בשקט בשקט, כאשר תשומת הלב מופנית למלחמה מול חמאס, בג"ץ (גרוסקופף, בהסכמת שטיין וכנפי-שטייניץ) פירסם היום פסק דין חשוב מאוד.
אז בשם האסקפיזם – הצטרפו אליי לשרשור שבו אנסה לשכנע אתכם שמדובר בדרמה של ממש, שיתכן שתשנה פה סדרי עולם משפטיים.
נתחיל בעובדות:
במרכז הסיפור נמצא נאשם ערבי תושב ירושלים, שביום 28.1.2023 ביצע פיגוע ירי ופגע בשני יהודים, שאחד מהם נפגע באורח אנוש. בגין מעשיו, הואשם הנאשם בשלל עבירות, החמורה שבהן ניסיון רצח.
נתון חשוב מאוד לענייננו הוא שהנאשם הוא יליד 18.10.2009, קרי בן פחות מ-14 שנים.
ולמה הנתון הזה כל כך חשוב?
מעבר לזעזוע הטבעי מכך שנער בגיל כזה מבצע פיגוע ירי – יש גם חשיבות משפטית, כי החוק קובע שלא ניתן להשית עונש מאסר על קטין בן פחות מ-14 שנים. על רקע סיבה זו, כבר בתאריך 6.3.2023, פחות משבועיים מיום הגשת כתב האישום – הנאשם הודה בכל העבירות שיוחסו לו.
לאחר הודאת הנאשם, הוא נשלח – כמצוות החוק – לתסקיר מטעם שירות המבחן. במקביל, שירות המבחן גם התבקש לערוך תסקיר בעניינם של נפגעי העבירה.
ומה זה לעזאזל "תסקיר נפגעי עבירה"?
החוק קובע, שבעבירות חמורות – בית המשפט יכול לקבל תסקיר, קרי מעין דו"ח, על המצב והנזק שנגרם לקורבן העבירה.
אז הנאשם הואשם והודה, ושירות המבחן התבקש להכין תסקירים. וכאן התחילו הבעיות.
שירות המבחן ציין כי משפחת נפגעי העבירה מעוניינת שיוכן תסקיר לגביהם, אבל הם ממוקדים בשיקומו של בן המשפחה שנפצע קשה, ולכן מבקשים לדחות את המפגש עם נציג שירות המבחן. בהמשך, הוגשה בקשת דחייה נוספת.
לכן, המועד להגשת התסקיר לגבי נפגעי העבירה – שנקבע תחילה לחודש יולי – נדחה תחילה לחודש ספטמבר, וכאשר הגענו לספטמבר שוב התבקשה דחייה. הנאשם התנגד כמובן לדחייה, משום שאם היא תתקבל המשמעות היא שבינתיים בית המשפט לא ידון בעונשו, והמועד שבו יגזר דינו יהיה לאחר שימלאו לו 14 שנים.
כלומר, הנאשם ביקש למנוע מצב שבו גזר הדין ינתן לאחר 18.10.2023, משום שאז ניתן יהיה להשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. ביהמ"ש המחוזי קבע שבנסיבות העניין – אין מקום להיעתר לבקשת הדחייה של שירות המבחן, ויש לגזור את העונש לפני שימלאו לנאשם 14 שנים, גם ללא תסקיר נפגעי עבירה.
לכאורה, סוף פסוק. וכל כך למה?
למי שלא מכיר, הכלל הגדול בדין הפלילי הוא שאין אפשרות לערער על החלטות ביניים, אלא רק על פסק הדין הסופי (על הרשעה או על העונש, ולחילופין על זיכוי). כל ההחלטות שבית המשפט מקבל במרוצת ההליך – אינן ניתנות לערעור (למעט חריגים שאינם מענייננו).
אז ערעור אי אפשר להגיש. מה בכל זאת אפשר לעשות?
במהלך השנים, התפתחה פרקטיקה לפיה אומנם אי אפשר לערער, אבל ניתן להגיש *עתירה לבג"ץ* נגד החלטות ביניים בהליך פלילי. יחד עם זאת, בג"ץ היה "קמצן" בקבלת עתירות שכאלה, וקבע רף *מאוד* גבוה לצורך קבלת עתירה על החלטת ביניים בהליך פלילי.
כלומר, מצד אחד בג"ץ הכיר באפשרות "לעקוף" את הכלל האוסר על הגשת ערעורים על החלטות ביניים בהליך פלילי, ומצד שני הוא קבע, שוב ושוב, שהפתח הזה הוא מאוד צר. בפועל, לאורך השנים התקבלו עתירות בודדות מסוג זה. נסגור סוגריים, ונחזור לענייננו. כפי שודאי הבנתם, נפגעי העבירה עתרו לבג"ץ.
והנה הגענו אל פסק הדין של גרוסקופף מהיום.
תחילה, גרוסקופף נדרש לכך שבענייננו לא מדובר "רק" בעתירה חריגה על החלטת ביניים בהליך פלילי – אלא בעתירה שהוגשה על ידי נפגעי העבירה, שהם בכלל לא צד להליך הפלילי (שהצדדים לו הם המדינה מצד אחד, והנאשם מצד שני). האם יש חיה משפטית שכזו?
גרוסקופף קבע, שבמקרה שבו "נגרעו באופן מהותי וקשה זכויות נפגעי עבירה" – יש מקום לאפשר להם לעתור לבג"ץ נגד החלטת ביניים בהליך פלילי. ובענייננו, כך הוסיף וקבע, אם החלטת ביהמ"ש המחוזי תיוותר בעינה – לא תהיה להם אפשרות להציג את עניינם, כנפגעי עבירה, בפני ביהמ"ש המחוזי.
בהמשך, גרוסקופף סקר את המגמה ההולכת וגוברת במשפט הישראלי לאפשר לנפגע העבירה להשמיע את קולו בהליך הפלילי – אף שהוא מתנהל בין המדינה לבין הנאשם.
מגמה זו החלה במידה רבה בחוק זכויות נפגעי עבירה, שחוקק בשנת 2001, ואשר נתן לנפגעים מעמד בשלבים שונים בהליך, הגם שהם לא צד לו, כאמור.
השלב הבא היה בחינת עניינו של הנאשם.
גרוסקופף קבע שהחוק אומנם קובע שקטין בן פחות מ-14 לא ישלח למאסר – אך החוק *לא* קובע שיש לנאשם זכות שעונשו יגזר טרם שמלאו לו 14. בהתאם, ברור שלנאשם בן פחות מ-14 יש אינטרס לסיים את ההליך לפני כן, אבל זה לא מקים חובה כלשהי כלפי בית המשפט.
אז איך מאזנים בין הזכות של נפגעי העבירה לבין האינטרס של הנאשם?
גרוסקופף קבע כי "ככלל, המשקל שיש לייחס לזכותם של נפגעי עבירה להשמיע את קולם בשלב גזירת העונש [למשל באמצעות תסקיר] – גבוה מהמשקל אותו יש לייחס לאינטרס של הנאשם שעונשו יגזר בהקדם בכלל, ובטרם ימלאו לו 14 שנים בפרט".
ומן הכלל אל הפרט:
גרוסקופף מצא כי נוכח חומרת העבירות והנזק שנגרם לנפגעים, לאור פרק הזמן שאינו ארוך באופן יחסי, ובשל נסיבות נוספות – יש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, ולקבוע שעונשו של הנאשם לא יגזר לפני שיוגש תסקיר לגבי נפגעי העבירה, גם אם בינתיים ימלאו לנאשם 14 שנים.
בהתאם, בשורה התחתונה העתירה התקבלה, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה.
ועד כאן פסק הדין. ולמה הוא כל כך דרמטי?
ראשית, מדובר כאמור באחד המקרים הבודדים בהיסטוריה שבהם בג"ץ קיבל עתירה על החלטת ביניים בהליך פלילי. זה נתון דרמטי כשלעצמו, אבל עליו צריך להוסיף שני נדבכים תקדימיים.
הנדבך הראשון הוא שמדובר בהחלטה לגבי מועד דיון – המועד לשמיעת הטיעונים לעונש, שלאחריהם יגזר דינו של הנאשם. באופן כללי, נדיר מאוד שבתי משפט גבוהים מתערבים בהחלטות של בתי משפט נמוכים לגבי מועדי דיון. וכאן מדובר בהתערבות הכי "בוטה" שיש – במסגרת עתירה לבג"ץ על החלטה בהליך פלילי.
הנדבך השני הוא שמי שעתרו נגד החלטת הביניים הם נפגעי העבירה. למיטב ידיעתי, מעולם לא היה תקדים לכך שבג"ץ התערב בהחלטת ביניים של בית משפט כלשהו בעקבות פנייה של נפגעי עבירה, שהמעמד שלהם בהליך הוא – תאהבו את זה או לא – נחשב כמינורי יחסית, וכרגע אין להם בכלל זכות ערעור כלשהי.
כלומר, פסק הדין *עשוי* להביא לתגובת שרשרת, כך שבעקבותיו נראה "גל" של עתירות נגד החלטות ביניים שונות ומשונות בשלל הליכים פליליים. אם נפגע עבירה (!) יכול לעתור נגד החלטת ביניים (!!) לגבי מועד דיון (!!!) – אז למה שהנאשם, המדינה, עדים או כל מיני גופים שקשורים להליך לא יוכלו?
יתכן, שבדיעבד ניווכח שפסק הדין הזה היה בסך הכל מקרה חריג, שלא מעיד על מגמה (אגב, גרוסקופף היה שותף לפסק דין חריג מאוד של בג"ץ, שבו הוא התערב בהחלטת היועמ"ש בעניין חיר חמדאן – ובדיעבד אכן הסתבר שהוא לא סימן מגמה כלשהי). אבל, כרגע זה עדיין לא ברור, וקשה להעריך את השלכות הרוחב.
לצד המשמעות העיקרית הזו, פסק הדין יכול גם לשנות את האופן שבו מתנהלים הליכים בעניינם של קטינים בני פחות מ-14. למעט מקרים חריגים (כמו המחבל שביצע את פיגוע הדקירה בפסגת זאב באוקטובר 2015 בהיותו כבן 13 שנים) – קטינים שכאלה אכן "מזרזים" את ההליך נגדם, כדי להימנע מעונש מאסר.
בענייננו, אחד הטעמים שגרוסקופף ציין ככאלה שתומכים בקבלת העתירה היה שהנאשם הודה במיוחס לו, ולכן נפגעי העבירה לא העידו – ומכאן שזכותם להשמיע את קולם באמצעות תסקיר מקבלת משקל רב יותר.
אם זה המצב, פוחת מאוד האינטרס של נאשם צעיר "לזרז" את ההליך נגדו, ולא לעמוד על חפותו.
במישור מופשט יותר, פסק הדין הוא כמובן המשך המגמה של חיזוק מעמדם של נפגעי עבירה, בניגוד לעיקרון ההיסטורי לפיו הליך פלילי הוא עניינם של המדינה ושל הנאשם, בעוד נפגע העבירה הוא רק בגדר עד.
מגמה זו קיבלה לאחרונה ביטוי בבג"ץ 1620/22, שלא נרחיב לגביו הפעם, ונסתפק בהמלצת קריאה.
נסכם:
בג"ץ, בפסק דין תקדימי, קיבל היום עתירה שהגישו נפגעי עבירה נגד החלטת ביניים בהליך פלילי, והעדיף את זכותם שיוגש תסקיר לגביהם על האינטרס של נאשם שדינו יגזר לפני שימלאו לו 14 שנים.
מה תהיינה ההשלכות של פסק הדין לגבי האפשרות לעתור נגד החלטת ביניים? ימים יגידו.
ערב טוב.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/HJfZ9QBCD2