כמו שכולם יודעים, השבוע הכריע בימ"ש המחוזי בת"א את דינו של איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון לשעבר. הכרעת הדין הזו קיבלה תשומת לב ציבורית בשל הדימיון המסוים לתיקי רה"מ, בדגש על "סיקור אוהד כשוחד".
אבל מה בעצם היו *העובדות* בפרשה?
סיפור המסגרת הוא הסכמי פיצוי כספי שכרת שמעוני עם שתי נשים, שטענו כי פגע בהן מינית.
כתב האישום מספר ששמעוני החליט לגייס את כספי הפיצויים מתוך ״מקורות חיצוניים״, ולא מכספו, ואז מפרט את אותם מקורות, שהפרקליטות ראתה בהם ככספים שהועברו לשמעוני כמתת, כלומר כטובת הנאה במסגרת שוחד.
כתב האישום מייחס לשמעוני ולנותני טובות ההנאה שורה ארוכה של עבירות שחיתות חמורות. אבל זה כמובן לא מעניין את אף אחד, וכולם התמקדו רק בחלק קטן באישום הראשון.
אז מה הסיפור באותו חלק?
כדי להבין, צריך להכיר עוד דמות בכתב האישום – יואל דוידי, מעין "טייקון" במונחים אשקלוניים מקומיים.
מרבית האישום הראשון, שהוא שעורר את העניין הציבורי, עוסק בתשלומים שהעביר דוידי לעופר שמעוני, אחיו של איתמר, שהואשם גם הוא. לפי כתב האישום, מדובר במתת שעופר העביר לאחיו איתמר.
בצד השני של השוחד, טענה הפרקליטות ששמעוני העניק לדוידי תמורות שונות, תוך ניצול סמכויותיו כראש עיר.
בתוך האישום הסתתרו גם שתי טענות שאינן עוסקות בתשלום כספי, אלא במתת מסוג אחר – האופן שבו סוקר שמעוני בכלי תקשורת מקומיים: המקומון "קול אשקלון", והאתר "אשקלון 10", שדוידי רכש את שניהם.
בתמצית, לפני הרכישה על ידי דוידי, המקומון אהד את שמעוני, ואילו האתר היה דווקא ביקורתי כלפיו.
התזה של הפרקליטות היתה שדוידי רכש את המקומון כדי להעניק סיקור אוהד לשמעוני, ולהבדיל שרכש את האתר כדי להשבית אותו ולמנוע סיקור שלילי.
אבל, כאן חשוב לחדד הבדל דיוני דרמטי בין השניים: כתב האישום אומנם מתייחס גם למקומון וגם לאתר, אך מייחס נתינת מתת אסורה *רק לגבי האתר*. נסביר:
כאשר אדם נותן שוחד לעובד ציבור, אז טובת ההנאה שהמשחד נותן מכונה בשפה משפטית: "מתת".
בכתב האישום, הפרקליטות ציינה בפרק העובדות את רכישת המקומון על ידי דוידי, אבל מפיסקה 61 👇 לכתב האישום הבין ביהמ״ש שהפרקליטות *לא* רואה ברכישת המקומון כחלק מהמתת, אלא רק כמעין "רקע" לסיפור.
לעומת זאת, הפרקליטות *כן* טענה שדוידי רכש את האתר, והשבית אותו, כחלק מהמתת שנתן לשמעוני.
כלומר, מה שכולם התמקדו בו – הטיית הסיקור כביכול במקומון – היתה בעצם רק סיפור רקע, ושמעוני *לא הואשם* בכך שקיבל מתת בדמות סיקור אוהד, אלא "רק" בכך שקיבל מתת בדרך של סגירת האתר הביקורתי.
לכן, ביהמ"ש לא נדרש לשאלה האם רכישת המקומון היתה בגדר מתת.
במקום זאת, הרכישה נבחנה בהקשר לשאלה האם היא היתה חלק מניסיונו של דוידי להתקרב ולהתחבב עם שמעוני, כמעין תשתית כללית ליחסי השוחד ביניהם.
ואכן, בימ"ש קבע שרכישת המקומון היתה בגדר העברת "מסר ברור וגלוי" מדוידי לשמעוני.
בימ"ש ציין שהעובדה שהמקומון היה ממילא אוהד מאוד לשמעוני עוד לפני הרכישה – אינה נתון מכריע. הטעם לכך הוא שאם בעבר המקומון היה שופר ידוע של העיריה, כעת, ומשנרכש על ידי דוידי, הוא נהנה מתדמית אובייקטיבית ועצמאית יותר.
בנוסף, בימ"ש מצא שעידן דוידי פתח דלת נוספת בפני שמעוני.
אותה דלת היתה שהמקומון לא הסתפק בהצגת קו מפרגן לשמעוני, אלא שבעידן דוידי היתה בעצם מעורבות של שמעוני בתכנים, באמצעות תקשורת שלו ושל מקורביו עם דוידי או גורמים אחרים במקומון.
לכן, בימ"ש קבע שרכישת המקומון היוותה "קירוב לבבות" בין שמעוני לבין דוידי, שאיפשר לדוידי גישה לשמעוני.
ומה המשמעות המשפטית? האמת, שקצת קשה לדעת.
כאמור, רכישת המקומון לא הוגדרה כמתת בהקשר לעבירת השוחד. אבל, האישום הראשון כן פירט, כאמור, שורה ארוכה של תשלומים שדוידי העביר לעופר, שהפרקליטות ראתה בהם כמתת.
בהכרעת הדין, שמעוני הורשע באישום הראשון בקבלת שוחד לגבי תשלום *אחד* בלבד.
לגבי יתר התשלומים, שמעוני הורשע "רק" בהפרת אמונים, בכך שפעל בעניינו של דוידי בניגוד עניינים עמוק.
השאלה המתבקשת היא האם בימ"ש בעצם כלל את רכישת המקומון כחלק ממערכת היחסים הקרובה בין דוידי לשמעוני, שהיא שביססה את ניגוד העניינים, ובהתאם את הפרת האמונים. הנה הפיסקאות הרלבנטיות 👇:
האם סוגיית המקומון היא חלק מאותה "מערכת יחסים" שבימ"ש מפרט בפיסקה 300?
ככל שכן, המסקנה היא שבעל כלי תקשורת שמעניק סיקור אוהד, או מאפשר התערבות בתכנים, עשוי להציב את עובד הציבור בניגוד עניינים פלילי (בהנחה שעובד הציבור גם מקבל החלטות מתוקף תפקידו, שנוגעות בבעל כלי התקשורת).
הנתון שקצת מסבך את הניסיון "לזקק" את השאלה הנ"ל הוא שבימ"ש מצא שרכישת המקומון אומנם לא היתה מתת (שוחד מדוידי לשמעוני), אבל שמעוני דווקא כן נתן תמורה שכרוכה בו (כחלק מהתמורה בגין המתת שביחס אליה הורשע) – הקטנת היקפי הפירסום של העיריה במקומון שהתחרה בזה שדוידי רכש.
והנה הגענו לרכישת אתר האינטרנט, שבו הפרקליטות ראתה במפורש כמתת.
ומה הסיפור הפעם?
האתר "אשקלון 10" פירסם כתבות רבות בגנות שמעוני, ושמעוני מצידו הגיב בתביעות דיבה. במקביל, דוידי פנה לבעלי האתר ורכש אותו מהם. לפי טענת הפרקליטות, מיד אחרי הרכישה דוידי השבית את האתר, בידיעת שמעוני.
כלומר, המתת שדוידי נתן לכאורה לשמעוני לא היה סיקור אוהד, אלא מניעת סיקור שלילי – כמובן שני צדדים של אותו מטבע. מהטעם הזה, בימ"ש קבע קריטריונים לצורך הגדרה מתי הטיית סיקור תחשב כמתת – אותם קריטריונים שכולכם ראיתם, ושלא ארחיב בהם בשרשור הנוכחי.
ואיך יושמו הקריטריונים על הראיות?
השאלה המרכזית היתה האם התביעות שהגיש שמעוני קשורות לרכישת האתר ע"י דוידי, כך ששמעוני ראה בה כמתת מושחתת שנועדה עבורו.
בימ"ש קבע תחילה ששמעוני אכן עסק באובססיביות בפירסומים באתר, אך מצא שבמועדים הרלבנטיים התנהלו מגעים להסדר פשרה בין שמעוני לבין בעלי האתר הקודמים (רביב ונקשרי).
אשר לרכישת האתר, בימ"ש קבע ממצא עובדתי מכריע לפיו האתר בעצם הושבת עוד לפני הרכישה, וממילא אי אפשר היה להיחשף לתכנים שפורסמו בו נגד שמעוני.
בנוסף, בימ"ש קבע שבין רכישת האתר לבין "התפוצצות" הפרשה חלפו 35 ימים – פרק זמן קצר מכדי לשפוך אור ראייתי מספק על כוונותיו של דוידי ברכישה.
לכך הוסיף בימ"ש את הראיות הדלות שנאספו בחקירה, שעיקרן גרסתו של רביב – שבימ"ש קבע שאינה מהימנה, ורמז שבעצם רביב רצה להפליל את שמעוני ודוידי.
לכן, בימ"ש קבע שנותר ספק בשאלה האם האתר נרכש ע"י דוידי, בידיעת שמעוני, במטרה להשביתו ולמנוע חשיפה ציבורית לפירסומים השליליים נגד שמעוני.
בשורה התחתונה, בימ"ש למעשה אימץ את הטענות *העובדתיות* של הפרקליטות ביחס למקומון, אך לא ממש ברור מה המשמעות המשפטית שלהן.
מנגד, בימ"ש *דחה*, מחמת הספק, את הטענות העובדתיות של הפרקליטות ביחס לאתר, ולכן לא ראה ברכישתו והשבתתו משום מתת (אך כן הכיר בכך שהדבר יכול לבסס עבירת שוחד).
עד כאן הקביעות בהכרעת הדין ביחס לעבירות הכרוכות בסיקור תקשורתי.
ומכאן, כמה הערות:
א. להכרעת הדין יש כמובן חשיבות רבה במאבק בשחיתות בשלטון המקומי, והיא חושפת ריקבון עמוק. אבל בכל הנוגע בתיקי רה"מ, המשמעות שלה כתקדים היא, לדעתי, מוגבלת למדיי – כמעט מכל בחינה שהיא.
ב. התקשורת התמקדה, כידוע, באותם קריטריונים שבימ"ש קבע לעניין "סיקור חיובי כשוחד". אבל בעצם, וכפי שכתבתי כאן 👇- לפי פסיקת בימ"ש העליון, אין שום קושי לראות בטובת הנאה מסוג הטיית סיקור תקשורתי ככזו שיכולה, עקרונית, להיות מתת שניתנת מנותן שוחד ללוקח שוחד.
ג. לגופם של הקריטריונים 👇, מדובר בהכרעה של בימ"ש מחוזי, *שאינה* הלכה מחייבת. אם וכאשר רה"מ יועמד לדין, בימ״ש שידון בתיק יהיה חופשי לגמרי לעצב קריטריונים משל עצמו. עם זאת, מן הסתם יש במרבית הקריטריונים שקבעה השופטת מרגולין-יחידי טעם רב בפני עצמם – ולא הכל סובב סביב תיקי רה"מ.
ד. הטענה כאילו השופטת קבעה את הקריטריונים להטיית סיקור כמתת לצורך עבירת שוחד, רק כדי ״לרצות״ מישהו – מטופשת. כל החלטה שיפוטית מתחילה בעיצוב הדין בכללותו, ואז יישום הדין על העובדות. שאלת הטיית הסיקור כמתת הובאה להכרעתו של בימ״ש המחוזי, והוא לא היה יכול, גם לו רצה, להתחמק ממנה.
ה. לא אכנס כאן לכל נבכי תיאורית הקונספירציה, אבל ב-15.8.2016 הפרקליטות כבר זימנה את שמעוני לשימוע, וכפי שתוכלו לראות התייחסה לסוגיית המקומון והאתר 👇. במועד זה, תיק 4000, היחיד שבו רה"מ חשוד בשוחד, עוד לא היה אפילו בתכנון, והבדיקה בתיקי 1000-2000 היתה בראשיתה, וטרם הפכה לחקירה.
לכן, הטענה המגוחכת כאילו הפרקליטות "הכניסה ברגע האחרון" את עניין הטיית הסיקור התקשורתי כחלק מעבירת שוחד, כדי לייצר תקדים לתיקי רה"מ – היא פשוט עלבון לאינטיליגנציה, וכדאי להזכיר שבאותה עת הבדיקה התנהלה בכלל בליווי פרקליטות מחוז ירושלים, ולא פרקליטות מיסוי וכלכלה.
זהו. שבת שלום.
קישור להכרעת הדין המלאה: https://t.co/iumipmYFx4
קישור לכתב האישום: https://t.co/RXDniSzRiP
שבוע טוב ושקט לכולנו, ובמיוחד לתושבי הדרום.