הבוקר פירסם חיים לוינסון שרשור שפירט את עמדתו בשאלה מדוע אראל סג"ל ושכמותו מריירים נוכח ההפגנה שהתקיימה ליד ביתו של פרופ' אהרן ברק. לפי לוינסון, הסיבה היא שקיעתו של סג"ל לעולם ההזיות הקונספירטיבי, כדי "לחרבן את השיח", כלשונו.
אני כמובן מסכים עם לוינסון שלהקת הצווחנים שסג"ל הוא הקפטן שלה איבדה מזמן קשר למציאות, וחבריה מתחרים זה בזה בחפירה לעומק של מחילת ארנב בסגנון חופשי.
אבל, אני חלוק עם לוינסון לגבי המטרה של השתעבדות עצמית לתיאוריות קשר:
סג"ל לא מנסה לטמטם את השיח. סג"ל עבר תהליך טימטום עצמוני. מה שקרה לסג"ל הוא מה שקורה לעיתים לבני אדם: הוא התאהב באידאה.
לא מעט אנשים שכולנו מכירים עברו עם השנים תהליך תודעתי, שנובע ממשקעים, משברים ומנגנונים נפשיים, שהביא אותם למצב שבו כל עולמם סובב סביב נושא אחד. כדוגמה א-פוליטית, ניקח את מכחישי הקורונה ומתנגדי החיסונים למיניהם.
אף על פי שמזמן אין (כמעט) מגבלות שקשורות בקורונה, הם עדיין מטרחנים על "דיקטטורת התו הירוק", מקוננים על הימים בהם ישבו בסלון בשל החלטתם "לא להזריק", ומשווים בלי למצמץ את שואת יהודי אירופה לכך שנדרשו לבדוק שאינם חולים במגיפה מדבקת.
סביר להניח, שכולכם מכירים לפחות אדם אחד כזה.
אותו אדם שאתם מכירים היה בעבר אדם הגיוני. הוא משכיל, עובד, משלם מיסים, בעל תחביבים.
אך הדבר המפחיד הזה שהתרגש עלינו בשנת 2020 ושכונה "הקורונה" – הביא אותו, בגלל המבנה הנפשי שלו, לסחרור שסופו אמונה בתיאוריות קונספירציה.
ואין שום דבר, כולל שום דבר, שישכנע אותו אחרת.
לצלילה במצולות הקונספירציה יש סיבה, והיא לא נובעת מהרצון של הקובידיוט "לחרבן את השיח". היא נובעת מהמבנה המוחי-נפשי של כולנו, שמחפש הסבר וסדר.
כשבני אדם מגיעים למבוי סתום, שבו הם שואלים שאלת "למה" גדולה סביב משהו שמפריע להם, ואין להם תשובה – הם עלולים להשתגע.
ושיגעון זה כואב.
כשלאדם אין תשובות ויש שיגעון – כואב לו. לא כואב לו פיזית, אבל כואב לו בלב, וזה כאב אכזרי וקשה פי כמה. ואדם יעשה כל מה שהוא יכול כדי לברוח מכאב כזה, שמאכל את נשמתו.
מאחר שלקובידיוטים לא היו תשובות לשאלות "למה" סביב משבר הקורונה, הם המציאו את הקונספירציה, והייאוש נעשה יותר נוח.
וכך, מטורללי ומכחישי הקורונה הגיעו למנוחה ולנחלה של איתור "הסבר" שלם למציאות, ובא לציון גואל.
אותו דבר לגבי אמונה באלים:
משחר האנושות, בני האדם המציאו אלים שונים ומשונים, כולל אמונות פגאניות כאלה ואחרות, שנראות כיום – גם למאמין בדת מונותיאיסטית "מודרנית" – כקשקוש מוחלט.
הסיבה שבני האדם המציאו אלים היא כדי שתהיינה להם תשובות לשאלות "למה". הם היו ציידים ולקטים, ולא רופאים או מהנדסים, ולכן לא ידעו להסביר למה יש בצורת, איך נדבקים במחלות, או מדוע ההיא מהמערה ממול לא נמשכת אליהם. האמונה באלים סיפקה להם תשובות לשאלות הללו, ומנעה מהם כאב וסבל.
אז לאמונה באלים יש כמובן תועלת אדירה, והיא היכולת להסביר ולסדר את המציאות. אבל יש לה גם מחיר, שהוא השתעבדות לפולחן.
מאחר שהאלים הם המפתח לפיתרון, וככאלה הם החיסון מפני כאב לב מטלטל, הם הפכו להיות הדבר הכי חשוב בעולמו של המאמין בהם.
וכך, חייו של המאמין סובבים סביב האמונה.
הוא התחיל לפתח מנהגי פולחן (חלקם מחרידים, כמו הקרבת קורבנות אדם), למלמל אמירות שיגיעו לאוזני האלים (המכונות גם "תפילות"), להמציא אפוסים שיעברו מדור לדור ("בואו אספר לכם על מבול שהיה לפני שנולדתם"), וכו'. עם הזמן, האנושות רכשה עוד ועוד השכלה, והלך ופחת הצורך באמונה באלים.
הסיבה לכך, כמובן, היא שעם ההשכלה באו הסברים חלופיים למציאות, שייתרו את הצורך באמונה באל. אם אפשר להסביר כיצד נעה מערכת השמש, כבר לא צריך את אל השמש.
וכאשר אפשר להסביר את תנועת גרמי השמיים באמצעות מספרים אובייקטיביים, לבן האנוש יש פיתרון פשוט יותר ויעיל יותר מאשר אמונה באל.
אבל, גם בשנת 2023, אין לאנושות בכלל, ולאדם האחד בפרט, הסברים לכל דבר. ולכן, אני סבור שגם בימינו יש בני אדם שנלכדו בקורי העכביש של שאלת "למה" גדולה ובלתי פתורה, ושמצאו נחמה באידאה גדולה.
ובנקודה הזו אנו חוזרים לגיבור סיפורנו, אראל סג"ל, שבשל אירוע כלשהו חיפש גם הוא פתרונות.
האידאה שאליה בחר סג"ל להשתעבד היא בנימין נתניהו.
באמצעות "הסבר" לפיו נתניהו מגלם את כל הטוב בעולם, ומתנגדיו את כל הרע, סג"ל מצא פיתרון לכל מצוקה נפשית שנובעת מקשיים להסביר את המציאות. אלא שכזכור, לאמונה שמסדרת לבני אדם את העולם יש מחיר, והיא מצריכה פולחן ועיסוק בלתי פוסק.
כדי להסביר כל התרחשות במציאות באמצעות האידאה המכונה בנימין נתניהו, סג"ל נדרש לפעלולים תת-תודעתיים, שיחליקו את הבעיות שמתרחשות במציאות. כי בפועל, בנימין נתניהו אינו כל הטוב, מתנגדיו אינם כל הרע, והעולם האמיתי קצת יותר מורכב מזה.
וכאן נעזר סג"ל בקונספירציות ההזויות שהוא מהדהד.
אם אהוד אולמרט, שהוא רע, נחשד בביצוע עבירות – אז זו אמת אבסולוטית, והוא חייב להתפטר מתפקידו כראש הממשלה. לעומת זאת, אם נתניהו מואשם בעבירות חמורות בהרבה – אז זה שקר, ומדובר ב-"תפירת תיקים".
זו אותה פרקליטות ואותו דין, בהפרש של עשור בלבד, אבל צריך לסדר את המציאות לפי האידאה.
אם הפרקליטות סגרה תיק נגד מישהו שנמצא בצד הטוב, אז מדובר בהוכחה שהחקירה נגדו היתה רדיפה פוליטית. אם אותה פרקליטות מבצעת את אותה פעולה, וסוגרת תיק נגד מישהו שמשתייך למחנה הרע, אז מדובר בהנחת סלב לאנשי שלומם של השודדים בגלימות.
זה מטומטם, אבל זה גם מצפה את האידאה בטפלון.
אם בית המשפט מזכה נאשם שמזוהה כרע, אזי השופטים הם רע בפני עצמם, הם קשרו קנוניה עם הפרקליטות והמשטרה, וסג"ל יחטט בעברם וימצא פרט כזה או אחר, שבאמצעות פרשנות מופרכת יסביר את הכל.
ואם אותו בית משפט ממש יזכה נאשם שיש בו טוב – מדובר, כמובן, בהוצאת האמת לאור. הסדר הקוסמי נשמר.
אם בנימין נתניהו, שהוא טוב, עומד בראשות הממשלה ומשהו חיובי מתרחש – זה בזכותו. אם חלילה מדובר במאורע שלילי, אז אהרן ואהוד ברק, שי ניצן והיועמ״ש אשמים בו, רק לא נתניהו.
לעומת זאת, אם לראש הממשלה קוראים נפתלי בנט או יאיר לפיד, שהם הרע, המצב הפוך לחלוטין. העיקר שהאידאה לא תיסדק.
ועוד ועוד.
מאחר שסג"ל השתעבד לאידאה, והיות שהמציאות – מה לעשות – מורכבת בהרבה, הוא איבד את היכולת להבחין בין אמת לשקר, בין פייק לעובדות, בין חלום לערות.
למשל, רק אתמול עימתתי את סג"ל וריקלין עם עובדה שהם פשוט הדחיקו: פרשת קסטנר מעולם לא העסיקה אותם, עד שמיכאלי נבחרה לכנסת.
ריקלין, שנשבע שהוא וסג"ל עסקו בכך גם בעבר הרחוק, לא שיקר. הוא באמת מאמין לעצמו.
סג"ל, שמקציף על פרשת קסטנר בקצב של פעמיים בשבוע, באמת חושב שהיא מעסיקה אותו בשל חוש הצדק ההיסטורי שלו.
כל זה מתרחש בעולם המודע. מתחת לו, בתת מודע, האידאה מחליקה את המציאות ומתאימה אותה לאמונה.
וזה, לפחות לדעתי, ההסבר לתופעה של סג"ל: אדם משכיל, רהוט ושפוי – שהפך לשופר של תעמולה קונספירטיבית מופרכת, שגורמת לכל מי שקרא והאזין לו בעבר לשפשף את עיניו.
סג"ל פשוט נשאב לתוך מחילת ארנב של הסברת העולם באמצעות אידאה בדמות בנימין נתניהו, ואין שום דרך לשלוף אותו מתוכה.
למען ההגינות, אציין שיש סביבי, ואני מניח שגם סביבכם, גם בני אדם שנשאבו לתוך סחרור הפוך – הפיכת נתניהו למעין אנטי-אידאה, לשטן הגדול, לרע המוחלט. גם זו דרך לסדר את המציאות ולמנוע דיסוננס קוגנטיבי מכאיב. כך או כך, הניסיון לנהל שיח ענייני עם האנשים הללו, נועד לכישלון.
השיח איתם יכשל, כי אין להם שום עניין לברר את העובדות. הם בכלל לא רוצים לדעת את האמת. הם אפילו לא מסוגלים לנסות לעשות זאת. לא כי הם רעים, ולא כי הם מבקשים "לחרבן את השיח".
השיח יכשל משום שכל סדק באידאה שהם משועבדים אליה לחלוטין, תביא עליהם בלבול, פגיעה בסדר – ולאחריו כאב.