמ"ש העליון בהוצאה על השגחת על ילדיו של עובד ככזו המותרת בניכוי לצורך מס הכנסה – הלכה שהיטיבה בעיקר עם נשים עובדות.
ומה עשו הממשלה והכנסת בתגובה לפסק הדין? תיקנו את פקודת מס הכנסה, וקבעה שהוצאה שכזו *לא* תוכר כהוצאה לצורך הכנסה.
בשנת 2015 דן ביהמ"ש העליון ב-"פרשת קולך", ואישרר תובענה ייצוגית שהגישה עמותת נשים נגד תחנת הרדיו "קול ברמה", אשר נקטה מדיניות מוצהרת לפיה לא תושמענה נשים בשידוריה.
ביהמ"ש העליון קבע כי מדובר בהדרה והשתקה של נשות הקהילה הדתית, וכי מדובר בעוולה המקימה עילה לתובענה ייצוגית.
בשנים 2010 ו-2011, הוגשו לבג"ץ עתירות נגד המשטרה, בטענה שאינה מונעת הדרת נשים באמצעות
גדרות ו-"סדרנים", שהפרידו בין גברים לבין נשים בירושלים.
בשני המקרים המדינה הודיעה המדינה שהיא מתחייבת לטפל בתופעה, כך שההפרדה המגדרית הבזויה תיפסק. ההודעות הביאו למחיקת העתירות.
ההמשך של העתירות היה בהליך משנת 2018, רק לפני חמש שנים, אז התמודד ביהמ"ש העליון עם תופעה, שנראית כאילו היא לקוחה מעולמות אחרים, במסגרתה הוצבו בבית שמש שלטים אשר קראו להדרת נשים עד כדי כך שהן לא רשאיות ללכת במדרכות מסוימות.
רק הליכי ביזיון בית משפט סיימו את התופעה המחרידה הזו.
יש עוד הרבה מקרים נוספים, אבל גם יש גבול לאורכו של שרשור.
מי שחושב שהממשלה, הכנסת ושאר גופי השלטון, ישמרו מיוזמתם ומרצונם על זכויות נשים, ושכלל אין צורך בהגנה מצד בג"ץ בפרט ומערכת המשפט בכלל – מוזמן לחשוב שוב. ההיסטוריה, מהעבר כמו גם מהשנים האחרונות ממש, מוכיחה את ההיפך.
הקואליציה הנוכחית מורכבת בחלקה מסיעות שאין בהן ייצוג נשי כלל. מספר השרות בממשלה, הביצועיות ובכלל, נמוך לאין שיעור מחלקן של הנשים באוכלוסיה.
אז מי שסבור שדווקא בעת הזו אפשר לסמוך על הכנסת והממשלה שתשמורנה על זכויות נשים, ושאין צורך בהגנתו של בג"ץ – הוא נאיבי במיוחד.
בוקר טוב.