כפי שוודאי שמעתם, בג"ץ קבע היום – ברוב של ששה שופטים מול חמישה – ש-"חוק הנבצרות" שנחקק במרץ 2023 יכנס לתוקפו רק לאחר הבחירות הבאות לכנסת.
מאחר שפסק הדין הוא הרבה פחות "אייקוני" מאשר פסק הדין לגבי עילת הסבירות, נדמה שאפשר לסכם את הדברים בתמציתיות.
נתחיל ברקע.
בעבר, החוק בישראל קבע שיש אפשרות לקבוע שנבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו. מצב של נבצרות אף נקבע בפועל, כאשר אריאל שרון ז"ל חווה אירוע מוחי, וסמכויותיו הועבר לממלא מקומו, אהוד אולמרט.
אבל ההסדר שנקבע בחוק היה מאוד עמום, הן לגבי מהות הנבצרות והן לגבי אופן קביעתה.
ההסדר החוקי בעבר לא הגדיר מה *העילות* שבגינן אפשר לקבוע נבצרות של ראש הממשלה, וגם לא הגדיר מי בעל *הסמכות* לקבוע נבצרות שכזו. בשפה משפטית, מדובר בלאקונה – מצב שבו החוק "שותק" בסוגיות מסוימות.
וכאשר יש לאקונה בחוק, מי שסותם את החור הוא הפרשן המוסמך שלו – בית המשפט העליון.
לאורך השנים, ולאו דווקא בהקשר של ראשי ממשלה, היו מספר פסקי דין שבהם התבטאו שופטי בית המשפט העליון באופן שממנו עולה שקביעת נבצרות *אינה* מוגבלת רק למצב רפואי (כמו במקרה של שרון), והיא יכולה גם לכלול מצב של נבצרות הנובעת ממצב משפטי שאינו מאפשר לראש הממשלה למלא את תפקידו כהלכה.
בכל הנוגע בשאלת הגורם שמוסמך לקבוע נבצרות, התפיסה המשפטית המקובלת היתה שסמכות שכזו מסורה בידי היועמ"ש לממשלה. מעשית, כאשר שרון נפל למשכב – היה זה מזוז שהודיע טלפונית לאולמרט על העברת הסמכויות אליו.
ואז הגיעה הגשת כתב האישום בעניין "תיקי האלפים", ועוררה את שד הנבצרות מרבצו.
בעקבות הגשת כתב האישום, הוגשה מספר עתירות לבג"ץ בבקשה להכריז על נבצרותו של ראש הממשלה. העתירות הללו נדחו, והקמתה של "ממשלת השינוי" הורידה את הסוגיה מעל הפרק.
ואז הגיעה השבעת הממשלה הנוכחית, ההכרזה החגיגית על "הרפורמה המשפטית" מנוחתה עדן, והמחאה האדירה שקמה נגדה.
במסגרת המאבק הפוליטי-חברתי נגד "הרפורמה" – הוגשו עתירות חדשות, שבהן שב והתבקש סעד של קביעת נבצרותו של נתניהו מלכהן כראש הממשלה.
הפעם, להיותו של נתניהו נאשם בפלילים התווספה טענה של הפרת הסדר ניגוד העניינים שנערך לו, שבאה לידי ביטוי בעיקר בעיסוקו באותה "רפורמה".
העתירות הללו לא נדחו על הסף, אלא הועברה לתגובה של המשיבים השונים, ובעיקר של היועמ"ש.
האירוע הזה עורר פאניקה של ממש בחוגים מסוימים, כאילו מערכת המשפט המושמצת עומדת להגן על עצמה מפני "הרפורמה", להקדים תרופה למכה ולהכריז על נבצרותו של נתניהו.
וכאשר נוצרת פאניקה, התגובה בהתאם.
בהליך של חקיקת בזק חסר תקדים, הכנסת חוקקה את מה שמכונה בציבור כ-"חוק הנבצרות", שהיה בפועל תיקון לחוק יסוד: הממשלה.
במסגרת התיקון, הוגדר שנבצרות אפשרית רק מטעמים רפואיים או נפשיים, ושהסמכות להכריז עליה היא של הממשלה והכנסת בלבד (במנגנון סבוך שלא נרחיב לגביו הפעם 👇).
חקיקת "חוק הנבצרות", שכאמור היתה למעשה תיקון חוק יסוד: הממשלה, הביאה למחיקת העתירות שהוגשו (כי המצב החוקי השתנה בינתיים) – וגם לנאום "אני נכנס לאירוע" של נתניהו, שלמעשה הצהיר שמאחר שחרב הנבצרות אינה מרחפת מעל ראשו, הוא מרשה לעצמו להפר בגלוי את הסדר ניגוד העניינים.
תוצאה נוספת של חקיקת "חוק הנבצרות" היתה כמובן הגשת עתירות חדשות – הפעם נגד אותו חוק, ועל סמך המצב הנורמטיבי החדש שנוצר.
באוגוסט, בג"ץ דן בעתירות תחילה בהרכב של שלושה שופטים, ולאחר מכן בהרכב מורחב של 11 שופטים – והערב פורסם פסק הדין.
במוקד הדיון – השאלה מתי החוק יכנס לתוקף.
בגדול, ההכרעה בשאלה הזו נגזרה מהשאלה האם "חוק הנבצרות" הוא פרסונלי. וכל כך למה?
כי אם מדובר בחקיקה פרסונלית, שנועדה לשפר את מצבו המשפטי של בנימין נתניהו, אזי יש בה פגם, ומדובר בשימוש פסול של הכנסת בסמכות שלה לחוקק או לתקן חוקי יסוד (מה שמכונה "שימוש לרעה בסמכות מכוננת").
ואם אכן מדובר בשימוש פסול בסמכות, אז כדי לנטרל או לעמעם את הפסול, ולמנוע מצב שבו נתניהו נהנה מחוק פרסונלי שנתפר למידותיו – המועד שבו החוק יכנס לתוקף ידחה לאחר הבחירות הבאות, וכך מי שיהנה מהחוק יהיה ראש הממשלה הבא, שזהותו אינה ידועה (לפי העיקרון הפילוסופי של "מסך הבערות").
לעומת זאת, אם לא מדובר בחוק פרסונלי, אלא בחוק שמסדיר את שאלת נבצרותו של ראש ממשלה בכלל – אזי אין סיבה שהוא לא יכנס לתוקף מיד. שהרי, אם לא מדובר ב-"חליפה חוקית" לפי מידותיו הנאות של נתניהו, אלא פשוט בחקיקה לגבי מצבם המשפטי של ראשי ממשלה, אין ב-״חוק הנבצרות״ שום דופי.
מבלי להיכנס לכל הפלפולים המשפטיים, בשורה התחתונה, כאמור, ששה שופטים קבעו שהחוק פרסונלי ולכן יכנס לתוקף רק לאחר הבחירות הבאות, ואילו חמישה שופטים קבעו שאינו פרסונלי (היו גם שאלות משניות יותר לגבי הפעלת ביקורת שיפוטית במקרה הזה, אבל נניח לכך).
ומה המצב עד שתיבחר הכנסת הבאה?
ובכן, עד אז – חזרנו למצב העמום ששרר לפני שנחקק "חוק הנבצרות". כלומר, לא ברור באיזה עילות אפשר לקבוע נבצרות, וגם לא ברור מי בעל הסמכות לעשות זאת.
מה שמביא אותנו לשאלת מיליון הדולר, שהיא בעצם מה שמעניין אתכם – האם יתכן שיקבע שנבצר מנתניהו להמשיך ולכהן כראש הממשלה?
ובכן, ככל שהצלחתי להבין מפסק הדין – 10 מתוך 11 השופטים לא נכנסו לשאלה הזו, והבהירו שהם עוסקים רק בשאלת תחולתו של "חוק הנבצרות", ולא בשאלת הנבצרות עצמה, מי מוסמך לקבוע אותה וכו'.
השופט היחיד שהתייחס לכך היה אלרון, שקבע שהכרזת על נבצרות נתניהו בשל המצב המשפטי הנוכחי – ״מופרכת״.
אבל אלרון הוא "רק" שופט אחד. אז האם יש סיכוי לקביעה על נבצרותו של נתניהו?
לדעתי, גם לפני המלחמה, כאשר ישראל טירללה את עצמה לדעת בעיסוק ב-"רפורמה המשפטית", הסיכוי לכך היה נמוך מאוד. נדרשת סיטואציה קיצונית הרבה יותר ממה שידענו עד אז כדי לשקול ברצינות נבצרות מטעמים משפטיים.
וב-7.10 פרצה המלחמה, ושינתה לחלוטין את סדר היום. "הרפורמה" מתה, נתניהו לא צפוי לעסוק בניתוח גופות, ולכן שאלת נבצרותו הרבה פחות "בוערת".
בנימין נתניהו, כמי שעומד בראש ממשלת המחדל, כשל כישלון נורא. הוא צריך לפנות את כסאו ולרדת מעל בימת ההיסטוריה – אבל בדרך של בחירות.
ערב טוב.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/g1UWt7N9uU