ביהמ"ש העליון (גרוסקופף) פירסם ביום חמישי החלטה מעניינת בעניינו של אחמד כליפה, עו"ד תושב אום אל פאחם.
כליפה הואשם בכך שביום 19.10.2023 השתתף בתהלוכה בעיר, שלא אושרה על ידי המשטרה, במהלכה קרא מספר קריאות אשר השמעתן היא עבירה פלילית.
לפי הנטען, בתהלוכה השתתפו כ-200-300 איש, וכליפה – יחד עם אדם בשם מוחמד ג'בארין, השמיעו אמירות אשר עולות כדי הזדהות עם ארגון הטרור חמאס, וכן מהוות הסתה לטרור.
עוד באותו יום, כליפה נעצר ונחקר. בהמשך, הוגש נגדו ונגד ג'בארין כתב אישום – והפרקליטות ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים.
בית משפט השלום קבע, לאחר שעיין בתסקירי שירות המבחן, כי מכליפה אומנם נשקפת מסוכנות – אבל ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני (מבחינה מעשית, מדובר ב-"מעצר בית" המגובה באזיק אלקטרוני המתריע על יציאה מהמקום).
המדינה לא ויתרה, והגישה ערר לבית המשפט המחוזי – והערר התקבל.
ביהמ״ש המחוזי קבע, בין השאר, כי העובדה שכליפה סבור שההתבטאויות שהשמיעה בתהלוכה הן מותרות, כלומר הן חלק מחופש הביטוי – מעצימה את מסוכנותו, משום שקשה לתת בו אמון שימנע מהתבטאויות דומות בעתיד.
בהתאם, הערר התקבל וכליפה נעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.
הפעם, כליפה לא ויתר.
כליפה הגיש בקשת רשות ערר – והנה הגענו להחלטה של גרוסקופף.
גרוסקופף קבע שיש עילה לדון בעניינו של כליפה בפעם השלישית, משום שבקשתו "מעוררת שיקולי צדק כבדי משקל", וכן משום שהיא מעלה "שאלה של 'ניהול סיכונים' בהליכי מעצר של ישראלים הנאשמים בעבירות שעניינן תמיכה בחמאס" בזמן המלחמה.
לגופם של דברים, גרוסקופף פתח בכך ש-"חופש הביטוי הוא זכות אדם חוקתית", אשר עומדת לנו גם בזמן מלחמה – אבל יש אמירות שחוסות תחת חופש הביטוי, ויש כאלה שאינן חוקיות.
בהמשך נרחיב על כך, אבל לענייננו די בכך שגרוסקופף קבע שהאמירות שהשמיע לכאורה כליפה – חצו את הגבול בין המותר לאסור.
השאלה היא, האם משהוכח (לכאורה) שכליפה אכן השמיע קריאות אשר עולות כדי הזדהות עם חמאס והסתה לטרור – יש להותירו במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום משפטו, או שיש חלופה שיכולה לצמצם את המסוכנות שלו באופן מספק.
ולפי גרוסקופף, מכלול הנסיבות מלמד שאפשר להעביר את כליפה לפיקוח אלקטרוני.
הנימוקים לכך הם עברו הפלילי הנקי של כליפה, העובדה שעד כה ניהל אורח חיים נורמטיבי, היעדר אינדיקציה נוספת למסוכנותו זולת עובדות כתב האישום, המשמעות של מעצר בן ארבעה חודשים בו שהה עד כה – וכן ההתרשמות החיובית מהמפקחים שהוצעו (שתפקידם לוודא שכליפה לא מפר את התנאים המגבילים).
לכל אלה הוסיף גרוסקופף נימוק לפיו "את מידת מסוכנותו [של כליפה] יש לבחון על רקע טענתו כי סבר שההתבטאויות שלו חוסות בצל חופש הביטוי ואינן אסורות. ככל שזו אכן היתה אמונתו, דומה שהסיכון שהעורר יבצע עבירת הסתה – פחות מזה של חשוד שאין חולק כי היה מודע לאופי הפלילי של אמירותיו".
לפני סיום, גרוסקופף קבע שהוא כמובן ער לכך שמדובר בתקופה של "מלחמת אין ברירה שנכפתה עלינו על ידי ארגון טרור אכזרי" – אך גם בעת זו, אי אפשר לתת "עדיפות מוחלטת לשיקולי הביטחון, והכנעה גמורה של זכויות נאשמים בעבירות אידיאולוגיות".
בשורה התחתונה, כליפה הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני.
ועד כאן ההחלטה. כעת, כמה הערות.
א. רובכם ודאי שמע שמאז ה-7.10 נפתחו *מאות* חקירות בחשד להזדהות עם חמאס או לפירסום הסתה התומכת בטרור. חקירות אלה הביאו להגשת מספר עצום של כ-130 כתבי אישום.
כדי שתבינו כמה הנתון הזה משוגע – מדובר בפי שבע מכמות כתבי האישום שמוגשים בשנה ממוצעת.
במקביל להגשת כתבי האישום, הפרקליטות הציגה עמדה תקיפה בנוגע למעצרם של הנאשמים, ובתי המשפט, בגדול, נעתרו לבקשות מעצר עד תום ההליכים. זאת, גם במקרים שבהם עד המלחמה אף אחד לא היה מעלה על דעתו לבקש מעצר עד תום ההליכים.
על חלק מהחלטות אלה כתבתי כאן 👇 בעבר, ולא נרחיב הפעם.
ב. עם זאת, למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה שבה הליכי מעצר בגין עבירות הסתה הגיעו לפתחו של ביהמ"ש העליון, שכאמור הורה על העברת הנאשם למעצר בפיקוח אלקטרוני.
להחלטה זו, שהיא בעלת מעמד של "החלטה מנחה" (להבדיל מהלכה מחייבת) – עשויות להיות משמעויות רוחביות ביחס לשאר ההליכים.
כלומר, סביר מאוד להניח שבעקבות ההחלטה של גרוסקופף אנו נראה נאשמים שנעצרו אשר יגישו הליכים במטרה לעבור ממעצר מאחורי סורג ובריח – למעצר בפיקוח אלקטרוני.
ג. מה שמביא אותנו לנימוק הייחודי שבו השתמש גרוסקופף (לצד נימוקים "רגילים"), והיא "אמונתו" של כליפה בכך שלא התבטא באופן אסור.
כזכור, ביהמ"ש המחוזי קבע שהעובדה שכליפה טוען להגנתו שההתבטאויות שלו חוסות תחת חופש הביטוי – *מגבירה* את מסוכנותו.
לעומתו, גרוסקופף קבע את ההיפך, ומצא שאם כליפה סבור שההתבטאויות שלו היו מותרות, אז הגשת כתב האישום נגדו "הבהירה" לו את הגבול, וסביר להניח שהוא לא יחצה אותו שוב.
על פני הדברים, נראה שעצם העובדה שביהמ״ש המחוזי וגרוסקופף הגיעו לתובנות (לוגיות) שונות בתכלית, על סמך אותה עובדה ממש – מעידה שהמסקנה אינה נקייה מקשיים.
בנוסף, ההחלטה מתמרצת חשודים עתידיים להעלות את הטענה בחקירותיהם, גם אם אינם מאמינים בחפותם, כדי "להכין את השטח" לשחרורם ממעצר.
ד. וזה הזמן לשוב לגבולות חופש הביטוי שאותם שרטט גרוסקופף.
מעניין לציין, שגרוסקופף גזר גזרה שווה בין אמירות שהן "תמיכה באויב" לבין כאלה שהן "קריאה לביצוע פשעי מלחמה", כדוגמת "תמיכה ברצח עם" או "קריאות לגירוש המוני". כל אלה הן התבטאויות *אסורות*, שעלולות לעלות כדי עבירה פלילית.
כלומר, לפי גרוסקופף, תמיכה בחמאס אינה פחות חמורה ומסוכנת מאשר השמעת תכני שנאה.
כך, גרוסקופף קבע ששיח המעודד פשעי מלחמה, פגיעה בחפים משפע או גירוש אוכלוסיה אזרחית – "אסור שיהיה חלק מהשיח הציבורי גם בימי שלום", קל וחומר במלחמה.
נקודה למחשבה למתלהמים מביננו.
שיהיה יום שקט.
קישור להחלטה המלאה:
https://t.co/JBfnFVE4tF