חלקכם ודאי שמע שהיום פירסם בג"ץ פסק דין בעניין היקף הזכאים לעלות לישראל לפי חוק השבות.
פסק הדין ניתן במסגרת הליך של דיון נוסף, כלומר דיון בהרכב שופטים מורחב (שבעה במקרה זה) בשאלה משפטית שהוכרעה קודם לכן בהרכב של שלושה שופטים.
על פסק הדין ש-"עליו" התנהל הדיון הנוסף – כתבתי בעבר שרשור מפורט. לכן, הן מטעם זה והן משום שהקשב שלכם מוגבל בימים שכאלה, בואו ננסה להביט בדברים "ממעוף הציפור", ומבלי להיכנס לפלפולים המשפטיים השונים של השופטים.
אז על מה היתה המהומה?
כדי להבין, צריך להתחיל בחוק השבות.
אין טעם להכביר במילים על חשיבותו של חוק השבות, שמן הסתם כולכם מכירים לפחות ברמת הכותרת.
העיקרון המרכזי של החוק קבוע בתחילתו – בסעיף 1 שלו הקובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". על העיקרון המרכזי הזה, אין למעשה מחלוקת בקרב כלל הציבור הציוני.
אבל אחרי הקונצנזוס, מתחילות הבעיות.
ה-בעיה ה-גדולה שיצר חוק השבות היא קודם כל בשאלה "מיהו יהודי".
על השאלה הזו נשפכו מיליארדי מילים וגלונים של דיו, וב-1970 – הפעם האחרונה שבו תוקן חוק השבות – זכינו לתשובה מטעם המחוקק, שקבעה הגדרה הלכתית:
"'יהודי' – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
גם לאחר שהמחוקק כלל את ההגדרה הזו, השאלה "מיהו יהודי" המשיכה וממשיכה להעסיק את בתי המשפט. אבל הפעם, תודה לאל, היא לא זו שעמדה במרכז הדיון. אז מה כן עמד במרכזו?
יחד עם ההגדרה הנ"ל, המחוקק החכם שלנו הוסיף עוד כמה סעיפים לחוק השבות, וביניהם שני סעיפים לגבי משפחתו של היהודי.
אותם סעיפים, שכותרתם "זכויות בני משפחה" קובעים כי "הזכויות של יהודי לפי חוק זה מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי", וכן ש-"אין נפקא מינה", כלומר אין חשיבות לשאלה האם היהודי המדובר "עודו בחיים אם לאו".
נתרגם ממשפטית לעברית.
לפי חוק השבות, הזכות של יהודי לעלות לישראל מוקנית גם לילדיו, לנכדיו – ולבני הזוג של ילדיו ושל נכדיו. בנוסף, החוק קובע מפורשות שאין שום משמעות לשאלה האם היהודי עדיין בחיים.
כלומר, בניו ונכדיו של יהודי, אפילו אם נפטר – זכאים לעלות לישראל, וכן בני או בנות זוגם.
עד כאן, פשוט.
אז איפה הסיבוך?
נניח שמשה הוא בן לאם יהודיה ולאב נוכרי, וככזה הוא יהודי. משה התחתן עם מריה, שהיא נוכריה. לשניים נולדו ילדים, ולימים משה נפטר.
במקרה כזה, ולפי חוק השבות, הן ילדיו של משה והן מריה עצמה – זכאים לעלות לישראל, משום שזכויותיו של משה הוקנו גם למריה ולילדיהם.
כעת, נשנה את העובדות בפרט אחד בלבד: במקום להניח שמשה הוא בן לאם יהודיה ולאב נוכרי – נניח את ההיפך, כלומר שאביו יהודי אך אמו נוכריה.
במקרה כזה, משה *אינו* יהודי לפי חוק השבות. עם זאת, הוא כמובן זכאי לעלות לישראל, בהיותו בן ליהודי, וכך גם מריה וילדיהם. זה עולה במפורש מהחוק.
אבל, כעת נניח שמשה נפטר. במצב כזה, ילדיו של משה עדיין זכאים לעלות לישראל לפי חוק השבות, בהיותם נכדיו של יהודי (שהוא אביו של משה).
אבל, האם מריה עדיין זכאית לעלות לישראל? הרי משה *אינו* יהודי לפי חוק השבות, אלא רק זכאי לעלות לישראל בשל היותו בן של יהודי. מה הדין במצב כזה?
זו היתה השאלה שסביבה נסוב כל פסק הדין. בשני המקרים שהתבררו, הנסיבות העובדתיות היו כמעט זהות:
האלמנה הראשונה נישאה לאדם שהוא בן לאב יהודי ולאם נוכריה. לשניים נולדו ארבעה ילדים, שהתחנכו במוסדות יהודיים. שלושה מהם עלו לישראל, מתוקף זכאותם כנכדיו של יהודי, ואף שירתו בצבא.
האלמנה השנייה נישאה אף היא לאדם שהוא בן לאב יהודי ולאם נוכריה. לשניים נולדה ילדה, שעלתה לישראל מתוקף זכאותה כנכדתו של יהודי, והקימה בארץ משפחה.
האם, בנסיבות אלה יש לראות באלמנות כזכאיות לעלות לישראל מכוח חוק השבות?
בשורה התחתונה, בג"ץ קבע שכן, פעמיים – ועל חודו של קול.
בפסק הדין "בסיבוב הראשון", עמית וברון קבעו שהאלמנות זכאיות לעלות לישראל, ואילו מינץ היה בעמדת מיעוט.
בפסק הדין בהרכב מורחב – שפורסם היום – קבעו פוגלמן, עמית, ברק-ארז וברון שיש לאלמנות זכאות, ואילו סולברג, מינץ ווילנר נותרו בעמדת מיעוט לפיה לאלמנות אין זכאות לעלות ארצה.
ההתפלגות הזו לא יכולה כמובן להיות מקרית. בשני המקרים, השופטים החילוניים פסקו לטובת האלמנות, ואילו השופטים הדתיים פסקו נגדן.
ואכן, ובניגוד לכל התיאוריות המטופשות שהופצו פה בזמן שהתווכחנו על הטימטום שכונה "הרפורמה המשפטית" – לרקע דתי של שופט יש השפעה מובהקת על פסיקותיו.
במחקר מקיף שערכה פרופ' קרן וינשל-מרגל, שכונס בשנת 2016 לספר בשם "אידאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי" נמצאה קורלציה מובהקת בין היותו של שופט דתי לבין הכרעתו בנושאים של חופש דת, דת ומדינה וכו' (וינשל מרגל כינתה זאת בהכללה "אינטרסים דתיים").
בהערת אגב אציין שאותו מחקר גם הפריך את כל שאר הקורלציות. כל המיתוסים המטופשים ששווקו פה בזמן שהתווכחנו על הטימטום הקולקטיבי שכונה "הרפורמה המשפטית", כמו לדוגמה "שמאלנות" של שופטים בפסיקות הנוגעות במלחמה בטרור וכו' – הם חסרי שחר.
אבל נחזור לענייננו, כלומר לסוגיות של דת ומדינה.
לדעתי, פסק הדין מדגים היטב את האבחנה בין מי שמגדיר את עצמו קודם כל כישראלי, לבין מי שמגדיר את עצמו קודם כל כיהודי. בהכללה גסה, הקבוצה הראשונה הם החילוניים, ואילו הקבוצה השנייה הם הדתיים.
עבור מי שהוא קודם כל ישראלי, אין כמעט משמעות לאבחנה בין בן לאם יהודיה לבין בן לאב יהודי.
אדם יהודי שהוא חילוני, שיוצר קשר עם אדם אחר שאחד מהוריו הוא יהודי והשני נוכרי, לא יתעניין בשאלה באיזה הורה מדובר. היהודי יגדיר לעצמו את "רמת היהדות" של האחר על סמך התנהלותו, ערכיו, תפיסת עולמו, דעותיו וכו'. אבל השאלה האם האב יהודי או האם יהודיה? לחילוני זה בכלל לא אכפת.
לעומת זאת, אדם יהודי שהוא דתי, שיוצר קשר עם אותו אדם אחר – דווקא יתעניין מאוד בשאלה האם אביו של האחר הוא יהודי, או שמדובר באמו. כי במקרה הראשון האחר הוא גוי, ובמקרה השני הוא יהודי מבחינה הלכתית.
והפער הזה עשוי לדעתי להסביר את פערי הדעות בין שופטי הרוב לבין שופטי המיעוט.
כל השופטים יסכימו שהפרשנות של הסעיפים הרלבנטיים בחוק השבות צריכה להגשים התכלית של היות ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. זה קונצנזוס. המחלוקת ביניהם היא בעצם בשאלה מי משתייך לעם היהודי:
השופט הדתי, בשל אמונתו, יתמקד במבחן ההלכתי. השופט החילוני יתמקד במבחן התרבותי-החברתי.
שופט החילוני לא אכפת האם מדובר באלמנה של אדם שאמו יהודיה או שאביו יהודי. הוא ישאל את עצמו האם האלמנה קשורה לעולם התוכן היהודי, האם ילדיה חיים בישראל, האם שמרה על זיקה ליהדות לאחר פטירת בן זוגה וכו'. אם התשובה לכך היא בחיוב, הרי שהיא חלק מקבוצת האוכלוסיה שישראל היא ביתה.
לעומת זאת, השופט הדתי מלכתחילה רואה בישראל בית ליהודים שהם כאלה מבחינה הלכתית.
אדם שהוא בן לאם יהודיה ולאב נוכרי, אשר חי את חייו במנותק לחלוטין מעולם התוכן היהודי או הישראלי – יהיה למעשה "יותר" יהודי מאשר בן לאב יהודי ולאם נוכריה שיש לו זיקה עזה ליהדות ושילדיו חונכו ליהדות.
הפער המובנה הזה בין ההגדרה העצמית כישראלי תחילה, לבין ההגדרה העצמית כיהודי תחילה – הוא כנראה פער כמעט בלתי ניתן לגישור. כאמור, הקורלציה בין התפיסה העצמית של השופט מבחינה דתית לבין פסיקותיו, היא מוכחת ומובהקת.
ולמרבה הצער, הפער הזה עוד יבוא לידי ביטוי בפסקי דין בעתיד.
ערב טוב.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/yE1mzZicYQ