בשרשור הראשון (מצ״ב) פירטתי את הקביעות העקרוניות שבהחלטה, וכעת אנסה לתמצת את הקביעות הפרטניות, קרי ההכרעה לגבי הודאותיהם השונות של הנאשמים.
ראשית, בימ״ש פסל, כידוע, את כל ההודאות שנמסרו ב-״חקירות הצורך״. בחלקים בתקשורת ובטוויטר הקביעה הזו קיבלה תהודה עצומה, אבל מבחינה משפטית – זו קביעה שבכלל לא היתה נדרשת, משום שהפרקליטות הבהירה שאין לה בכלל כוונה להסתמך על ההודאות הללו, כי ברור שהן לא ניתנו באופן חופשי ומרצון.
לכן, פסילת ההודאות הללו – פשוט חסרת כל חשיבות. ההודאות שלגביהן היתה מחלוקת הן ההודאות *שלא* ניתנו בחקירות צורך, אלא לאחריהן (שני הנאשמים), או לפניהן (הקטין). יש לציין, כי הפרקליטות הסכימה לפסול גם הודאה שמסר בן-אוליאל סמוך לאחר חקירת הצורך, ולכן גם פסילתה חסרת חשיבות.
ההודאה המרכזית שמסר בן אוליאל היתה כ-36 שעות לאחר חקירת הצורך הראשונה שעבר, והיא *תועדה חזותית*, בלא ידיעת הנאשם. בן-אוליאל ביקש לפסול הודאה זו, בטענה כי חש מאוים, אך בימ״ש דחה את טענתו, ולאחר שראה במו עיניו את התנהלותו בחקירה – קבע שאין אפילו ספק סביר שההודאה ניתנה תחת איום.
הראיה המשמעותית השנייה שלא נפסלה היתה השחזור של בן אוליאל, שאף הוא תועד חזותית, מה שאיפשר לשופטים לדחות את טענותיו לגבי נסיבות השחזור.
בימ״ש טרח גם לציין שבן אוליאל סיפק פרטים רבים, ומי שירצה יראה בכך ספוילר לקראת השלב הבא – קביעה האם מדובר בהודאת אמת, ובעיקר מה משקלה המפליל.
ומכאן לקטין.
בהחלטה נחשף ״תרגיל המדובבים״ המורכב שעבר הקטין – שילובו בכלא פיקטיבי, שאוכלס בשוטרים, במטרה לשכנעו למסור מידע ל-״שותפיו״ לתא (וד״ש חמה לכל מי שטען בזמנו שאין עניין לפצח את חקירת הרצח).
כדי שלא לחבל בתרגיל, מעצרו של הקטין הוארך *בהיעדרו* – בפעם הראשונה אי פעם.
הקטין ״נפל״ בתרגיל, והודה בעבירות רבות (*לא* במעורבות ברצח בדומא), ובימ״ש קבע שההודאות קבילות, אף שהזהיר את עצמו שמדובר בקטין, בעוד המדובבים היו בגירים.
הנה תמצית ההכרעה בעניין זה:
לאחר חקירות הצורך, הודה הקטין במעורבות *בתכנון ההצתה* בדומא, ולא במעורבות ברצח עצמו (לא היה תכנון לרצוח, גם בן אוליאל לא מואשם ברצח בכוונה תחילה).
למעשה, הקביעה *היחידה* לטובת ההגנה, בכל ההחלטה, היא פסילתן של הודאות אלה, שאותן הפרקליטות *כן* ביקשה לקבל.
טרם סיום, נחזור לעבאס אל סייד, מחבל חמאס בכיר, שבעניינו נקבעה ההלכה לגבי קבילות הודאות שניתנו *לאחר חקירת צורך*.
הנה לוח הזמנים של חקירותיו. איננו יודעים מה האמצעים שהופעלו כלפיו, לעומת כלפי בן אוליאל (אבל אפשר לנחש איפה הופעל לחץ רב יותר), אבל אנו יודעים ששניהם הודו לאחר מכן.
עכשיו תשאלו את עצמכם: בהנחה שהופעלו אמצעים דומים, או שאלה שהופעלו על אל סייד היו קשים יותר – האם לדעתכם יש לבטל את הרשעתו בשל הסמיכות לחקירות הצורך?
אם התשובה שלכם היא שלילית, אבל גם יש מקום לפסול את הודאות בן אוליאל, אזי הדעה שלכם היא פוליטית, אם לא גרוע מכך. הדין הוא אותו דין.