ב-7.10 פרצה המלחמה.
אולי לא שמנו לב, אבל מאז חלפו למעלה מארבעה חודשים. במהלכם, נרצחו ונהרגו כ-1500 בני אדם, כ-250 נחטפו (ו-136 מהם עדיין לא שבו), אלפים נפצעו בגוף ובנפש, מאות אלפים הפכו לפליטים בארצם.
עד היום הזה, הטרור אינו פוסק, בכל הזירות.
ככל הידוע לנו, צבא ההגנה לישראל – הרמטכ"ל, האלופים, הקצינים, המפקדים, הלוחמים והחיילים – מבצע את המוטל עליו. צה"ל כבש את צפון ומרכז הרצועה, ולאחר מכן תימרן לחאן יונס ונמצא שם בשלבי הכרעה מתקדמים.
נשמעות אמירות על המשך לרפיח, אבל נכון לרגע הזו – הלחימה העצימה בעצם הסתיימה.
אם בוחנים את התוצאה הסופית, נכון לרגע הזה, הציון של ממשלת ישראל, בדגש על העומד בראשה – הוא נכשל, בכל פרמטר אפשרי. הטרור לא פסק לרגע, ראשי החמאס עדיין חופשיים, חיזבאללה מייצר טרור מידי יום, חבלי מולדת בצפונה ובדרומה של הארץ עדיין שוממים.
וחלפו, כאמור, למעלה מארבעה חודשים.
כי לצד ההצלחה הצבאית של צה"ל, שביצע את כל המשימות שהדרג המדיני הטיל עליו – יש גם מישורים אחרים, שעליהם צה"ל אינו אחראי. מי שאחראי עליהם היא כמובן הממשלה, בדגש על העומד בראשה.
לדוגמה, צה"ל קיבל משימה לטהר את צפון ומרכז הרצועה מתשתיות חמאס. הוא השלים את ביצוע משימתו זו.
אבל מה עושים לאחר מכן? אחרי שצה"ל סיים לכבוש את האזור, והרג את מחבלי החמאס עד האחרון – מה אמור לקרות? במונחים שאנחנו מכירים – מה התוכנית ל-"יום שאחרי"?
את התשובה לכך, אמור לספק הקבינט. אבל הקבינט שלנו, בדגש על העומד בראשו, משותק. הוא לא מסוגל לקבל החלטה, לכאן או לכאן.
בהיעדר החלטה לגבי "היום שאחרי" – כי כל החלטה ישימה תסכן את שלמות הקואליציה, וכל החלטה משיחית היא בלתי ישימה – התוצאה היא שההישגים של צה"ל, שהושגו במחיר כבד מנשוא של דם לוחמים, נשחקים בואכה נמחקים.
כי במציאות, אין ואקום. חמאס פשוט חוזר לאזורים שרק לפני רגע נכבשו בעמל רב.
גם בזירה הצפונית – אין אסטרטגיה. צה"ל לא קיבל משימה לכבוש את דרום לבנון, הסדר מדיני יעיר את כל השדים בימין הסהרורי (ד"ש מהסכם הגז המושמץ בימי ממשלת לפיד), והתוצאה היא שחיזבאללה עושה מה שהוא רוצה, ולאף אחד אין תשובות לפליטים הרבים שהיישובים שלהם הפכו לרצועת ביטחון בתוך ישראל.
ולמה אני מספר לכם את כל זה?
ובכן, כי כמו לכל אורך שנות כהונתו של בנימין נתניהו – יש פער בלתי נתפס בין איכות המוצר לבין השיווק שלו.
ברמה השיווקית, נתניהו התהדר בתואר "מר ביטחון", סיפר לנו על "העשור הביטחוני השקט ביותר", וערך עשרות הצהרות לתקשורת, כולן לוחמניות ומלאות פאתוס.
אבל ברמת העשייה? בעיקר כלום.
מי שכיהן פה כראש הממשלה במשך פרק הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, עשה כל מה שהוא יכול כדי לא לעשות. חמאס התעצם למימדים מפלצתיים, חיזבאללה הפך לארגון טרור שישראל מורתעת מפניו, הגרעין האיראני הוא בגדר עובדה, והחות'ים עושים עלינו סגר ימי.
וכאמור, המצב כיום הוא שאחרי ארבעה חודשים של מלחמה עקובה מדם – ההישגים האסטרטגיים הם פחות או יותר אפס.
כאשר מפחדים לקבל החלטות קשות, כי חס וחלילה להרגיז את הבייס הלוחמני, התוצאה היא, כמה מפתיע, שמה שהיה הוא שיהיה. כמו לכל אורך שנות כהונתו, נתניהו מפחד לגעת בסטטוס קוו.
וכאן נכנסת לתמונה מכונת התעמולה האדירה שנתניהו בנה, שלכל אורך שנות כהונתו מכרה לציבור הישראלי מוצר בינוני מינוס באריזה מנצנצת.
מה שאנחנו רואים לנגד עיננו בימים האחרונים הוא התגייסות של כל ברגי המכונה, מגדול ועד קטן, כדי לשכנע שהכישלון הטוטאלי – הוא בעצם "ניצחון מוחלט".
ראש וראשון לכך הוא, כמובן, נתניהו עצמו.
אתמול, התייצב ראש הממשלה מול אזרחי מדינת ישראל, בעוד הצהרה לתקשורת. לא שמענו שם דברים ברורים לגבי התוכנית של הקבינט ל-"יום שאחרי", לא שמענו איך לעזאזל הממשלה מתכוונת להחזיר לתושבים המפונים את חייהם חזרה.
מה כן שמענו? סיסמאות תעמולה.
"הערב באתי להגיד לכם דבר אחד – אנחנו בדרך לניצחון מוחלט. הניצחון הוא בהישג יד.
זה לא עניין של שנים. זה עניין של חודשים. צה"ל מחולל נפלאות. הוא מתקדם בשיטתיות להשיג את כל מטרות המלחמה שאנחנו בדרג המדיני הצבנו לו – חיסול החמאס, שחרור כל החטופים והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום".
כך אמר ראש הממשלה, ובעצם לא אמר כלום. אבל השיא הגיע מיד לאחר מכן:
"מלכתחילה אני קבעתי שהניצחון המוחלט הוא היעד שלנו. זאת ההחלטה שהבאתי לממשלה בתחילת המלחמה, ואנחנו לא נסתפק בפחות מכך".
יכול להיות, שיש מי ששומע אמירה לפיה "קבעתי" שנשיג ניצחון מוחלט – ומתמוגג. אני קצת פחות.
כי במציאות, בתנאי שלא מרכיבים משקפיים ורודים שגורמים להכל להיות פורח ונפלא רגע לפני שהכל מתפוצץ לנו בפרצוף – אין שום "ניצחון מוחלט" באופק.
להיפך, התוצאות שהממשלה שלנו השיגה, במלחמה הכי ארוכה מאז מלחמת העצמאות, כאשר האויב הוא ארגון טרור בינוני ולא צבאות סדירים – הם עלובים.
אבל לא אלמן ישראל, וגם לא נתניהו. כאשר אין מה למכור – משווקים אוויר חם. כאשר אין הישג משמעותי להצביע עליו, אפשר לעמוד בלי בושה ולהצהיר ש-"הממשלה החליטה על ניצחון מוחלט". ממש כמו שוועדת הכספים של הכנסת "החליטה" שהרפורמה לא תפגע בכלכלת ישראל.
איזה פתרון נפלא לכל הצרות.
הדוגמה העגומה ביותר, והבולטת ביותר, לפער הבלתי נתפס בין התעמולה על "ניצחון מוחלט" לבין הכישלון הטוטאלי בפועל – היא כמובן החטופים.
יאמר מיד, שאני לא מאמין שנתניהו לא רוצה בהשבת החטופים. אני גם לא טוען שצריך להסכים לעיסקה "בכל מחיר", וברור שהתנאים של חמאס כרגע הם בלתי אפשריים.
אני גם מסכים שכדי שעיסקה לשחרור החטופים תהפוך למשהו ריאלי, שהמחיר שלו מתקבל על הדעת – חייבים לייצר לחץ צבאי על חמאס עזה, שהוא זה שמקבל את ההחלטות בצד השני. בלי שסינוואר ירגיש את הרגל על הצוואר שלו, אין לו שום סיבה להתגמש.
אלא שהפלא ופלא, כל הסימנים מעידים ששום דבר לא בוער לו.
אם היינו כפסע מהשלמת "ניצחון מוחלט", מן הסתם עיסקת חטופים היתה מבצבצת מעבר לאופק, בטח אחרי מלחמה שנמשכת כבר למעלה מארבעה חודשים. או, לחילופין, כבר לא היה בעזה חמאס שמחזיק באחיותינו ובאחינו.
אבל כאשר המציאות היא כישלון הנהגתי טוטאלי, תג המחיר לעיסקה כזו הוא בלתי אפשרי.
אז מה עושים?
נתניהו הרי לא יכול להתייצב מול אזרחי ישראל ולומר את האמת: לצערי, גם לאחר המחיר הכבד ששילמנו, לא הצלחתי להשיג אף אחד מיעדי המלחמה. בפרט, לא עלה בידי לייצר תנאים שיאפשרו עיסקה להשבת החטופים, שנלקחו מביתם בזמן המשמרת שלי.
מה שהוא יכול לעשות, זה להפעיל את המכונה.
בחוזה הבלתי כתוב בין האזרחים לבין המדינה, האזרחים מחויבים לשרת את הממלכה – והמדינה מצידה חייבת לדאוג להם ביום סגריר. אי מילוי חובת המדינה להשיב כל אחד ואחת מבניה ובנותיה שנחטפו לעזה הוא ניפוץ של האמנה החברתית המכונה "ישראל".
אם תרצו, זו סרבנות גלויה ובוטה, אבל מהצד של הממשלה.
אז שוב – לא, לא בכל מחיר. אבל כדי שהמחיר יהיה אפשרי, היה צריך לייצר מציאות צבאית ומדינית מתאימה. נתניהו לא הצליח לייצר את המציאות הזו, גם בחלוף זמן ממושך ביותר, וכיום אנחנו נמצאים למעשה בפני מצב שבו האשראי המדיני הולך ואוזל, שלא לומר שהוא נגמר.
אז מה עושים? מנרמלים.
מכונת התעמולה הביביסטית האדירה שבנה נתניהו, עסוקה כולה בניסיון לשכנע אותנו שהשמש זורחת במערב:
השגנו "ניצחון מוחלט"!
אומנם, הצפון שומם, הפליטים עדיין במלונות, חיזבאללה על הגדר, ראשי חמאס חופשיים, ממש היום המשיכו לשגר עלינו חפצים מעופפים מלבנון ומעזה, והחטופים עדיין בשבי.
אבל אל תתנו למציאות לבלבל אתכם. זה בכל זאת "ניצחון מוחלט", שהושג בזכות מנהיגותו של החבר נתניהו. בעצם, השגנו כל מה שרצינו, ואם החטופים נשארו במנהרות בעזה – זה בגלל שהתנאים של חמאס הם בלתי אפשריים, ואי אפשר להיענות להם.
אז לא. כי ב-7.10 פרצה המלחמה, והבלוף התפוצץ.
העובדה שממשלת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, לא הצליחה לייצר מציאות טובה יותר, בשום גזרה ובשום היבט, גם לאחר ארבעה חודשי מלחמה – היא כישלון טוטאלי.
לא הצלחנו לייצר תנאים שיאפשרו את השבת החטופים לגבולם, ושום ליצן מגלומן עם כובע של "ניצחון מוחלט" לא יצליח למכור לנו שוב בלוף משומש.