בכנסת ישראל ממשיך הדיון לקראת ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית של מה שמכונה "החוק לצמצום עילת הסבירות", שמבחינה משפטית הוא בעצם תיקון לחוק יסוד: השפיטה.
ההליך הטקסי הזה, שלדברים שיושמעו במהלכו אין שום משמעות, הוא קו הגמר של דיון שהתנהל בארץ בחודשים האחרונים.
ולאחר שהשאון נדם, האבק שכיסינו שקע, הים עמד מזעפו והשקט בא אל הארץ, מצאנו עצמנו עומדים באותו מקום שעמדו כל השנים בו. והגלגל הוא אותו גלגל:
אין שום תכלית ממשית בחוק הזה, שקורע את החברה לגזרים, והביא למחזות שלא האמנו שיכולים להתרחש פה, ומסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל.
אין בישראל שום בעיית "משילות". אף לא אחד משלל חסידי ה-"רפורמה" שמתרגשת עלינו לא הצליח להסביר מה לכל הרוחות הממשלה כל כך רוצה לבצע, אך לא מסוגלת לבצע כיום – ותוכל להוציא אל הפועל ביום שאחרי.
לא בכדי איש לא הצליח, כי אין דבר כזה – לפחות מבין המטרות המוצהרות של ממשלת ישראל.
הממשלה עסוקה כבר חצי שנה בהתאבדות מפוארת, בשיסוי מחנה אחד ברעהו, ובשיעבוד כלל משאבי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת לקידום תוכנית שאין מאחוריה ולא כלום. זו "רפורמה" שמבוססת על רגש נקמה קמאי ב-"מערכת" דמונית, תוך יצירת מציאות אלטרנטיבית ודימיונית, שתכליתה להחליף את המציאות הקיימת.
אף לא אדם אחד, מבין שלל חסידי ה-"משילות" השוטים, או מכוני "המחקר" והתעמולה המשומנים, לא הצליח לספק דבר פשוט אחד:
נתונים אמפיריים המעידים על כך שככל שחלפו השנים – כך הלך בג"ץ והתערב יותר ויותר בהחלטות הממשלה, בין בשל עילת הסבירות ובין בשל עילה אחרת. אין עובדות. אין נתונים.
ואף לא אדם אחד, מבין שלל חסידי ה-"משילות" הבורים, או מכוני "המחקר" והשקר הממומנים, גם לא הצליח לספק דבר פשוט נוסף:
נתונים המעידים על כך שבג"ץ התערב יותר בהחלטות של ממשלה מצד פוליטי מסוים או בגוון מסוים, מאשר של ממשלה מצד פוליטי אחר או בגוון אחר. אין עובדות. אין נתונים.
הממשלה שבחרנו, שחרטה על דגלה את "המשילות", ההתיישבות, הביטחון וההרתעה – נאלצה להתחנן בפני בג"ץ כדי לא לפנות כמה פחונים בלתי חוקיים בחאן אל-אחמר. שבועות שהיא מתפתלת חסרת אונים מול אצבע בעין בדמות אוהל חיזבאללה בשטחנו הריבוני.
מה בדיוק מונע מהממשלה האמיצה שלנו להתחיל למשול?
ישראל עומדת לעבור טלטלה חוקתית על סמך תחושת בטן, שאינה מגובה בכלום. על סמך "הרגשה" של ציבור, שהיקפו כזה או אחר, בדבר "השתלטות בג"ץ" או הטייה פוליטית מדומיינת.
אני לא פסיכולוג, ולא יכול להתמודד עם רגשותיו של אדם. הן בודאי מוחשיות עבורו, ואולי יכולות להצדיק מבחינתו פעולה שיבצע.
אבל כאשר מדובר במהלך שישפיע על המדינה כולה, על כל רשויותיה ופרטיה – אין די ברגש. תחושת בטן היא אולי בסיס טוב כדי למלא מספרים בטופס הגרלת הלוטו, אבל היא לא יכולה להצדיק חקיקה.
ניהול מדינה מחייב רציונליות, קור רוח – ומחקר המבוסס על עובדות ונתונים. והמהלך הנוכחי לא מבוסס עליהם.
ביום שאחרי מחר, כאשר יחוקק צמצום עילת הסבירות, יתעוררו בבוקר מאות אלפי תומכי "רפורמה", ובלבבותיהם תחושה משכרת של קתרזיס. ״הכנסנו להם!״.
ואז תחלוף שעה, ותחלוף יממה, והם יתפכחו ויגלו ששום דבר לא השתנה בחייהם, ודאי לא לטובה. שהחורבן היה לשווא. שנקמה מקנה סיפוק מדומה וקצר מועד.
ויש עוד משהו:
אדם בעל תפיסת עולם משיחית, שערכיו הם גזעניים ואלימים, אשר נשבע אמונים ל-"משילות" – אינו יכול להפוך לאדם בעל ערכים דמוקרטיים וליברליים רק משום שהוא מדבר בשבחה של "הדמוקרטיה". עבורו, הדמוקרטיה היא בסך הכל חמורו של משיח, פלטפורמה שעליה יבנה הבית הבלתי-דמוקרטי.
ההיסטוריה האנושית עמוסה לעייפה בדוגמאות שכאלה, ואף מדינתנו הקטנה כבר הכירה בעיקרון של "דמוקרטיה מתגוננת". לנגד עיננו ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ותבחרו אתם אם כטרגדיה או כפארסה. קבוצת כוח הפכה ציבור שלם לשורש כל רע, לאויב מבית, למכשול שאם רק יסירו אותו – נהפוך למדינת אוטופיה.
אלה מביניכם שתומכים ב-"רפורמה", שקראו וממשיכים למלמל פסוקים כמו "דיקטטורת בג"ץ" או "שלטון המשפטנים" – מכם כבר לא תבוא הישועה. השאר, שעוד משתמשים בקופסה ששוכנת בין אוזניהם, מתבקשים להתעורר. אנחנו מבצעים חרקירי שידקור את הבטן, ואיתה את תחושות הבטן שעליהן מבוסס הכל.
די!
🇮🇱 ✊ 🇮🇱