קטגוריותועדת חקירה ממלכתית

מה נשתנה?

בואו נדבר (שוב) על ועדת חקירה ממלכתית, שמשום מה עדיין לא קמה, אף שחלפה שנה ורבע מאז המחדל הגדול ביותר בתולדות ישראל.
המתנגדים להקמת הוועדה, רובם ככולם תומכי הממשלה, מתרצים זאת בשתי טענות מרכזיות:
ה-"הטייה הפוליטית" של בית המשפט העליון, ואחריותו כיבכול לטבח.

בבסיס הטענות הללו ניצבת העובדה שלפי החוק, מי שממנה את חברי וועדת החקירה הממלכתית הוא נשיא בית המשפט העליון (או ממלא מקומו, נוכח העובדה ששר המשפטים מסרב לבחור נשיא קבוע).
פולגמן כיהן בתפקיד עד אוקטובר 2024, ומאז פרישתו מכהן בו השופט עמית.
והם, כך נטען, "שמאלנים" ואחראים.

נתחיל בטענה הראשונה.
אם ננסה לדייק אותה, היא אומרת פחות או יותר כך: מאחר שממלא מקום הנשיא עמית, כמו גם פוגלמן לפניו, מוטה פוליטית נגד נתניהו ו-"שלטון הימין" – אי אפשר לסמוך עליו שיבחר את חברי הוועדה באופן מקצועי ואובייקטיבי, ולכן חלקים גדולים בציבור הישראלי לא יתנו בה אמון.

אין לי כוונה לנסות ולשכנע אתכם – בפעם המי יודע כמה – שהשופט עמית הוא לא "שמאלני", לא מוטה נגד נתניהו, ושכל הקשקושים על פוליטיזציה של בית המשפט העליון הם הבל הבלים. ממילא, למי שמאמין בשטויות האלה אין עניין בעובדות.
למזלנו, יש לנו דרך טובה בהרבה להמחיש עד כמה הטענה הזו קלושה.

רצה הגורל, ובראשית שנת 2022, בעת כהונתה של "ממשלת השינוי" – התפוצצה "פרשת פגסוס", שבמרכזה טענות שפורסמו בעיתון "כלכליסט" לפיהן משטרת ישראל הפעילה רוגלות באופן בלתי חוקי, בהיקף גדול, ואף עשתה כן נגד אזרחים שלא היו חשודים בדבר.
הפרשה עוררה – ובצדק – עניין ציבורי ופוליטי רב.

בהמשך, מרבית הטענות שפורסמו בתחקיר "כלכליסט" – הופרכו לחלוטין. אבל, סמוך לאחר הפירסום, הרושם היה שמדובר ברעידת אדמה של ממש, ובאירוע שיש חובה לחקור אותו לעומק.
ואיזה גוף יכול לחקור כשל מערכתי חמור (לכאורה) כמו הפעלה שיטתית של רוגלות נגד אזרחים, שמשטרת ישראל ביצעה בניגוד לחוק?

התשובה, כמובן, היא ועדת חקירה ממלכתית. כאשר מדובר באירוע כל כך משמעותי, ראוי שהוא יבדק על ידי גוף החקירה הבכיר ביותר בקיים בישראל – וזו כאמור ועדת חקירה ממלכתית.
מי שצעק את זה שוב ושוב לא הייתי אני, וגם לא ערוצי התבהלה והתרעלה – אלא אחד בשם בנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה.

אז בפברואר 2022 – לא היתה שום בעיה עם ועדת חקירה ממלכתית. לא היה חשש שהנשיאה דאז, חיות, היא "פוליטית" או שהיא "מתנכלת לשלטון הימין", ולכן נתניהו הנרגש דרש שוב ושוב להקים ועדת חקירה ממלכתית, שהיא שתבחר את חבריה.
כל זה השתנה מהקצה אל הקצה בינואר 2023, עם השקת "הרפורמה המשפטית".

למי שבדיוק שב אלינו מטיול ברחבי הגלקסיה, נזכיר שביום 4.1.2023 הכריז שר המשפטים לוין על "הרפורמה" שלו.
מיד לאחר מכן, מדינת ישראל שקעה בטירלול שנמשך תשעה חודשים, שבמסגרתו התגייסו הקואליציה והממשלה על מנת לשכנע את הציבור בישראל שכל הבעיות שלנו מתכנסות לאותו מקום – לבג"ץ.

לא היה בורג שחוק אחד במכונת התעמולה, ולא היה סוכן "משילות" בודד שלא "הסבירו" כמה בג"ץ הוא מוטה, מונע מהכנסת והממשלה להגשים את רצון העם, פוגע בביטחון, משמר את "הדיקטטורה המשפטית" ועוד ועוד.
כלומר, החל מהיום השקת "הרפורמה" – די ברור שבג"ץ הוא שמאלני, וכבר אי אפשר לסמוך עליו.

אבל, מה בעצם השתנה בין פברואר 2022, אז נתניהו הביע אמון ותמיכה נלהבת בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שאת חבריה תמנה הנשיאה חיות, לבין ינואר 2023, אז הושקה "הרפורמה" וחיות הפכה למוקצית מחמת שמאלנות?
ובכן, בחינת היסטורית של עשרת החודשים הנ"ל מלמדת שהתשובה היא פחות או יותר – כלום.

קודם כל, אף חוק לא נפסל בבג"ץ בפרק הזמן הזה.
כלומר, אם חשבתם שבפברואר 2022 נתניהו סמך על בית המשפט העליון, ואז התאכזב עמוקות בגלל פסילת חוק שהתרחשה לאחר מכן – אז התשובה היא שזה בלתי אפשרי, כי זה לא קרה.
עם זאת, כמובן שבמהלך התקופה המדוברת היו פורסמו כמה פסקי דין חשובים.

אלא שאף אחד מהם לא יכול להיות כל כך דרמטי, ולהביא למשבר אמון כל כך חריף, שיביא את נתניהו לעשות מהפך מתומך נלהב – למתנגד נחרץ. פסקי הדין שפורסמו לא היו דרמטיים, ואף היו פסיקות לכאן ולכאן.
מצד אחד, בדצמבר 2022, רגע לפני השבעת הממשלה, דחה בג"ץ את העתירות נגד ההסכם הימי עם לבנון.

מצד שני, במאי 2022 פורסם פסק הדין לגבי "המעון ברעננה", שאילה חסון חגגה ברעש גדול; בספטמבר 2022 פסל בג"ץ את מינויו של מני מזוז ליו"ר הוועדה למינויים לתפקידים בכירים; לפני הבחירות אישר ביהמ"ש העליון לשיקלי ולסילמן לרוץ ברשימת הליכוד; ועוד.
בקיצור, בג"ץ – כרגיל – היה די מאוזן.

ולכן, אין שום הסבר הגיוני (או פחות הגיוני) מדוע בפברואר 2022 צו השעה היה הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בעוד החל מינואר 2023 – הדבר הפך לבלתי מתקבל על הדעת, שכן הממשלה הכריזה מלחמה על בית המשפט העליון.
הדבר היחיד שהשתנה, הוא כמובן הרכב הממשלה, בדגש על זהותו של ראש הממשלה.

בפברואר 2022 נתניהו היה באופוזיציה, ולכן רצה גוף חזק כמו ועדת חקירה ממלכתית כדי שיחקור כשל כמו הפעלת רוגלות על ידי המשטרה.
אבל ברגע שהוא הושבע שוב כראש הממשלה, פתאום הוא "נזכר" שאי אפשר לסמוך על בית המשפט העליון, וכל משאבי הממשלה והקואליציה הופנו לצורך קידום "הרפורמה".

ועד כאן הטענה הראשונה.
כעת, נעבור לטענה השנייה, שהילוכה כדלקמן:
אומנם, ועדת חקירה ממלכתית היא מוסד חשוב, שככלל אין בו דופי. אבל, לשופטי בית המשפט העליון יש אחריות כבדה על טבח ה-7.10, ולכן במקרה הזה לא ניתן להקים ועדה שאת חבריה ימנה נשיא בית המשפט. מה, הנחקר יבחר את חוקריו?

את הטענה זו ודאי שמעתם, בעיקר מתועמלני "משילות" וליצנים משפטיים שמתרוצצים בטוויטר שלכם.
אלא שאחרי שמנקים את הצווחות ואת הסיסמאות – מגלים שלטוענים אין ממש עובדות להציע.
בפועל, אין שום פסק דין או החלטה של בית המשפט העליון שאפשר לטעון, ולו בדוחק, שיש להם קשר לטבח ה-7.10.

הדבר היחיד שסוכני ה-"משילות" והתועמלנים השונים הצליחו לדלות מנבירתם בארכיונים הוא אותו פסק דין משנת 2018 בנוגע להוראות הפתיחה באש של צה"ל סביב אירועי "צעדות השיבה" סמוך לגבול עזה (מה שידוע גם כ-"בג"ץ הפרימטר").
על פסק הדין כתבתי בהרחבה לפני למעלה משנה👇, ולא אחזור על הדברים.

לענייננו, די אם נזכיר שהעתירות נדחו, שהוראות הפתיחה באש גובשו לפני העתירות לבג"ץ ושום גורם משפטי לא השפיע על ניסוחן, ושההוראות אפילו לא הוצגו לשופטי בג"ץ.
יתרה מזאת: פסק הדין פורסם במאי 2018, בעוד טבח ה-7.10 התרחש – ובכן – ביום 7.10.2023, כלומר כחמש שנים וחצי לאחר מכן.

אני מאתגר למצוא אפילו התייחסות אחת של כל הרוטמנים, הסג"לים, הליבסקינדים והגוטליביות במהלך כל השנים הללו.
גם כאשר המדינה כולה הסתחררה בתעמולת שנאה נגד מערכת המשפט בכלל, ונגד בג"ץ בכלל – אף אחד מכל אלה אפילו לא העלה בדעתו להשתמש בפסק הדין הזה כדוגמה לפסיקה שהגבילה את צה"ל.

לכל היותר, אתם תמצאו איזכורים אגביים לכך שהסוגייה אינה שפיטה, ולכן בג"ץ לא היה אמור לדון בה.
אבל, אני מבטיח לכם שאין שום זכר לטענה כאילו בג"ץ התערב בהוראות הפתיחה באש, או שהן שונו בגלל העתירה, או כל שאר הטענות היצירתיות שפתאום צצו לאחר הטבח.
פסק הדין פשוט לא הפריע לאף אחד.

אם ננסה להתכנס לסיכום, הרי שגם הטענה השנייה, כאילו לשופטי בג"ץ יש אחריות לטבח ה-7.10 – מתנפצת על סלע המציאות. מה לעשות, שאין שום עובדה שתתמוך בטענה הזו.
בפועל, מדובר – כרגיל – במסע תעמולה שרוכב על שנאת "המשפטנים", שהשתלב עם הקמפיין לטשטוש אחריותו הכבדה של בנימין נתניהו.

אין טעם ענייני להתנגדות להקמת ועדת חקירה ממלכתית.
אם לא היתה בעיה להקים ועדה כזו בפברואר 2022, אז גם אין בעיה להקימה כיום. אומנם, בינואר 2023 הוכרזה על בג"ץ מלחמה – אבל שום דבר דרמטי לא קרה בין שני המועדים הללו.
וכאמור, גם אין שום פסק דין שמלמד על ״אחריות בג"ץ״ לטבח.

כך שבסופו של דבר, ואחרי שניקינו את רעשי הרקע, נשארנו עם מסקנה אפשרית אחת בלבד:
הסיבה להתנגדות להקמת ועדת חקירה ממלכתית היא שוועדה כזו עלולה, חס וחלילה, להגיע למסקנה המופרכת לפיה לראש הממשלה בזמן הטבח, ובשנים 2009-2021 – יש אחריות כבדה, ישירה ומכרעת להתרחשותו.
שיהיה ערב שקט.

להשלמת התמונה, הנה שרשור על הפן המשפטי של ההחלטה האם להקים ועדת חקירה ממלכתית: