בימים אלה מתקיימים הדיונים המרתוניים לקראת אישור תקציב המדינה לשנה וחצי הקרובות. רובכם ודאי ער לשיח הציבורי סביב ההסכמות על הטבות כספיות שונות למגזר החרדי בכלל, ולאברכים הלומדים בפרט.
בואו נניח לפוליטיקה, ונדבר קצת על הזווית המשפטית.
כידוע, הסיטואציה הפוליטית בישראל הפכה את הסיעות החרדיות לבעלות השפעה ניכרת, מה שהביא קואליציות רבות בעבר לנסות ולתגמל כספית את "עולם התורה", כלומר את תלמידי הישיבות והכוללים – בבת עינה של האוכלוסיה החרדית.
אופרטיבית, הדבר נעשה, בין השאר, באמצעות תשלום גמלת הבטחת הכנסה.
הבעיה היא, שחוק הבטחת הכנסה קובע ש-"תלמיד במוסד" – לא זכאי לגמלה. לכן, סטודנט באוניברסיטה, כמו גם אברך בכולל, לא יכול לקבל גמלת הבטחה הכנסה "בדרך המלך". אבל, המוח היהודי ממציא פטנטים. לתוך חוקי התקציב השנתיים (התקציב עובר בצורה של חוק לכל דבר) הוכנס "סעיף תקציבי" סתום.
הסעיף העלום הזה בעצם עקף את הוראות חוק הבטחת הכנסה, וקבע שבכל זאת תשולם גמלה לאברכים. לאורך השנים, גובשו קריטריונים לפיהם מחולקת הגמלה, אבל מספר האברכים שזכה לה הלך ותפח.
בשנת 2000 ארנן יקותיאלי ז"ל עתר לבג"ץ נגד אותו "סעיף תקציבי" – עתירה שנותרה תלויה ועומדת במשך עשר שנים.
כלומר, בג"ץ נתן לרשויות המדינה השונות עשור שלם לבחון ולהסדיר את העניין, אך ללא הועיל. עד שהגיעה עת ההכרעה. ובשנת 2010, נפל דבר: הרכב של שבעה שופטים קבע, בדעת רוב, שתשלום גמלת הבטחת הכנסה לאברכים הוא בלתי חוקתי, בשל פגיעתו בשיוויון לעומת הסטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה.
בג"ץ קבע, שגם אם יש למדינה רצון לקדם לימוד תורה, אי אפשר להצדיק מצב שבו היא מחלקת כספים רק לאוכלוסיית האברכים, ומדירה מהחלוקה את הסטודנטים. בניסוח מעט פשטני, בג"ץ קבע שהמדינה חייבת לקבוע קריטריון ענייני – ואז לחלק את הכספים לכל מי שעומד בו.
ומה עשתה המדינה בתגובה לפסק הדין?
הממשלה החליטה להקים ועדה – ועדת גבאי – שגיבשה הסדר חדש. בדו"ח שהגישה הועדה לממשלה, שאומץ כמעט כלשונו, נקבע שאברכים יהיו זכאים לתמיכה כספית מהמדינה בשני מסלולים: בסיסי ומצומצם.
המסלול הבסיסי כלל קבוצה גדולה של אברכים, שכן הקריטריונים בו הותאמו למעשה למידותיו של המגזר החרדי.
המסלול המצומצם, לעומת זאת, נועד ל-"לומדי תורה מסורים", שהתמידו בלימודים למעלה מחמש שנים, ולמעשה מעניק גמלה לכל החיים ל-"עילויים בתורה" של ממש. בשנת 2011 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטת הממשלה שאימצה את ההסדר המדובר, אשר הוכרעה בשנת 2014 – ושוב על ידי הרכב מורחב של שבעה שופטים.
את פסק הדין המוביל כתב רובינשטיין, שפתח בהדגשת "חשיבותו של ערך לימוד התורה בכלל, וכאחד מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית [בפרט]". הוא הזכיר כי "לימוד תורה מוצא ביטויו הראשוני בתפילה מרכזית ליומו של היהודי, קריאת שמע… בה נאמר על דברי התורה 'ושננתם לבניך'".
השאלה המשפטית היא איך לאזן את הערך החשוב הזה עם שאר ערכי החברה, בדגש עם חובתו של אדם לעבוד כדי לפרנס את עצמו. עניין נוסף שרובינשטיין הדגיש כבר בתחילה הוא שאין למעשה מחלוקת ש-"המסלול המצומצם", כלומר תשלום קצבה לקבוצת תלמידים מצומצמת לכל ימי חייהם – הוא הסדר ראוי, מידתי וחוקתי.
שונים הם פני הדברים לגבי המסלול הבסיסי, אשר פוגע בעיקרון יסוד נוסף של המשטר בישראל – עיקרון השיוויון, שהשופט לנדוי הגדירו עוד בשנת 1969 כ-"נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו".
והמסלול הבסיסי, גם אם הוא מתחפש למשהו אחר, מעניק גמלת הבטחה הכנסה לאוכלוסיה אחת – אברכי הכוללים.
כעת, נשאלת השאלה: האם האבחנה בין האברכים לבין אוכלוסיית הסטודנטים, שהיא קבוצת ההשוואה הרלבנטית, היא מוצדקת? האם יש שוני רלבנטי בין הקבוצות, שבכוחו להצדיק מתן גמלה לאחת, ואי-מתן לאחרת? התשובה של המדינה היתה חיובית: האבחנה נובעת מהרצון לעודד חרדים להשתלב במעגל העבודה.
ותתפלאו, רובינשטיין *הסכים* עם הטענה הזו. הוא קבע שאכן יש הבדלים באורח החיים בין אברכי הכוללים לבין הסטודנטים, אשר *עשוי* להצדיק יחס שונה ומיוחד לאברכים.
רובינשטיין גם הסכים עם התפיסה לפיה שילוב החרדים בשוק העבודה הוא תהליך ארוך, איטי והדרגתי, שאינו יכול להתבצע במהלך חד.
בהתאם, רובינשטיין קבע כי "מדיניות אשר מתיימרת לעודד את השתלבותו של הציבור החרדי בחברה הישראלית – מדיניות נכונה היא, אשר תתרום לשניהם". הוא גם היה מוכן לגלות סבלנות בדרך להשגת התכלית הזו.
הצרה היא, שההסדר הבסיסי שקבעה הממשלה – פשוט לא משרת את התכלית המוצהרת שלו.
ההסדר, כך לפי רובינשטיין, בעצם מעניק גמלה חודשית לאברכים, בלי שהם "מחויבים לרכוש כל השכלה תעסוקתית או מיומנות תעסוקתית שהיא" – וממש לא מסייע בשילובם בשוק העבודה בתום השנים שבהם הם מקבלים את הגמלה. ההסדר לא מתמרץ את האברכים לרכוש ידע שיאפשר להם לעבוד בעתיד, אלא להיפך.
בהמשך, רובינשטיין רמז שהממשלה למעשה ניסתה לעקוף את פסק הדין משנת 2010, שכזכור ביטל את "הסעיף התקציבי" שהעניק גמלת הבטחת הכנסה לאברכים, ועטפה את הניסיון השקוף הזה בהסברים שלא מחזיקים מים. כי אפשר, כאמור, להשקיע כסף בשילוב חרדים בעבודה – אבל לא סתם לשלם להם גמלה קבועה.
מכאן, עבר רובינשטיין לדיון קצר במה שמכונה "תנאי פסקת ההגבלה", ובסופו של דבר קבע – כפי שנקבע בפסק הדין משנת 2010 – שהמסלול הבסיסי הוא הסדר שפוגע בשיוויון באופן לא מידתי, ועל כן דינו להתבטל.
כל ששת השופטים הנוספים הצטרפו לתוצאה. היחידה מביניהם שעדיין מכהנת, היא הנשיאה חיות.
בפסק דינה הקצר, חיות ציינה שרובינשטיין פסל את ההסדר משום שמצא שהוא אינו משרת את התכלית של שילוב החרדים בשוק העבודה. אלא שהיא הגדילה וקבעה שאפילו אם הקצבאות היו מותנות בהכשרה מקצועית – ספק גדול אם היה מדובר בהסדר חוקתי, משום שעדיין מדובר בפגיעה בלתי מידתית בשיוויון.
בשורה התחתונה, בג"ץ קבע איפוא, פעם נוספת, שלא ניתן עוד לשלם גמלת הבטחת הכנסה לאברכים רק בשל היותם אברכים, כל עוד הגמלה הזו לא משולמת לקבוצת הסטודנטים, שהיא קבוצת ההשוואה הרלבנטית.
ושוב המדינה הגיבה, אבל הפעם באופן מתון הרבה יותר, שלמיטב ידיעתי גם לא אותגר משפטית.
ב-2017 נכנס לתוקף "חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים", שקבע אמות מידה לתמיכה כספית באברכים, וגם קבע שסכום התמיכות הכולל יהיה *פחות* מהסכום שמשולם לסטודנטים נזקקים.
ככל שהצלחתי לבדוק ולהבין, זהו המצב המשפטי שמתקיים עד עצם היום הזה.
ועד כאן סקירת המצב המשפטי.
ומה העתיד?
בשתי החלטות ממשלה בשנה האחרונה, מפברואר ומלפני כשבוע, הוחלט להקצות כספים קואליציוניים ל-"תמיכה במוסדות תורניים", ל-"הבטחת ביטחון תזונתי", ואתמול גם התבשרנו על הסכם לפיו ישולמו לאברכים מענקים בסך כולל של כ-250 מיליון ש"ח.
האם ההחלטות וההסכם יעמדו במבחן בג"ץ?
נכון לעת הזו, קשה להשיב על השאלה הזו באופן מושכל.
עיניכם הרואות, שאם ההסדרים שאותם תקבע הממשלה יכללו תשלום קצבאות לאברכים, תוך פגיעה בשיוויון לעומת הסטודנטים – סביר מאוד להניח שההסדרים יפסלו, נוכח התקדימים שנקבעו בעבר. אי אפשר לשלם כסף לאברך רק כי הוא אברך, ו-"כי ככה החלטנו".
כך גם לגבי "תווי המזון" שנועדו לביטחון תזונתי:
השאלה המשפטית היא האם חלוקת הכספים, או תווי המזון, תיעשה לפי *קריטריונים ענייניים*, שיגשימו תכלית חברתית – או שהקריטריונים "יתפרו" למידותיה של האוכלוסיה החרדית.
אם המסקנה תהיה שהאפשרות השנייה היא הנכונה, סביר מאוד שבג"ץ יתערב.
כלומר, תקציב המדינה שככל הנראה יאושר בכנסת – יקבע את המסגרת התקציבית הכוללת שהממשלה תוכל להוציא על תמיכה בלומדים, או על חלוקת תווי מזון. אבל זו רק ראשית הדרך.
השלב הבא יהיה בחינת האופן שבו הכספים האלה יחולקו. וכבר אתמול נוכחנו לדעת שיש מי שמתעתד לעתור נגד אופן החלוקה 👇 .
נסכם:
בשני פסקי דין, מהשנים 2010 ו-2014, קבע הרכב שופטים מורחב של בג"ץ שלממשלה אסור לשלם גמלה לאברכי כוללים, אלא בכפוף לשמירה על שיוויון לעומת אוכלוסיית הסטודנטים.
ככל שחלוקת הכספים שיאושרו בתקציב לא תהיה שיוויונית, יש להניח שבג"ץ ישוב ויתערב. ואולי זו בכלל המטרה?
ערב טוב.
קישור לפסק הדין המלא משנת 2010:
https://t.co/pJLO850H4i
קישור לפסק הדין המלא משנת 2014:
https://t.co/u8KRnwmGad
קישורים להחלטות הממשלה המלאות:
https://t.co/dr9MiCRjJW
https://t.co/TEb3xXkjeb