קטגוריותחשיפות על המועמד לנשיא העליון

חשיפות על המועמד לנשיא העליון

בואו נדבר על תחקיר חשוב שפירסם העיתונאי נטעאל בנדל, כיום כתב "ידיעות אחרונות", בנוגע למועמד לתפקיד נשיא בית המשפט העליון.
לא, אני לא מתכוון לעסוק בסיפור שבנדל פירסם לגבי עמית – אלא בתחקיר אחר, שיכול ללמד אותנו לא מעט לגבי מה באמת קורה פה.

אולי אינכם מודעים לכך, אבל שר המשפטים לוין הצליח לשבור את "שיטת הסניוריטי", לפיה כל שופטי בית המשפט העליון מסכימים שכאשר נשיא פורש מתפקידו – רק השופט המכהן בעל הוותק הרב ביותר יציע את מועמדותו לתפקיד.
הפעם, ולקראת פרישתה של חיות – הודיע השופט אלרון שהוא מבקש להתמודד לתפקיד.

כלומר, ושוב כנראה מדובר בעניין שרובכם לא מודעים לו – אם הוועדה לבחירת שופטים תתכנס סוף סוף לבחור נשיא חדש לבית המשפט העליון, אזי חברי הוועדה יוכלו לבחור בין שני מועמדים לתפקיד: השופט יצחק עמית, והשופט יוסף אלרון.
אז למה אנחנו שומעים את מכונת התעמולה מטרטרת רק לגבי עמית?

התשובה, כמובן, היא שלוין רוצה במינויו של אלרון, ומאוד לא רוצה במינויו של עמית.
ואיך אני יודע שזה מה שלוין רוצה?
ביום 26.8.2024, ממש לפני פסק הדין של בג"ץ שכפה עליו לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא, וכאשר לוין עדיין מכר שקרים כאילו הוא מחפש "הסכמה רחבה" – הוא הציע "פשרה".

לפי מתווה "הפשרה" של לוין, מי שימונה לנשיא יהיה דווקא השופט אלרון, אף על פי שהוא אמור לפרוש בספטמבר 2025. השופטים החדשים יבחרו במנגנון שדי מזכיר את "הפשרה" האחרונה שהציע יחד עם גדעון סער.
הצרה היא, שללוין אין רוב בוועדה לבחירת שופטים, ורוב חבריה מעוניין לבחור את עמית.

בהמשך, בג"ץ הוציא צו שמחייב את לוין לקיים הצבעה על מנת לבחור נשיא, ולוין הבין שאם ההצבעה תתקיים – עמית יבחר, והוא ואלרון יפסידו.
לכן, לוין פצח במסכת הטרלות מביכות, שלא נפרט הפעם. כשגם זה לא עזר, הגיעה שרשרת הפירסומים האחרונים לגבי "חשדות" ו-"ניגודי עניינים" כביכול מצד עמית.

אם אתם סובלים מנאיביות כרונית, אתם עלולים להגיד לעצמכם – לוין צודק. אם יש עננת חשדות מעל ראשו של מי שמועמד לכהן כנשיא בית המשפט העליון, אז חייבים לברר את הדברים.
אלא שכאן צריך לחזור ולזכור שעמית הוא לא המועמד היחיד לתפקיד. לצידו, מועמד גם אלרון. האם גם מעליו מרחפות "עננות"?

כאן אעצור רגע ואבהיר:
אני לא טוען, בשום אופן, שיש דופי כלשהו בשופט אלרון. מבחינתי לא דבק בו רבב, ואין שום בעיה מבחינת טוהר המידות בכך שיתמנה כנשיא בית המשפט העליון.
אני רק מבקש להראות עד כמה ההתנהלות של לוין – ולא רק שלו – זועקת מנקמנות ומחוסר ענייניות.
אז על מה מדובר?

אלרון נבחר לבית המשפט העליון בשנת 2017, כלומר בזמן כהונתה של איילת שקד כשרת המשפטים – ושל אחד בשם אפי נוה כיו"ר לשכת עורכי הדין.
לימים, נוה הסתבך בשתי פרשות פליליות, שהמרכזית בהם היא פרשת "מין תמורת מינוי", שהחלה בפריצת הטלפון הסלולרי שלו, ושאחת הכוכבות בו היתה אתי כרייף.

והנה הגענו לתחקיר מאפריל 2021, שפירסם נטעאל בנדל – שנדמה כיום כולנו מסכימים שהוא עיתונאי ישר ואמין – בעת שהיה כתב בעיתון "הארץ".
לפי התחקיר של בנדל, בשנת 2016, כאשר נוה וכרייף בחשו זה בזו ובמינוייה של כרייף לשפיטה – כרייף היתה בקשר טלפוני הדוק מאוד – ומוזר מאוד – עם אלרון.

מהתחקיר – ובעצם ממסמכי המשטרה שחקרה את פרשת ״מין תמורת מינוי״ – עלה כי כרייף ואלרון שוחחה שיחות ארוכות בסמוך לשלבים שונים בהתמודדותה של כרייף לתפקיד של שופטת.
ולא רק זה, חוקרי המשטרה מצאו שבמספר מקרים, סמוך לאחר השיחות בין כרייף לאלרון – כרייף שוחחה גם עם פטרונה אפי נוה.

אבל זה לא הסוף:
ביום 6.3.2016 כרייף שוחחה עם אלרון, והשיחה הבאה שערכה היתה עם עו"ד מוטי אלפריח.
אלפריח הוא אחיו של השופט אלרון.
אבל, הוא לא רק "האח של", אלא גם פעיל ליכוד וותיק – ואחד מעורכי הדין שהעניקו לכרייף המלצה מטעמם בפני הוועדה לבחירת שופטים.

חוקרי המשטרה מצאו שבין אלרון לבין נוה התקיימו לא פחות מ-330 שיחות, מאז שנוה נבחר ליו"ר לשכת עורכי הדין ביוני 2015, כלומר בפרק זמן של בערך שנה.
ואם לא ידעתם, אז מי שדחף במיוחד למינויו של השופט אלרון לעליון – מינוי שהשופטים לא ממש התלהבו ממנו – היה נוה, יחד עם השר לשעבר כחלון.

עד כאן הפרטים בתחקיר של בנדל.
וכעת, אשמח לעזרת הקהל הקדוש: אם לוין כל כך "מזועזע" מהתחקירים המטלטלים על "ניגודי עניינים" מופרכים ששמו של עמית נקשר בהם – איך הוא מקבל בשלווה מוחלטת את הנתונים על קשר הדוק בין נוה המושחת ואתי כרייף, לבין אלרון ואפילו אחיו של אלרון, פעיל הליכוד?

איך זה יתכן שלוין לא הופך שולחן, משגר מכתבים נזעמים, ומזמן את כל העולם ואחותו כדי להשמיע את ההסתייגויות הרבות שלהם מהמינוי של אלרון?
אבל רצה הגורל, ולא רק שהוא לא עשה שום דבר מכל אלה – הוא כאמור דחף למינוי של אלרון, ולמעשה קורא למועמד השני, עמית, להשאיר את אלרון כמועמד יחיד.

אבל אפילו זה לא הסוף.
בשבועות האחרונים, וכמובן מטעמים עניינים בלבד, לשר המשפטים לוין יש אויבת חדשה – לשכת עורכי הדין.
הטנטרום החדש הזה כמובן לא נובע חלילה מכך שהמועמד שלוין הריץ לתפקיד יו"ר הלשכה, הלא הוא העבריין המורשע אפי נוה, הפסיד בפער עצום ליו"ר הנוכחי עמית בכר.

הרי לוין הוא אדם ישר כסרגל.
הוא הסביר, שהסיבה האמיתית לכעס שלו על לשכת עורכי הדין היא ששיעור הנבחנים שעברו את מבחני הלשכה במועד שהתקיים לאחרונה – היה כ-32% בלבד. לוין ראה בכך ניסיון של בכר "לסגור את שורות המקצוע״, והאשים אותו ב-״אטימות״ למילואימניקים.
אבל בהסבר הזה יש בעיה.

זוכרים את אפי נוה?
במרוץ הראשון של נוה לתפקיד יו"ר לשכת עורכי הדין בשנת 2015 – נוה התחייב להילחם ב-"הצפת המקצוע" ולהעלות את הקושי של מבחני לשכת עורכי הדין.
נוה ניצח בבחירות, ועמד בהבטחתו: אם בבחינה האחרונה לפני בחירת נוה שיעור העוברים היה מעל 75% – הוא הלך וצנח בהדרגה.

בבחינה הבאה עברו פחות מ-60%, לאחר מכן 54%, ובנובמבר 2016 שיעור העוברים היה כ-30% בלבד. לאחר פסילת שאלות והשגות, השיעור הסופי עלה ל-37% – כלומר שיעור דומה לבחינה האחרונה, שהביאה את לוין לצאת בבליץ חקיקה נגד לשכת עורכי הדין.
ומי היה השופט שעמד בראשות הוועדה הבוחנת באותה עת?

ניחשתם נכון – השופט אלרון.
כלומר, וכמובן לכאורה בלבד, אלרון שיתף פעולה עם נוה על מנת שהאחרון יצליח לממש את הבטחת הבחירות שלו, וכראש הוועדה הבוחנת העלה מאוד את הקושי לעבור את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין.
וכזכור, לשר לוין יש כיום טענות קשות מאוד נגד מי שפועל בדרך שכזו.

אבל כל זה, כך מסתבר, לא גורם ללוין אפילו להרהור קצר לגבי התאמתו של אלרון לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. נורא מוזר.
וכעת, בואו נניח לשר לוין, ונשוב לעולם העיתונות, ולעיתונאי נוסף, לצד בנדל, שפירסם "תחקיר" לגבי השופט עמית – הלא הוא מיודענו עמית סגל.
נחזור שלושה חודשים לאחור.

בספטמבר 2024, שנתיים וחצי אחרי שמנדלבליט פרש מתפקיד היועמ"ש, סגל פירסם אייטם מטלטל של שיחה מוקלטת בינו לבין נוה משנת 2015, שבה השניים שוחחו, בין השאר, על האופן שבו מנדלבליט יצליח לעבור את המכשולים השונים בדרך למשרת היועמ"ש.
המטרה, כמובן, היתה להטיל דופי בכהונתו של מנדלבליט.

אלא שבאותה עת, כאמור, ממילא מנדלבליט כבר מזמן היה אזרח, ולכן אפילו אם התגלתה כביכול "שחיתות" בהליך מינויו לתפקיד היועמ"ש – מדובר במים שלא רק זרמו מתחת לגשר, אלא נמצאים אי שם בזרם הגולף.
אבל יש אדם אחר ששוחח עם נוה, ועדיין מכהן בתפקיד חשוב – והוא אפילו מועמד כיום לקידום.

מדובר, כמובן, על השופט אלרון.
אם לסגל יש גישה לחומרים מטלפון של נוה, וחשוב לו לברר חשדות לשחיתות לגבי מינויים שנוה היה מעורב בהם – למה הוא אפילו לא מתעניין ב-330 שיחות (!) שנוה ואלרון קיימו, שיתכן וישפכו אור יקרות על טיבו של מי שמתמודד, כמו עמית, לתפקיד נשיא בית המשפט העליון?

אבל גם הפעם, רצה הגורל – ואת סגל זה לא מעניין.
וכדי להוסיף צירופי מקרים, דווקא במקרה הזה לאף אחד מכל המצטרפים לתנועה לזכות הציבור לדעת אין עניין לראות את תכני השיחות הרבות בין נוה לבין אלרון, שכמובן חוסים במשך שנים תחת צו איסור פירסום.
והכי תמוה – שגם זה לא מעניין את לוין.

ועכשיו ברצינות:
חשדות לשחיתות, ניגודי עניינים ושאר סוגיות של טוהר המידות – מעניינות את לוין כשלג דאשתקד. כך גם שיעור המעבר בבחינות של לשכת עורכי הדין.
לוין הוא אדם מוכה שנאה פתולוגית, שמוכן להטריל לנצח מדינה שלמה, שרק רוצה שקט אחרי החורבן שהממשלה שלו המיטה עלינו.
בוקר טוב.