קצב האירועים המסחרר מחייב לעצור רגע את העיסוק בפרשת פלדשטיין, ולהתפנות להחלטת שר הביטחון ישראל כ"ץ, עליה התבשרנו היום.
בהחלטה, הכריז כ"ץ על הפסקת השימוש במעצרים מינהליים כלפי המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון. בואו נבין במה מדובר.
קודם כל, מה זה בעצם "מעצר מינהלי"?
באחד השרשורים האחרונים, סקרנו את החיה המשפטית המכונה "מעצר". באופן כללי, מעצר פירושו כליאת חף מפשע מאחורי סורג ובריח, בשל חשש מהתרחשות עתידית.
ככזה, מעצר לעולם אינו עונש (להבדיל ממאסר), שכן עונש פירושו גמול על מעשה שאדם ביצע בעבר.
רוב סוגי המעצרים משיקים למשפט פלילי. למשל, אם יש חשד שאדם ביצע עבירה מסוימת, ויש חשש מפני מסוכנותו או שישבש את החקירה נגדו – אפשר לעצור אותו בזמן החקירה. כאשר מוגש נגד אדם כתב אישום, ויש חששות דומים – אפשר גם לעצור עד תום ההליכים.
המשותף למעצרים הפליליים שהם נשענים על ראיות.
לדוגמה, כדי לעצור אדם עד תום ההליכים, התביעה צריכה להוכיח שיש לה ראיות שמקימות סיכוי סביר לכך שאותו אדם יורשע לבסוף במה שמיוחס לו בכתב האישום.
מעצר מינהלי הוא אומנם מעצר, וככזה גם הוא צופה פני עתיד ונועד לנטרל את החשש מפני מסוכנותו של העצור – אבל הוא מבוסס על מודיעין.
המשמעות המרכזית היא שהבסיס העובדתי שעליו מתבססת המדינה במסגרת מעצר מינהלי – הוא כזה שמורכב מידיעות מודיעיניות, שהעצור עצמו לא רואה, ולכן היכולת שלו להתגונן מפניהן מוגבלת מאוד.
לכן, מעצר מינהלי נתפס בצדק כ-"כליאה ללא משפט", להבדיל ממעצר שנלווה למשפט פלילי שמתנהל לפי ראיות.
אין מחלוקת, שמעצר מינהלי הוא כלי מאוד בעייתי במשטר דמוקרטי, שככזה מושתת על שמירת זכויות האדם.
שהרי, אחת הזכויות הבסיסיות שיש לכולנו היא הזכות לחירות, שממנה גם נגזרת הזכות למשפט הוגן – וכליאת אדם ללא משפט ועל סמך מודיעין שהוא לא יכול להתגונן מפניו עומדת בסתירה לזכויות הללו.
לכן, אפשר לקבל כל עמדה עקבית לגבי מעצרים מינהליים.
אני עצמי סבור שמעצר מינהלי הוא הכרח בל יגונה, בטח במדינה כמו ישראל שנתונה לאיומי טרור, ושבמצבים קיצוניים שבהם אין ראיות שמאפשרות להעמיד אדם לדין פלילי, אבל יש מודיעין מוצק לגבי מסוכנותו של אותו אדם – אין מנוס ממעצר מינהלי.
אבל, אם אתם סבורים שמעצר מינהלי הוא כלי אנטי-דמוקרטי, ושלעולם אין הצדקה לכלוא אדם בלי משפט הוגן על פי הכללים המקובלים – אין לכם ויכוח איתי. כל זאת, כאמור, בתנאי שהעמדה הזו היא עקבית.
מבחינת הדין המצוי, הדין בישראל (ובאיו"ש) מכיר כידוע באפשרות לעצור אדם במעצר מינהלי.
על פי המצב החוקי כיום, האפשרות לבצע מעצרים מינהליים מוגבלת אך ורק למסוכנות שנובעת ממעורבות בטרור (להבדיל ממסוכנות שנובעת ממעורבות בעבירות פליליות).
המעצר המינהלי הוא איפוא כלי מניעתי (ולא עונשי או הרתעתי), שמתמודד עם מסוכנות ביטחונית בלבד, ומבוסס על מידע מודיעיני חסוי.
ואחרי שהבנו את הרקע, בואו נתחיל ללטף את הפיל שבחדר:
אין שום ספק שיש הרבה (הרבה) יותר טרור פלסטיני מאשר טרור יהודי – גם מבחינה כמותית, וגם מבחינה "איכותית".
אבל, וזה אבל גדול מאוד, העובדה שהטרור הפלסטיני רב ועצום עשרות מונים מהטרור היהודי – לא גוזרת מסקנה שאין טרור יהודי.
טרור יהודי יש, ותמיד היה, גם אם ההיקף שלו קטן מאוד בהשוואה לטרור הפלסטיני. וטרור הוא טרור הוא טרור, ובטרור נלחמים באמצעים שקיימים בחוק.
לכן, אם הדין המצוי מכיר באפשרות של מעצר מינהלי בהקשרים של טרור, אז את האמצעי הזה אפשר וצריך להפעיל לפי קריטריונים ענייניים ושיוויוניים.
במדינה דמוקרטית, שמושתתת על ערך השיוויון ועל זכויות אדם, אי אפשר לקבוע דין נפרד לקבוצות אוכלוסיה, אלא אם יש לכך טעם ענייני. אחרת, מדובר באפליה פסולה.
למשל, יש המון הבדלים בין הדין שחל על בגירים לעומת הדין שחל על קטינים – אבל לכולנו ברור שמדובר באבחנה עניינית בין שתי הקבוצות.
במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר בדין נפרד לקבוצות אוכלוסיה שנבדלות ביניהן על סמך מוצא אתני, למשל מוצא יהודי לעומת מוצא ערבי.
לדין נפרד שכזה יש שם – קוראים לזה "גזענות", וכאשר מדינה מחילה שתי מערכות דינים על בני אדם ממוצא נפרד – זה בעצם מה שמכונה "מדיניות אפרטהייד".
עם זאת, חשוב להדגיש את הייחוד של ישראל, שהיא מדינת הלאום של העם היהודי. לכן, רק לעם היהודי יש זכות להגדרה עצמית בשטח מדינת ישראל, סמלי המדינה הם יהודים, וחוק השבות מקנה רק ליהודים כרטיס כניסה ואזרחות אוטומטית.
אבל כל אלה זכויות לאומיות. ברמת הפרט, אמור להיות שיוויון מלא.
עד לא מזמן, היה נדמה שזה בגדר המובן מאליו.
למשל, בשנת 2016, כאשר נחקק חוק המאבק בטרור – הוא חל כמובן על כל אדם באשר הוא, ולא על ערבים בלבד. לא מעט יהודים הורשעו בעבירות לפי חוק זה.
גם "חוק גירוש משפחות מחבלים" שנחקק לאחרונה ושנרחיב עליו בהזדמנות – חל, עקרונית, גם על יהודים.
באופן דומה, עד הבוקר היה ברור שהחוק שקובע סמכות למעצר מינהלי – חל על כל אדם.
המשמעות היא, שאם יש נגד אדם מודיעין שעבר רף מסוים, לפיו הוא מעורב בטרור ונשקפת ממנו מסוכנות – אז אפשר וצריך לעצור אותו מינהלית. וזה בכלל לא משנה אם הוא יהודי, ערבי, חילוני, דתי, ג'ינג'י או מקריח.
כדאי לציין, שאפילו שמחה רוטמן, שהגיש לאחרונה הצעת חוק גזענית ביקשה לתקן את החוק בנוגע למעצרים מינהליים – אפילו הוא לא העז להציע שיקבע מפורשות שהחוק חל רק על ערבים.
במקום זאת, רוטמן התחכם והציע שמעצר מינהלי של אזרח ישראלי יעשה רק אם הוא חבר באחד מארגון הטרור הפלסטיניים.
במילים אחרות, אפילו הכנסות לדורותיהן, לרבות הכנסת הנוכחית שאינה מתאפיינת בהקפדה על שיוויון בין יהודים לבין ערבים – לא העזה מעולם להפלות באופן כל כך בוטה בין יהודים לבין ערבים, ולקבוע שהמדינה יכולה להפעיל סמכויות רק כלפי ערבים, או שאכיפת חוק מסוים לא תיעשה כלפי יהודים.
והבוקר, השר כ"ץ – שהוא רשות מינהלית, ושהסמכויות שלו נופלות לאין שיעור מאלה של הרשות המחוקקת – יצא בהצהרה שהחוק שמגדיר את המעצרים המינהליים בישראל לא יחול יותר על מתיישבים יהודים מיהודה ושומרון.
כלומר, את מה שאפילו הכנסת לא העזה לחוקק (ואסור שתחוקק) – השר החליט על דעת עצמו.
ולא זו בלבד שכ"ץ החליט שהחוק לא יחול יותר על קבוצה שמאופיינת לפי גזע, הוא גם תיחם את ההחלטה שלו לפי אמות מידה פוליטיות.
בעצם, לשר אין בעיה עם מעצר מינהלי של אזרחים ערבים, וגם לא עם מעצר דומה של יהודי מירושלים. אבל אם אתם מתנחלים, אז החוק לא חל עליכם, ולא משנה כמה אתם מסוכנים.
ושוב: אין שום ספק שיש הרבה יותר טרור פלסטיני. בשל כך, אך טבעי שיהיו הרבה יותר עצורים מינהליים פלסטיניים מאשר יהודים, ולפי הנתונים שפורסמו היום ב-"הארץ" – זה אכן המצב: יש כיום 3443 עצורים מינהליים פלסטיניים, לעומת שמונה יהודים בלבד.
הפער הוא עצום, אבל כך גם הפער בהיקף הטרור.
באופן דומה, אפשר להבין מדוע המדינה החליטה שהריסת בתי מחבלים תוגבל למחבלים ערבים מיהודה ושומרון או מ-"מזרח ירושלים" – משום שהריסת בתי מחבלים היא בעלת תכלית *הרתעתית* (ולא מניעתית או עונשית), ואין צורך להרתיע את האוכלוסיה היהודית, או את אזרחי ישראל הערבים, מפני מעורבות בטרור.
אפשר גם לנסות ולהצדיק – אם כי זה כבר נהיה יותר מורכב – מדוע דיני המעצר המינהלי ביהודה ושומרון שונים מאשר הדין בישראל (וכמובן שהדין הישראלי הוא קפדני ומורכב הרבה יותר), ומדוע יהודי מהשומרון יעצר לפי דין ישראל, בעוד פלסטיני שמתגורר קילומטר ממנו יעצר לפי דין השטחים.
מה שאי אפשר להצדיק, בשום אופן, זו החלטה של שר – אפילו לא של הכנסת – שמחליט על דעת עצמו, כמובן משיקולים פוליטיים-קואליציוניים, להכריז שקבוצה מסוימת, שמאופיינת לפי מוצא אתני ושיוך פוליטי, תקבל מעמד שונה מכל שאר קבוצות האוכלוסיה.
וכל זה, בלי לדבר על המשמעות הביטחונית של ההחלטה.
ומילה לגבי הביקורת השיפוטית הצפויה:
אני מניח, שכ"ץ יתקפל ו-"יבהיר" את החלטתו. אבל בפועל, הוא יכול פשוט לא לחתום על צווים נגד מתיישבים, ואף אחד לא יכול לעתור נגדו לבג"ץ ולחייב אותו לעצור מינהלית אדם כזה או אחר.
הצרה היא, שלעצור המינהלי הערבי הבא תהיה טענה מצוינת.
שבת שלום.
קישור לפסק הדין המלא בעניין (אי) הריסת בתי מחבלים יהודים:
https://t.co/woayAYdB9k