ביום שני פורסמה החלטת השופט שטיין בעניין מעצרם של אלי פלדשטיין ושל הנגד, בערר שהגישה המדינה נגד החלטת השופט מסארווה מבית המשפט המחוזי, שהורה על שחרור השניים למעצר בית.
בואו ננסה להבין מה קבעו השופטים, ועל הדרך ננפץ ספינים שנפוצו סביב הפרשה.
לפי כתב האישום, פלדשטיין הוא אזרח שסיפק "שירותי ייעוץ ללשכת רה"מ", והנגד שירת במילואים בתפקיד עם נגישות לחומרים סודיים ביותר.
בחודש יוני 2024, הנגד העביר לפלדשטיין, בדרכים לא דרכים, ידיעות סודיות ביותר. פלדשטיין, שאין לו סיווג ביטחוני, החזיק את המידע באופן בלתי מאובטח.
אף על פי שהנגד העביר לפלדשטיין את החומרים ביוני, רק ביום 1.9.2024, ועל רקע אירוע רצח ששת החטופים, פלדשטיין פעל להפצת אחת הידיעות הסודיות בתקשורת. מאחר שהצנזורה לא אישרה את הפירסום בישראל, פלדשטיין העבירה לפירסום בעיתון "בילד" הגרמני.
חשיפת הידיעה הביאה לפגיעה בביטחון המדינה.
לאחר הפירסום ב-"בילד", ועל רקע טענות לפיהן מדובר במידע "מפוברק", הנגד העביר לפלדשטיין את הידיעה בעותק קשיח, וכן שני מסמכים נוספים.
בנוסף, כתב האישום מתאר כיצד השניים, שמבינים דבר או שניים בענייני סודיות, פעלו באופן קונספירטיבי, כלומר התנהגו בדרך שמלמדת על "תודעת אשמה" מצידם.
בהתאם, פלדשטיין הואשם בשתי עבירות ריגול: מסירת ידיעות סודיות, ומסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, הוא הואשם בהחזקת ידיעה סודית.
הנגד הואשם בריגול בדרך של מסירת ידיעות סודיות ובגניבה בידי מורשה (שכן המסמכים נגנבו מצה"ל).
השניים גם הואשמו בשיבוש מהלכי משפט.
מהחלטת מסארווה עולה שאין מחלוקת על העובדות, שהנאשמים הודו בהן.
פלדשטיין מודה שקיבל חומר שאסור לו להיחשף אליו, שהועבר אליו בדרך לא תקינה, ושהוא החליט "לעקוף" את הצנזורה באמצעות פירסום ב-"בילד".
גם הנגד הודה שהוציא את המידע המסווג בניגוד לנהלים, ושהוא לא היה מוסמך להעבירו.
פלדשטיין בחקירתו הודה שלא העביר את החומר שקיבל אל ראש הממשלה, משום "שלא היה טעם או ערך בהעברתו", ושהוא החליט לעשות בחומר "שימוש תקשורתי בלבד".
עוד נקבע, שהנגד אומנם פעל בתחילה במטרה להעביר חומר דרך פלדשטיין אל נתניהו, אך בהמשך הוא פעל כדי לסייע למהלך התקשורתי של פלדשטיין.
מהחלטת מסארווה אף עולה כי הנגד ידע שהוא פועל בניגוד לנהלים ושהוא מבצע עבירות פליליות, ולכן גם פעל באופן נסתר. בנוסף, הנגד ידע להסביר בעצמו את "הנזק העצום" שנגרם כתוצאה מהפירסום.
לפיכך, מסארווה קבע שיש ראיות לכאוריות שמוכיחות את כל הנטען בכתב האישום, למעט בעניין אחד.
העניין שלגביו מסארווה מצא שיש חולשה ראייתית מסוימת הוא העבירה שכוללת רכיב של כוונה לפגוע בביטחון המדינה, שיוחסה לפלדשטיין (ולא יוחסה לנגד).
תיכף נחזור לזה, אבל כבר עכשיו נגלה לכם שבהחלטתו של שטיין הוא קבע שיש ראיות לכאורה לגבי כל עובדות כתב האישום, כולל עבירת הכוונה הנ"ל.
ומה המשמעות של זה?
מטבע הדברים, רוב העניין הציבורי התמקד "בשורה התחתונה" – האם פלדשטיין והנגד ישארו במעצר, או ישוחררו לחלופה. אבל, מה שחשוב להבין הוא שהחלטות בתי המשפט בנוגע לשורה התחתונה הזו – לא קשורה בכלל לראיות שיש נגדם.
הראיות נגד השניים, מה לעשות, נראות מוצקות מאוד.
וזו נקודה שכדאי להתעכב עליה:
כמו בכל פרשה שאיכשהו עלולה ללכלך את נתניהו, ועוד לפני שפרטיה מפורסמים, מזדרזת מכונת התעמולה ופוצחת בקמפיין מטרטר על כך ש-"אין כלום", "הכל קרס", "רדיפה", "עלילה" ושאר מרעין בישין.
והנה, מוגש כתב אישום חמור, ושני שופטים קובעים שהוא מבוסס ראייתית.
זאת אומרת, שלפי הראיות שנאספו, ושלא נבדקו "רק" על ידי הפרקליטות אלא גם על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי בית המשפט העליון – יש בסיס איתן לטענות המופיעות בכתב האישום, לפיהן נגד מילואים ניצל את גישתו למידע מסווג, גנב אותו מצה"ל, ומסר אותו בניהול לכל הנהלים לאדם בלתי מסווג.
אותו אדם, הלא הוא פלדשטיין, בכלל לא תכנן להעביר את המידע לידיעתו של ראש הממשלה, ובטח לא העביר בפועל, אלא שמר אותו כאילו מדובר במכתבים שקיבל בדואר, והמתין לשעת כושר פוליטית.
כאשר הגיעה העת לעשות שימוש במידע, הוא עקף את הצנזורה, הביא לפירסום המידע – ופגע בביטחון מדינת ישראל.
לפני שנמשיך, נחזור לעניין העבירה החמורה ביותר המופיעה בכתב האישום, שמיוחסת רק לפלדשטיין – והיא מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה.
לא נסביר הפעם למה, אבל הטענה של הפרקליטות אינה שפלדשטיין "באמת" פעל כדי לפגוע בביטחון המדינה, אלא שהוא צפה שתתרחש פגיעה כזו.
לפי הדין, צפיית ההתרחשות הזו – שקולה לכוונה.
בהחלטת בית המשפט המחוזי, השופט מסארווה קבע שיש קושי מסוים בראיות שמבססות את הצפייה הזו מצד פלדשטיין.
שטיין הפך את הקביעה של מסארווה, וקבע שאין שום בעיה ראייתית לגבי העבירה הזו. אלא שההנמקה של שטיין היא די בעייתית, על סף השגויה.
וכל כך למה?
הכלי המשפטי ששטיין הפעיל הוא מה שמכונה "חזקת הכוונה", לפיה "אדם מתכוון להביא לתוצאות הטבעיות של מעשיו". למשל, אם גדי יורה בראשו של דני, אז התוצאה הטבעית היא שדני ימות – וחזקה על גדי שזו התוצאה שהוא התכוון להשיג.
אבל, חזקת הכוונה היא חזקה עובדתית, שניתנת לסתירה.
כלומר, גדי יכול לשכנע אחרת. הוא יכול להקים ספק סביר בכך שהוא לא התכוון לתוצאה הטבעית הזו, ואם קם ספק סביר שכזה – חזקת הכוונה נסתרת.
בענייננו, שטיין החיל על פלדשטיין את החזקה, וקבע שהתוצאה הטבעית של פירסום מידע מסווג היא פגיעה בביטחון המדינה, ולכן חזקה על פלדשטיין שהתכוון לכך.
הבעיה בהנמקה היא שבענייננו שאפילו הפרקליטות מסכימה שחזקת הכוונה כבר נסתרה, ושפלדשטיין לא פעל בכוונה כזו. בפועל, הפרקליטות טוענת שפלדשטיין צפה שתתרחש פגיעה, ושצפייה כזו שקולה לכוונה.
לכן, לא ברור מה הרלבנטיות של חזקת הכוונה, כאשר שני הצדדים מסכימים שהיא כבר נסתרה.
נמשיך.
כעת כולנו מבינים שההחלטה האם להשאיר את פלדשטיין ואת הנגד במעצר – לא היתה קשורה לראיות נגדם. לצורך הליך המעצר, יש נגדם הר של ראיות חזקות.
אבל, ראיות זה לא מספיק, וצריך גם עילת מעצר, כאשר בעניינם של השניים העילה המרכזית שעל הפרק היא מסוכנות – המשך העברת חומר מסווג או שימוש בו.
לגבי פלדשטיין, שטיין מצא שהוא כבר גרם את הנזק שהיה יכול לגרום. אין לו עוד ידיעות שהוא עלול לפרסם.
הוא אומנם ביצע, לכאורה, עבירות ביטחון חמורות מאוד – אבל על כך הוא ייתן את הדין אם וכאשר יורשע, ולא במסגרת מעצר כמקדמה על חשבון העונש.
לכן, פלדשטיין הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני.
המשמעות של מעצר בפיקוח אלקטרוני היא בעצם מעצר בית עם אזיק אלקטרוני, לצד פיקוח אנושי והגבלות נוספות, כאשר כלל התנאים המגבילים הללו אמורים לנטרל את החשש שפלדשטיין בכל זאת יעשה שימוש במידע נוסף שיש ברשותו.
מצבו של הנגד, לעומת זאת, שונה – משום שהוא מחזיק בהרבה יותר מידע סודי.
מתוקף תפקידו הצבאי, הנגד נחשף למידע מסווג מאוד, ובהיקף משמעותי, והתנהלותו – כפי שהיא משתקפת מכתב האישום – מקשה מאוד לתת בו אמון.
בנוסף, לפי החוק, כאשר מיוחסות לנגד עבירות נגד ביטחון המדינה – הוא זה שאמור לשכנע שאיננו מסוכן, ולא המדינה היא שצריכה לשכנע שהוא מסוכן.
ושטיין קבע, שהנגד נכשל לחלוטין בניסיונו לשכנע בהיעדר מסוכנותו, במיוחד על רקע טענותיו כאילו הוא רשאי לפעול כ-"קבלן עצמאי" של חיל המודיעין, ולהעביר לפי הבנתו מידע לגורמים ממשלתיים, תוך עקיפת כל שרשרת הפיקוד הצה"לית ונהלי ביטחון המידע.
בקיצור, הנגד תקע לעצמו גול עצמי מפואר.
לפיכך, בשורה התחתונה – ולצד הקביעה לפיה יש ראיות גם נגד פלדשטיין וגם נגד הנגד, וזאת ביחס לכל מה שמיוחס להם בכתב האישום – פלדשטיין הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני, בעוד הנגד הושאר במעצר מאחורי סורג ובריח.
בכך הסתיימו למעשה הליכי המעצר, לפחות בשלב הזה. ומה צפוי לנו הלאה?
כעת, הפוקוס עובר אל ההליך העיקרי.
אבל ביחס אליו, צריך להעיר שהסנגורים לקחו הימור גדול כאשר התעקשו על הכרעה בראיות בשלב המעצר, שכן החלטת שטיין נותנת "רוח גבית" משמעותית לפרקליטות.
נותר לי רק לקוות שכעת הרוחות ירגעו, והצדדים יתכנסו לפיתרון המתבקש – הסדר טיעון שיסיים את הפרשה.
קישור להחלטת שטיין המלאה:
https://t.co/PtkiLQDbBD
בוקר טוב.