ההחלטה הפומבית משתרעת על פני 140 עמודים, שבהם מנותחת החקירה לפרטי פרטים, ולכן אין מנוס מלגעת רק בדברים המרכזיים. בשרשור הזה אעסוק רק בקביעות העקרוניות (את הפרטניות נשאיר לשרשור הבא). נתחיל:
קודם כל, אפשר להוריד מעל סדר היום את כל ההמצאות על הסתרות, שקרים, הטעיות ומה לא. *הכל* הובא בפני בית המשפט, ששמע עשרות עדים והאזין לעשרות ומאות שעות של הקלטות. כמובן שגם מהומת הטוויטר מלפני כחודשיים על ויתור כביכול של הפרקליטות על הודאות הנאשמים – נאספה אף היא לספרי האגדות.
מההחלטה עולה ששני הנאשמים נחקרו ב-״חקירות צורך״, שכללו הפעלת אמצעים מיוחדים (וסוף סוף אפשר לדון בכך בגלוי). בית המשפט העדיף את גרסת החוקרים בנוגע לשאלה איזה אמצעים הופעלו. פירוט האמצעים המיוחדים נותר עדיין חסוי, וכך נראות הפיסקאות העוסקות בכך בהחלטה הפומבית:
בית המשפט נמנע מלהכריע, כצפוי, בשאלה האם עומד לחוקרי השב״כ סייג הצורך, ולכן אין חשד שביצעו עבירה פלילית כלפי הנאשמים (אם אין מצב צורך – הפעלת אמצעים פיזיים היא בגדר עבירה). נקבע, ששאלת קיום הסייג היא תלוית נסיבות, וממילא התשובה לשאלה לא רלבנטית להכרעה במשפט הזוטא:
עם זאת, בית במשפט כן נדרש לשאלת סבירותה *הכללית* של ההחלטה לחקור את הנאשמים ב-״חקירות צורך״, וקבע שמדובר בהחלטה סבירה. הבסיס לכך היה חוות דעת מודיעינית אודות ארגון הטרור היהודי שכונה ״תשתית המרד״, שבית המשפט קיבל במלואה, ואינדיקציות לגבי השתייכותם של הנאשמים לארגון:
בהמשך, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה לפיה תכלית החקירה היתה סיכולית (צופה פני עתיד) ולא פלילית (פענוח של מקרי עבר). כלומר: כל הטענות כאילו האמצעים המיוחדים הופעלו רק כדי לפענח את הפיגוע בדומא, וכי לא היה בעצם סיכול של תשתית טרור – נדחו.
בית המשפט נדרש בקצרה גם לטענה כי האמצעים המיוחדים שהופעלו עולים כדי עינויים – וגם כאן, ושוב שלא במפתיע, לא הכריע בכך. לכן, כל מי שטוען שבית המשפט קבע משהו לגבי עינויים, או פסל הודאה בשל עינויים – פשוט לא קרא את ההחלטה.
לצד זאת, והדבר לא היה שנוי בכלל במחלוקת (ואני מתייחס לכך כאן רק כדי למנוע טענות כאילו התעלמתי מקטע זה) – בית המשפט קובע כי הפעלת האמצעים המיוחדים פגעה קשות בזכויות האדם של הנאשמים. זה נכון, כמובן, לכל חקירת צורך, גם כאשר מדובר במתועב שבמחבלים, שגם לו שמורות זכויותיו כאדם.
ואז נדרש בית המשפט לדיון הפרטני בהודאותיהם השונות של הנאשמים, וזאת נותיר כאמור לפעם הבאה. רק אציין כי בית המשפט נדרש לכך לפי הלכת פסק הדין של עבאס אל סייד, בכיר מחבלי החמאס, שהודאתו *לאחר חקירת צורך* – נמצאה קבילה. והנה גם תזכורת משרשור קודם בעניין.
