בין הותר לפירסום אחד למשנהו, ובין אזעקות לבין ריצות לממ"ד – המשיכו לרחף ברקע "תיקי האלפים", הלא הם המשפט הפלילי שבו הנאשם מס' 1 הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
רגע לפני שהעסק מגיע (אולי) לנקודת רתיחה, בואו ננסה להבין מה קרה בחצי השנה האחרונה.
כתב האישום ב-"תיקי האלפים" הוגש בראשית 2020, ובאפריל 2021 החלו להישמע העדויות.
במרוצת 2024, הצדדים הלכו והתכנסו לקראת סיום החלק שמכונה "פרשת התביעה", כלומר השלב של שמיעת עדי התביעה – והפרקליטות הודיעה שהיא תסיים להעיד את כל העדים מטעמה עד פגרת הקיץ, שהחלה באמצע יולי 2024.
לפיכך, בית המשפט ביקש מהצדדים להתחיל להיערך לפתיחת "פרשת ההגנה", כלומר שמיעת עדי ההגנה.
לפי החוק, העדים הראשונים שמעידים מטעם ההגנה – הם הנאשמים. מאחר שנתניהו הוא כאמור הנאשם מס' 1 – הוא אמור להעיד ראשון. בהתאם, השאלה היתה מתי הוא יתחיל להעיד, ובכך יפתח את הפרק הבא של המשפט.
ב-26 ביוני הגיש נתניהו את עמדתו, בה ביקש שעדותו תתחיל בחודש מרץ 2025, כלומר כשמונה חודשים לאחר תום עדותו של עד התביעה האחרון.
נתניהו טען כי בחודשיים הראשונים בדעתו להגיש בקשות בנוגע להגנה מן הצדק וכן לשקול להגיש "בקשות נוספות שהמועד לבירורן הוא בין פרשת התביעה לפרשת ההגנה".
עוד טען נתניהו, כי לאחר שלב זה הוא זקוק לששה חודשים כדי להיערך לעדות עצמה.
בהחלטת בית המשפט מיום 9 ביולי נקבע שאין מקום להשהות את פרשת ההגנה בשל טענות הגנה מן הצדק (שמן הסתם תוכרענה בהכרעת הדין), וכן שפרשת ההגנה תתחיל ביום 2.12.2024 – כלומר שביום זה תיפתח עדותו של נתניהו.
כבר עתה, חשוב לשים לב שבית המשפט לא התייחס כלל – ובטח שלא דחה – את הצהרת נתניהו לפיה הוא שוקל כאמור להגיש "בקשות נוספות שהמועד לבירורן הוא בין פרשת התביעה לפרשת ההגנה".
בית המשפט גם לא מנע מנתניהו להגיש בקשות בנוגע להגנה מן הצדק, רק קבע שזה לא מה שיעכב את פתיחת פרשת ההגנה.
ארבעה חודשים חלפו, מבלי שנתניהו הגיש בקשה כלשהי (למעט בקשה תמוהה בנוגע לסרט "ביבי פיילס").
עד שביום 11.11 הגיש נתניהו בקשה לדחות את מועד תחילת עדותו בעשרה שבועות, בטענה שלא הספיק להיערך אליה. בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה, והחליט לדחותה במלואה.
בקשות מהותיות – לא הוגשו.
חלפו שבועיים נוספים, ונתניהו שב וביקש לדחות את עדותו, הפעם ב-15 ימים. בית המשפט המחוזי, ללא דיון, נעתר לבקשה בחלקה וקבע שהעדות תידחה ב-8 ימים, כך שהיא תתחיל בתאריך 10.12.
כך או כך, עד עצם היום הזה נתניהו לא הגיש שום בקשה מהותית, כמו אלה שטען שהוא שוקל להגיש בעמדה מחודש יוני.
ולמה סיפרתי לכם את כל זה?
ובכן, משום שהשתלשלות האירועים הנ"ל היא דוגמה מאלפת לפער העצום שבין האופן שבו "תיקי האלפים" משווקים על ידי מכונת התעמולה – לבין המציאות.
אלא אם כן חזרתם לאחרונה משהות ממושכת באי בודד, אתם ודאי יודעים שלפי חסידיו של נתניהו – כל התיקים נגדו "קרסו".
פעם אחר פעם אחר פעם "הסבירו" לנו ליצני משפט, תימהוני אולפני פתוחים, חובשי כובעים מגוחכים ואפילו ראש הממשלה עצמו – כיצד התיקים קרסו, נופצו, הותכו, התאדו והתפוגגו.
הם טענו שכל עדי התביעה הפכו לעדי הגנה, שהפרקליטות לא הציגה שום ראיה מפלילה, ושהזיכוי המלא הוא בגדר עובדה מוגמרת.
כל ה-"הסברים" הללו העלו תהייה – אם כך, מדוע השופטים לא מורים לפרקליטות לבטל את כתב האישום ומזכים סוף סוף את נתניהו?
על תהייה זו השיבו ליצני המשפט שאין לשופטים סמכות כזו. רק היועמ"ש והפרקליטות יכולות לעשות זאת, והן כמובן "רודפות" את נתניהו ולכן מסרבות לעשות את המעשה המתבקש.
ובכן, כל זה היה נכון עד תחילת חודש אוגוסט – המועד שבו הפרקליטות הכריזה רשמית על סיום פרשת התביעה.
זוכרים שנתניהו הבטיח לשקול להגיש "בקשות נוספות שהמועד לבירורן הוא בין פרשת התביעה לפרשת ההגנה"? אחת הבקשות שהוא היה יכול להגיש היא מה שמכונה בקשת "אין להשיב לאשמה", ולדרוש זיכוי.
כן כן.
על פי החוק בישראל, כאשר מסתיימת פרשת התביעה, והנאשם סבור שאין נגדו ראיות שמוכיחות את אשמתו (ולכן אין טעם לשמוע את פרשת ההגנה) – הוא יכול להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, ולבקש הכרעת דין מזכה.
זה כבר לא תלוי ביועמ"ש המרשעת, וגם לא בפרקליטות השמאלנית. רק בנאשם ובשופטים.
ואם כנרת בראשי ושות' טענו שלא נותר דבר מהתיקים, ושהשופטים רק מחכים להזדמנות לזכות את נתניהו ולשלוח את הפרקליטות לעזאזל – למה בדיוק נתניהו מחכה?
איך זה יתכן שכולנו צפינו במשך ארבע שנים בקריסתם המוחלטת של התיקים, ואז, כשסוף סוף אפשר לזכות את נתניהו – הוא אפילו לא מבקש את זה??
יתרה מזאת:
לפי החוק בישראל, הנאשם לא חייב להעיד. נתניהו היה יכול להודיע לבית המשפט שהוא מחליט לא להעיד, ולבית המשפט אין שום סמכות לכפות עליו אחרת.
אם ממילא הפרקליטות לא הציגה ראיות מרשיעות – למה בכלל להעיד? מול מה צריך להתגונן? בואו ניגש ישר להכרעת הדין ואל הזיכוי המובטח.
אלא שכל זה לא קרה, ובפועל קרה ההיפך הגמור:
לא זו בלבד שנתניהו לא ויתר על זכותו להעיד (כאמור, אין עליו שום חובה כזו) – הוא ביקש שמונה חודשים תמימים כדי להיערך לה, ואז ביקש בקשת דחייה של 10 שבועות, וכאשר נדחה הגיש בקשה "אחרונה" לדחייה של שבועיים.
אבל העיקר שהתיקים "קרסו".
בנוסף, ואף על פי שנתניהו הבטיח כבר בחודש יוני לשקול להגיש בקשת "אין להשיב לאשמה" – שהיא הבקשה שהמועד לבירורה הוא בין פרשת התביעה לבין פרשת ההגנה – זה לא קרה, אפילו ביחס לאישום בשוחד, שלגביו השופטים הביעו דעתם בעבר שיש קושי ראייתי.
איך אפשר להסביר את ההתנהלות התמוהה הזו?
ובכן, אני חושב שיש לי הסבר:
ההסבר האפשרי היחיד הוא שהתיקים לא קרסו, שנתניהו נמצא בסכנת הרשעה ממשית, ושיש נגדו הרבה ראיות מפלילות.
לכן, נתניהו יודע שבמציאות – להבדיל מאשר בייקום המקביל שבאולפני כלי התעמולה הביביסטים – הוא חייב להעיד להגנתו, אחרת סיכויי הרשעתו יגדלו משמעותית.
זה כמובן לא אומר שנתניהו יורשע.
אבל, זה כן אומר שהוא לא יכול להרשות לעצמו לוותר על פרשת ההגנה ולגשת לאסוף את פרס הזיכוי שערוץ 14 הבטיח לו.
באופן דומה, נתניהו לא מגיש בקשת "אין להשיב לאשמה" משום שהוא יודע היטב שהוא בהחלט נדרש להשיב לאשמה, ושהבקשה הזו תידחה על ידי בית המשפט.
לכאורה, לנתניהו אין מה להפסיד – מה אכפת לו להגיש בקשה כזו? לכל היותר, בית המשפט ידחה אותה, ואז פשוט נמשיך בפרשת ההגנה כמתוכנן.
הצרה היא, שמהלך כזה יחשוף את בלוף התעמולה האדיר שנופח פה בשנים האחרונות, משום שדחיית הבקשה פירושה אמירה ברורה של השופטים שהתיקים לא קרסו ולא נעליים.
את כל זה, אף אחד בערוץ 14, בגלי ישראל או באולפן של אילה חסון לא יסביר לכם. הם ימשיכו לטרטר על כך שכבר הוכח שנתניהו זכאי וצח כשלג, שאין ראיות, אין עדים ושהשופטים רק מחכים לכתוב איך ״תפרו תיקים״ לנתניהו. וזה בדיוק הפער בין לרלרת התעמולה – לבין המציאות האמיתית. שיהיה ערב שקט.