מלחמה? הצחקתם את תחקירנית האסלות. כל יום הוא יום טוב לשלוף את המשרוקית המכונה "שי ניצן", לשרוק בה ולכנס סביבה את אראל סג"ל ואת הכהניסטים.
הפעם, סיפור לוהט וממוחזר לעייפה – משנת 2002 (!) – על דורון זהבי, ששימש כחוקר באגף המודיעין בצה"ל, ושכונה "קפטן ג'ורג'".
קודם כל, ומן הסתם כדי ליצור אפקט רב רושם, חסון ראיינה את זהבי כשגבו למצלמה.
זה מעט מוזר, בהינתן העובדה שדווקא זהבי היה זה שביקש בעבר לחשוף את זהותו, ותמונתו התפרסמה זה מכבר בכל אתר אינטרנט שתוכלו לעלות על דעתכם.
אבל ניגש לעניין: זהבי "התפרסם" סביב חקירת מוסטפא דיראני.
מטבע הדברים, אפשר למצוא עניין ציבורי בראיון עם אחד מחוקריו של דיראני, על רקע העובדה שגם כיום מתנהלות חקירות של מחבלים.
אבל למה להתעסק בעיקר אם אפשר לעסוק בטפל? למה לעסוק באויב זניח כמו חמאס, במקום באויב האמיתי – שי ניצן?
וממש במפתיע, זהבי סיפק את הסחורה שחסון ציפתה לה.
בגדול, הסיפור הוא כדלקמן:
בשנת 1994 דיראני נלכד בלבנון והובא לחקירה בישראל, וזהבי היה אחד מחוקריו. בשנת 2000 דיראני הגיש תביעה בה טען כי נחקר בעינויים, לרבות באמצעות החדרת אלה לפי הטבעת שלו.
סמוך לאחר הגשת התביעה, החליט *הפצ"ר* דאז, מנחם פינקלשטיין, על פתיחה בחקירה פלילית.
בשנת 2001 העביר הפצ"ר את חוות דעתו לפיה אין מקום להעמיד את זהבי לדין, אך המליץ לשקול את שחרורו מצה"ל. בשנת 2002 החליטו *מפקדיו של זהבי* לשחררו מצה"ל.
באותן שנים, זהבי הגיש לא פחות משלוש עתירות לבג"ץ – שכוונו כמובן כלפי הגורמים הצבאיים הרלבנטיים, שקיבלו את ההחלטות בעניינו.
ואיך אני יודע את כל זה? פשוט מאוד.
כי כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 2012, ולאחר שבתוכנית "עובדה" שודרה קלטת מחקירתו של דיראני – זהבי הגיש תביעה נגד המדינה.
הרוב הגדול של התביעה נדחה מחמת התיישנות, זהבי ערער – ובפסק הדין בערעור מפורטת השתלשלות האירועים הנ"ל 👇.
אבל האמת משעממת. >>
ברור שלבוא היום ולספר כיצד פצ"ר אלמוני בשם פינקלשטיין פתח בחקירה פלילית בשנת 2001, או כיצד ראשי צה"ל החליטו לשחרר את זהבי בשנת 2002 – זה משעמם.
אז זהבי סיפר לחסון "המופתעת" שהמדינה התנכלה לו, ושמי שעומד מאחורי "ההתנכלות" הוא לא אחר מאשר שי ניצן. ועכשיו, המשרוקית עובדת מצוין.
אז איך בכל זאת שי ניצן קשור לסיפור? טוב ששאלתם.
באותן שנים, ניצן אכן עבד בפרקליטות, וגם ייצג את המדינה בפני בג"ץ. אבל הוא לא היה בכיר, לא קיבל את ההחלטות, הוא לא נושא באחריות אליהן – והוא בטח לא ה-גורם שאפשר לבוא אליו בטענות.
אלא שלימים, שי ניצן התקדם והפך לפרקליט המדינה.
אחרי שניצן התמנה לפרקליט המדינה, או אז זהבי "נזכר" במעורבות שלו.
זוכרים שהתביעה של זהבי נדחתה *ברובה*? אז היא לא נדחתה *כולה*, והחלק שלא נדחה – הוחזר לבית המשפט המחוזי, שם יוצג זהבי על ידי עורך דין נטול פניות בשם אפי נוה.
ורק אז שורבב שמו של שי ניצן לסיפור, והשאר היסטוריה.
לפני סיום:
לזהבי היו, לכל אורך הדרך, הרבה מאוד טענות נגד המדינה. אבל את הטענות הללו הוא פרס בהרחבה בראיון לתוכנית "עובדה" בשנת 2014 – ועד ששי ניצן לא הפך לדמות ציבורית, הטענות שלו היו *נגד מפקדיו*.
כלומר, זה לא "סתם" מיחזור של חומר לעוס – אלא "שיפוץ", כמיטב המסורת החסונית.
לסיכום:
גם בימי שגרה וגם בימי מלחמה, גם בגשם וגם בשרב – אילה חסון בשלה.
"פרשת קפטן ג'ורג'" היא סיפור ממוחזר וישן נושן, של חוקר שסולק מצה"ל ומאז מסתובב עם "בטן מלאה" כלפי המדינה.
הפרשה לא היתה מעניינת אף אחד אלמלא חסון קשרה אותה במסע הנקמה הבלתי נגמר שלה בשי ניצן.
בוקר טוב.
אגב, הפעם זה לא רק אילה חסון עצמה, שממנה באמת שאין טעם לצפות למשהו.
חברים ב@kann_news – זה ציוץ ברמת אתר ״אייס״, שמבזה אתכם.
