הצטרפו אליי בניסיון להסביר לשמש העמים המשפטית, גב׳ כנרת בראשי, מה באמת הוחלט ב-״תיק 3000״:
״תיק 3000״ הוא הכינוי הרווח של ״פרשת הצוללות וכלי השייט״, שבמרכזה חשדות לעבירות שחיתות שבוצעו במסגרת עסקאות בין מדינת ישראל לבין המספנה הגרמנית ״תיסנקרופ״, שנציגה בארץ היה מיקי גנור.
גנור, למי שהספיק לשכוח, חתם על הסכם עד מדינה, ולאחר מכן מסר גרסה מפורטת בה הפליל את עצמו ואת שאר הנאשמים. לימים, גנור הפר את ההסכם, והוא בוטל על ידי המדינה. במצב דברים שכזה, גנור חזר למעמד של נאשם ״רגיל״ – אבל הגרסה המפלילה שמסר יכולה לשמש כראייה נגדו.
ומה יכול גנור לעשות?
הדבר הכמעט יחיד שנותר לו לטעון הוא טענות לגבי קבילות הראיות נגדו. כלומר, לנסות ולטעון שההודאה שמסר נגבתה ממנו בדרכים בלתי חוקיות (בדומה ל-״פרשת דומא״). לסוג כזה של טענות קוראים בשפה משפטית ״טענות זוטא״. סוג נוסף של טענות שגנור טען היה לגבי אי חוקיות אחרת שדבקה בפעולות המשטרה.
הפעם, גנור טען כי במסגרת חקירתו נחקרו גם חשדות נגד ראש הממשלה נתניהו, מבלי שניתן אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה. מטבע הדברים, אי חוקיות נטענת שכזו לא קשורה במישרין לגנור עצמו (קרי, היא לא ״שברה״ אותו וגרמה לו להודות בדברים שלא ביצע), אלא היא כמו ״מלכלכת״ את החקירה באופן כללי.
גנור ביקש לברר את שני סוגי הטענות במסגרת מה שמכונה ״משפט זוטא״ – הליך שמקדים את שמיעת הראיות לגוף האישומים, ובוחן האם ההודאה שמסר הנאשם בחקירתו הינה קבילה (ושוב, הדבר דומה למה שקרה ב-״פרשת דומא״, שגם בה התנהל משפט זוטא שכזה). הפרקליטות מצידה טענה שתי טענות, במענה לטענות גנור.
ביחס לטענות הזוטא הקלאסיות (כלומר אמצעים בלתי חוקיים כביכול שגנור טען שהופעלו כלפיו), הפרקליטות טענה שגנור לא פירט את המעשים שהחוקרים ביצעו לכאורה, ושהטענות שלו כלליות ועמומות.
בית המשפט *קיבל* את עמדת הפרקליטות, והורה לגנור לפרט את העובדות הנטענות, ושאין די בכותרות מפוצצות.
לגבי הטענה הנוגעת באי-מתן אישור היועמ״ש, הפרקליטות טענה שכלל לא מדובר בטענות שיש להכריע בהן במסגרת משפט זוטא, משום שכאמור אף אחד לא טוען שגנור ״נשבר״ והודה משום שבוצעו כביכול פעולות חקירה שכוונו נגד ראש הממשלה. וגם הפעם, בית המשפט *קיבל* את עמדתה העקרונית של הפרקליטות.
בית המשפט קבע שטענות אלה יוכרעו רק בהכרעת הדין, אחרי שהתמונה הראייתית כולה תיפרס בפניו.
עם זאת, כדי לחסוך את הצורך לזמן עדים פעמיים, וכדי לייעל את הליך שמיעת הראיות – הותר לגנור לשאול את העדים גם שאלות בנוגע לאישור הנדרש לכאורה מטעם היועץ המשפטי לממשלה.
ועד כאן ההחלטה.
שורה תחתונה:
להתמקד בכך שביהמ״ש, משיקולי יעילות, התיר לגנור לחקור את העדים שיזומנו ל-״משפט הזוטא״ גם על היעדר אישור היועמ״ש כביכול – מעיד על חוסר הבנה עמוק של מה שבאמת הוחלט. במציאות, בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות, ביחס לשני סוגי הטענות של גנור.
אל תצרכו מידע מליצניות משפט.