חוק הנאשם

בצד פיזורה המוקדם של הכנסת, התחדש הרחש-בחש סביב "חוק הנאשם" – הלא הוא כינויו של חוק שיאסור על נאשם בפלילים לכהן כרה"מ.
שלא במפתיע, התחדשות הדיון הציבורי סביב החוק המוצע הביאה גם לחידושם של ספינים שונים – וזו הזדמנות טובה לנסות ולעשות בהם סדר.

תחילה, לחוק המוצע עצמו, שבפועל הוא הצעת חוק 👇.
למעשה, כלל לא מדובר בחוק. מדובר בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, שמונע ממי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירה שדינה שלוש שנות מאסר ומעלה לכהן כראש ממשלה.
לכך נקבע סייג, והוא שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית יקבע שאין קלון בעבירה המיוחסת לנאשם.

העובדה שמדובר, כאמור, בתיקון לחוק יסוד, ולא בחוק "רגיל" – היא בעלת משמעות משפטית רבה, שכן חוק יסוד נחשב כבעל מעמד חוקתי, הנמצא "מעל" חוק רגיל.
הביקורת השיפוטית של בג"ץ על חקיקת הכנסת, וסמכותו לפסול חוק – מבוסס במידה רבה על עליונותם הנורמטיבית של חוקי היסוד על פני חוקים רגילים.

מסיבה זו, היו קולות רבים שטענו כי לבג"ץ כלל אין סמכות לבצע ביקורת שיפוטית על חוק יסוד, שכן אין חיקוק כלשהו שנמצא "מעליהם".
בניסוח משפטי מוכר, אין "נקודה ארכימדית" שעליה יכול בג"ץ להישען על מנת לקבוע את בטלותו של חוק יסוד. ולצורך ניסוח עממי, יבוא לעזרתנו הברון מינכהאוזן.

כפי שמינכהאוזן לא יכול למשות עצמו מהמים באמצעות משיכה בציציות ראשו, כך בג"ץ אינו יכול לעשות שימוש בסמכות לפסול חוק רגיל, שהוענקה לו בחוקי יסוד – כדי לפסול חוק יסוד.
בהקשר זה, זכור במיוחד הדיון הציבורי הער סביב העתירות נגד "חוק הלאום", שגם הוא – חרף שמו השגור – היה חוק יסוד.

שלא במפתיע, רוב הקולות שטענו נגד סמכותו של בג"ץ להידרש לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, ללא קשר לתוכנם – הם כאלה שמתנגדים כיום לחקיקת "חוק הנאשם".
לפיכך, ובהנחה ש-"חוק הנאשם" אכן יחוקק, עשויים משמיעי הקולות הללו למצוא עצמם במלכוד, שכן לגישתם ״חוק הנאשם״ חסין מפני ביקורת שיפוטית.

לפיכך, ובהנחה ש-"חוק הנאשם" אכן יחוקק, עשויים משמיעי הקולות הללו למצוא עצמם במלכוד, שכן לגישתם ״חוק הנאשם״ חסין מפני ביקורת שיפוטית.
תחילה, נסיר מהדיון את השאלה העקרונית, כלומר האם יש פסול בכך שיקבע שנאשם בפלילים לא יוכל לכהן כרה"מ.

התשובה על כך היא שלילית, שכן בדין הוכרו מגבלות רבות על חירותם של נאשמים, ואין מניעה להרחיב את ההלכה שקבעה שנאשם לא יוכל לכהן כשר גם על כהונה כרה"מ.
השאלה אינה עקרונית, אלא נקודתית: האם ניתן לחוקק בעל תחולה אקטיבית, כלומר יחול באופן מיידי, גם על כתבי אישום שתלויים ועומדים.

הבעיה בסיטואציה כזו, כלומר של תחולה אקטיבית, היא חשש מפני חקיקה פרסונלית, שתפורה למידותיו של אדם אחד – בנימין נתניהו, הלא הוא הנאשם מס' 1 ב-"תיקי האלפים".
הטענה של העותרים נגד החוק צפויה להיות איפוא כי מדובר בחיקוק פרסונלי, שנועד לסכל פוליטית אדם אחד בלבד, וככזה דינו בטלות.

לכאורה, זוהי טענה שובת לב. אך בפועל, סיכויה להתקבל אינם נחזים להיות גבוהים.
ראשית, כנסת ישראל כבר חוקקה חוקים פרסונליים גרידא, ואפילו חוק שהצהיר על עצמו כפרסונלי 👇.
בשנת 2013 בג"ץ אף נמנע מלהתערב בחוק שלא היתה מחלוקת שהוא פרסונלי, במובן זה שהוא כוון נגד חברה מסחרית אחת.

החוק המדובר היה פרסונלי משום שהוא חייב חברה בשם ״איתנית״ לממן פרויקט פינוי אסבסט.
בג"ץ דחה פה אחד (הנדל, בהסכמת גרוניס וזילברטל) את עתירת החברה להכריז את בטלות החוק, משום שקבע כי אף שרק החברה נכללת בהגדרות החוק – הרי ש-"הייחודיות של [החברה] איננה פרי החקיקה אלא פרי המציאות".

שנית, התשובה לשאלה מה יחשב כחקיקה פרסונלית – אינה פשוטה. ״
בג"ץ קבע כי "אחד המאפיינים של חוק, אשר מבדיל אותו מנורמה שרירותית אחרת, הוא היותו בעל תחולה כללית. תכונה זו באה לידי ביטוי בהתייחסות לקבוצה של נתינים, או בכך שהחוק מצווה, אוסר או מתיר ביצוע תמידי או סדור של פעולה".

כלומר, על פי הגדרה זו, נראה לכאורה ש-"חוק הנאשם", גם עם תחולה אקטיבית (ולא, לדוגמה, כזו שתתייחס רק לחקירות שטרם נפתחו) – אינו פרסונלי, משום שהוא בעל תחולה כללית, ומתייחס לקבוצה בלתי מסוימת של נתינים.
נעבור לפסק הדין בעניין ממשלת החילופים של נתניהו-גנץ, שפורסם לפני פחות משנה.

בפסק הדין, דעת הרוב קבעה ש-"אין מניעה לעגן בחוק יסוד הסדר קבע שתכליתו ראויה – אף אם שורשיו נעוצים בצורך פוליטי ספציפי", ופירטה דוגמאות שבהן לא נמצא פסול בתיקון לחוק יסוד, אף אם נעשה ממניע פוליטי – ובלבד שתכליתו ראויה. וכאמור לעיל, אין פסול עמוק במניעה עקרונית מנאשם לכהן כרה"מ.

השאלה האחרונה שיש להידרש אליה היא, בהנחה ש-"חוק הנאשם" יחוקק, ובבחירות הבאות יהיו ל-"גוש נתניהו" 61 ח"כים לפחות – האם ניתן יהיה לבטל את החוק כלא היה?
גם הפעם, מי שנחלצה לעזרתנו היא ממשלת החילופים של נתניהו וגנץ, אשר חוקקה תיקון אקטיבי, מיידי ונרחב של חוק יסוד: הממשלה.

מדובר בחקיקה ששינתה את כללי המשחק תוך כדי המשחק.
בפסק הדין שעסק בתיקון נסקרו דוגמאות רבות לשינויים חוקתיים שנכנסו לתוקף מיידי, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי התרחיש ההיפותטי המדובר, שכן ברי שאם ל-"גוש נתניהו" יהיה רוב, אזי תוכל הכנסת לטעון שביטול "חוק הנאשם" מבטא את רצון הבוחר.

אחרי שאמרנו כל זאת, הבעת דעה:
לא הכל משפט. חקיקה שתמנע מאדם שתלוי ועומד נגדו כתב אישום לכהן כרה״מ נועדה בבירור לפגוע באדם אחד ויחיד, בשם בנימין נתניהו.
מי שמתנגד לחקיקה פרסונלית, גם אם ניתן להכשירה משפטית, אמור להתנגד לחקיקה כזו אף אם היא משרתת את עמדתו הפוליטית.
ערב טוב.

קישור לפסק הדין המלא בעניין ״איתנית״:
https://t.co/fAWWIRMyGj

קישור לפסק הדין המלא בעניין ממשלת נתניהו-גנץ:
https://t.co/VC6AhbIvQp

בוקר טוב.