לא מזמן, דיברנו על אודותיו👇.
הגברתן הפסיכופט הוא מאצ׳ואיסט פרימיטיבי, שסבור שאין אישה שתעמוד בפניו. לא משנה כמה מפורשת תהיה חוסר הסכמת האישה למגע מיני – בתוך תודעתו הוא יאמין באמונה שלמה שלמעשה האישה נתנה את הסכמתה.
השבוע, הוא הופיע שוב.
הגברתן הפסיכופט יוצר קושי משפטי אקדמי משום שאין לו מודעות לכך שהאישה לא נתנה את הסכמתה, שכן במוחו הפסיכופט סבור שכל אישה תתרצה למולו – ובמצב דברים שכזה אי אפשר להרשיעו באונס (ההסבר המלא מופיע בשרשור בציוץ הקודם).
הקושי הזו נוסח אי שם בשנת 1993 סביב פרשת "האונס בשמרת".
מאז, מיטב המשפטנים מנסים למצוא מענה. והשבוע, פורסם פסק דין של בית המשפט העליון ששב ועסק בבעיה האקדמית הזו.
העובדות הקונקרטיות לא רלבנטיות, כי הפעם באנו לדבר רק על העניין המשפטי.
כבוב, שכתב את פסק הדין המוביל, פתח בהצגת בעיית "הגברתן הפסיכופט", כפי שהוצגה בפרשת שמרת.
לפי כבוב, הפיתרון לבעיה – שאותו הציע פרופ' ש"ז פלר, המלומד הפלילי החשוב ביותר בתולדות ישראל – הוא לראות בגברתן הפסיכופט כמי שטעה במצב המשפטי.
ומה זה טעות במצב המשפטי?
ובכן, אף על פי שכדי להרשיע נאשם בעבירה פלילית צריך להוכיח שהוא היה מודע למעשה – יש מודעות שלא צריך להוכיח.
מה שלא צריך להוכיח זה שהנאשם היה מודע למצב המשפטי. כלומר, אין צורך להוכיח שהנאשם ידע שהמעשה שהוא מבצע הוא עבירה פלילית. בניסוח עממי, העיקרון המשפטי הזה מוכר כ-"אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש".
פרופ' פלר הציע זה להשתמש בעיקרון הזה כדי להתגבר על בעיית המודעות של הפסיכופט.
לפי פלר, במקום לראות בגברתן הפסיכופט כמי שלא היה מודע לאי-הסמכת האישה, יש לראות בו כמי שטעה טעות משפטית בכך שלא ידע שקיום יחסי מין ללא הסכמה הוא אונס.
במילים אחרות, הגברתן טעה לחשוב שמותר לו לקיים יחסי מין עם כל אישה בכל מצב – ולא טעה לחשוב שהאישה אינה מסכימה למגע המיני.
למיטב ידיעתי, הפיתרון שהציע פרופ' פלר – מעולם לא זכה לתמיכה של שופטי בית המשפט העליון, עד כבוב השבוע.
בפסק הדין, כבוב ציין כי הוא "נוטה לדעה שהובעה על ידי פלר". כלומר, אומנם לא מדובר בקביעה פוזיטיבית, אבל בהחלט יתכן שזהו צעד ראשון בדרך לאימוץ הרעיון ולפיתרון בעיית הפסיכופט.
השופט השני, כשר, הסכים עם כבוב.
השופט השלישי, גרוסקופף, קבע כי לטעמו בעיית הגברתן הפסיכופט היא בעצם שעשוע אקדמי, וכי במציאות "מדובר בזן נכחד, שכל קיומו בימינו הוא בסרטי ג'יימס בונד ובהיפותזות משפטיות".
הפסיכופט הוא איפוא "דמות מיתולוגית שטרם נצפתה בבתי המשפט בישראל".
במילים אחרות, עמדתו של גרוסקופף – שהיא בכל הכבוד גם דעתי, כפי שכתבתי בשרשור שצורף בראשית השרשור – שמדובר בבעיה אקדמית חסרת משמעות מעשית.
בפועל, אין לגברתן הפסיכופט שום דרך לשכנע את בית המשפט שהוא באמת ובתמים האמין שאף על פי שאישה אמרה "לא" – הוא חשב שהיא מתכוונת ל-"כן".
לכן, אם התביעה תציג ראיות לכך שהאישה לא נתנה הסכמה, קל וחומר התנגדה – הרי שגם אם הנאשם באמת משתייך לזן הנכחד ולמיתולוגיה בדבר הגברתן הפסיכופט, זה פשוט לא יעזור לו. אף אחד לא יאמין לו שהוא סבר באמת ובתמים שהאישה הסכימה למגע המיני.
אבל לא נסיים בלי עוד נקודה חשובה מפסק הדין.
השופט רומנוב, אחד משלושת השופטים שדנו בתיק בבית המשפט המחוזי, ציין בהכרעת הדין כי "הנאשם סבר ש'הלא' של המתלוננת, אינו: 'ממש לא, בשום אופן לא', והוא קיווה כי מהר מאוד היא תתרצה ולא תמנע ממנו לעשות בה את שביקש לעשות".
הן כבוב והן גרוסקופף ביקרו קשות את אמירתו זו של רומנוב.
פעם נוספת, כבוב החזיר אותנו לפסק הדין המונומנטלי בפרשת האונס בשמרת, והזכיר:
"לא" פירושו "לא" – ולא שום דבר אחר. "'לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'. אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום. 'לא' הוא 'לא'".
גרוסקופף היה אפילו יותר חריף:
אמירתו של רומנוב הזכירה לו את הסצנה הידועה כ-"יבוא לך, דינה, יבוא לך". מקומה של תפיסה כזו, קבע גרוסקופף, "שייכת לדמותו הבדיונית של גוטה, ומקומה בסרט 'מציצים', ולא מחוצה לו".
בין אנשים אמיתיים, "די באמירת 'לא' על מנת להביע אי הסכמה".
בוקר טוב.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/aM4kzRoS3T