בחודשיים הקרובים צפוי להתרחש "בליץ משפטי", ובהם יתבררו בבג"ץ לפחות חמש עתירות דרמטיות.
בואו ננסה לעשות סדר בעובדות לגבי חמשת העתירות הללו, וגם לנסות ולהעריך מה יהיו תוצאותיהן. וכמובן, שמדובר בהערכות בלבד, וככאלה הן עלולות להתברר כשגויות.
– "חוק טבריה" –
הדיון: יתקיים ביום 30.7, בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים. ניתן צו על תנאי.
מהות: עתירה נגד חוקתיות חוק "רגיל" – תיקון לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), אשר מאפשר ליושב ראש "ועדה קרואה" להתמודד בבחירות הקרובות, שיתקיימו ביום 31.10.2023.
ומה זה בעצם אומר?
בגדול, החוק בישראל מסמיך את שר הפנים, בהתקיים תנאים מסוימים, להדיח דה-פקטו ראש עיר שנבחר בבחירות, ולהחליפו במינוי מטעמו. הכינוי המקובל של מהלך כזה הוא "מינוי ועדה קרואה", והוא התרחש כמה וכמה פעמים ברשויות מקומיות שונות.
כיום, מכהנת בטבריה ועדה קרואה שכזו, בראשות בועז יוסף.
יוסף, המקורב לח"כ דרעי, מונה לתפקידו מאחר שראש העיר הנבחר של טבריה, רון קובי, לא העביר תקציב.
עד התיקון לחוק ביום 5.7.2023, מי שכיהן בועדה קרואה לא היה יכול להתמודד בבחירות הבאות לאותה רשות מקומית. התיקון לחוק הסיר את המגבלה הזו, ובהתאם מאפשר ליוסף להתמודד לראשות העיר טבריה.
נגד תיקון החוק הוגשו מספר עתירות, ועמדת היועמ"ש לממשלה היא שיש לקבוע שהוא לא יחול בבחירות הקרובות. הערכה: התיקון לחוק לא יפסל כליל, אך יקבע שהוא יחול רק מהבחירות הבאות, כך שלא תהיה לו תחולה על יוסף – שלא יוכל ליהנות מהתיקון הפרסונלי, שמקנה לו יתרון לא הוגן בבחירות הקרובות.
– "חוק הנבצרות" –
הדיון: יתקיים ביום 3.8, בפני "הרכב סיניוריטי" (חיות, פולגמן, עמית).
מהות: עתירה נגד תיקון לחוק *יסוד*: הממשלה, שקבע את העילות ואת הגופים שמוסמכים לקבוע שנבצר מראש הממשלה לכהן בתפקידו. המדובר על תיקון שנחקק במרץ השנה, ושנועד למנוע את הוצאת נתניהו לנבצרות.
עד התיקון, המצב המשפטי לגבי נבצרות היה עמום, והפרשנות המקובלת היתה שניתן לקבוע נבצרות של ראש הממשלה (גם) מטעמים משפטיים, ושהסמכות לקבוע זאת מסורה ליועמ"ש, ובודאי לבג"ץ.
התיקון קבע שנבצרות היא אך ורק מטעמים בריאותיים, ושהסמכות לקבוע נבצרות היא אך ורק של גופי הממשלה והכנסת.
נגד תיקון חוק *היסוד* הוגשו עתירות, ועמדת היועמ"ש לממשלה היא שיש לקבוע שמדובר בשימוש לרעה בסמכות מכוננת – ולפסול את התיקון 👇. ומה זה אומר?
כאשר מדובר בביקורת שיפוטית על חוק "רגיל", בג"ץ בוחן האם החוק לא סותר הוראה הקבועה בחוק יסוד – שנמצא "מעל" חוק רגיל מבחינת המעמד שלו.
אבל, כאשר מדובר בחוק יסוד, אין משהו שנמצא "מעליו". לכן, עד היום בג"ץ מעולם לא קבע שיש לו סמכות לבצע ביקורת שיפוטית מהותית על תוכנו של חוק יסוד – אך הכיר בסמכותו לבצע ביקורת כזו במקרה שמדובר בחוק רגיל "שמתחפש" לחוק יסוד, כלומר במצב שבו הכנסת מבקשת ״בזדון״ למנוע ביקורת שיפוטית.
וזו ליבת הדיון ביחס ל-"חוק הנבצרות":
טענת העותרים, אליהם הצטרפה היועמ"ש, היא שמדובר בתיקון פרסונלי שנתפר למידותיו של נתניהו, שנחקק בחופזה ושהוא מלא "חורים" שעלולים להביא אותנו למצבים אבסורדיים (למשל: ראש ממשלה שנמצא במצב של צמח, אבל אין 80 ח"כים שמצביעים בעד נבצרותו).
הערכה: אין שום סיכוי שבג"ץ יתערב ב-"חוק הנבצרות" בהרכב של שלושה. לכל היותר, ינתן צו על תנאי, ויקבע דיון המשך בפני הרכב מורחב. לגופם של דברים, סביר להניח שבג"ץ יקבע שההסדר תקין מבחינה חוקתית, אבל שיש לתת מענה לכל אותם "חורים", שנותרו בחוק היסוד בשל הבהילות שבה נחקק התיקון.
– בג"ץ ניגוד העניינים –
הדיון: יתקיים ביום 12.9, בפני "הרכב סיניוריטי".
מהות: מדובר על עתירה שבה נטען כי נתניהו הפר ומפר את הסדר ניגוד העניינים שנערך לו, בשל היותו גם ראש הממשלה וגם נאשם בפלילים, והתבקשו בה שורת סעדים – הקיצוני מביניהם הוא דרישה לחייבו להתפטר מתפקידו.
בלב העתירה ניצבת העובדה שהיועמ"ש אסרה על נתניהו לעסוק ב-"רפורמה", אך לאחר שנחקק "חוק הנבצרות" – הוא החליט שהוא "נכנס לאירוע", ומאז עוסק בה בגלוי, ותוך הפרת ההסדר וגם תוך הפרת פסק דין של בג"ץ. היועמ"ש צריכה לעדכן בקרוב את בג"ץ איזה מנגנונים הופעלו כדי להפסיק את המצב הזה.
הערכה: בסבירות גבוהה, פסק הדין יקבע סופית במה נתניהו רשאי לעסוק ובמה לא, וכך יווצר מצב שהפרה נוספת מצד נתניהו תגרור סנקציות. קיים סיכוי מסוים שבג"ץ יסכים *לדון* גם באפשרות לחייב את נתניהו להתפטר, נוכח ההתרחשויות המאוד מטרידות בחודשים האחרונים. סיכוי אפסי שיחייבו להתפטר בפועל.
– צמצום עילת הסבירות –
הדיון: צפוי להתקיים בספטמבר, בפני הרכב מורחב.
מהות: עתירות נגד התיקון לחוק יסוד: השפיטה, שנחקק השבוע, ובו נקבע כי לא ניתן לדון בשאלת סבירות החלטה של הממשלה או של שר. הערכה: בדומה לאמור לגבי "חוק הנבצרות", גם הפעם מדובר בעתירות נגד תיקון לחוק *יסוד*.
לפיכך, השאלה הנשאלת היא מה התשתית המשפטית שמאפשרת לבג"ץ, אם בכלל, לבצע ביקורת שיפוטית.
להבדיל מ-"חוק הנבצרות", לדעתי קשה לטעון שצמצום עילת הסבירות מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת, שכן מדובר בהגבלה – ראשונה בהיסטוריה – של סמכויות בג"ץ, מה שדי בוודאות צריך להיות חלק מהחוקה.
לפיכך, הדרך המעשית היחידה של בג"ץ לבצע ביקורת שיפוטית על צמצום עילת הסבירות היא להשתמש בדוקטרינה של "התיקון החוקתי שאינו חוקתי", אשר מוכרת באקדמיה ובעולם, ולפיה ניתן לקבוע שאף על פי שמדובר בחלק אינטגרלי מחוק יסוד – הוא כזה שעומד בסתירה לעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית.
במילים אחרות, הדוקטרינה הזו בעצם "ממציאה" משהו שנמצא "מעל" החוקה, והוא "עקרונות היסוד של השיטה". בהתאם, אם חוק יסוד עומד בסתירה ליסודות הבסיסיים ביותר של החברה בישראל – אפשר לבטל אותו, גם בהיעדר הסמכה מפורשת.
די ברור, שמדובר בדוקטרינה בעייתית מאוד, שלא הופעלה בישראל מעולם.
המשמעות של הפעלת הדוקטרינה תהיה "מלחמת עולם" בין הרשויות, משום שהכנסת תטען שבג"ץ נטל לעצמו סמכות שאינה קיימת, ובפועל שם את עצמו מעל הכנסת אפילו בכובעה כרשות מכוננת, כלומר כזו שמכוננת פרקי חוקה. שופטי בג"ץ יודעים את זה, ולכן צפויים להשתמש ב-"נשק" הזה רק כאשר כלו כל הקיצים.
לדעתי, בג"ץ לא יזדרז להשתמש בנשק הבלתי קונבנציונלי הזה על גבו של צמצום עילת הסבירות, משום שגם בהיעדר התערבות הוא עדיין יוכל לבצע ביקורת שיפוטית בעתיד – פשוט מבלי להשתמש בעילת הסבירות, אלא בעילות מינהליות אחרות. ולכן, סביר מאוד להניח שבג"ץ לא יכריז הפעם על פתיחת מלחמת הרשויות.
זה לא אומר שבג"ץ יקבע שאין לו סמכות להשתמש בדוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי". להיפך: יתכן שהפעם יהיו שופטים שיקבעו *שיש* סמכות כזו – אבל יבחרו שלא להפעילה. הם יעשו זאת כהכנת הקרקע לקראת המקרה שבו תיקון חוק יסוד כן עשוי להיפסל מבחינה מהותית – בעניין הועדה לבחירת שופטים.
– הועדה לבחירת שופטים –
הדיון: צפוי להתקיים בספטמבר.
מהות: עתירות נגד שר המשפטים, שהוא גם יו"ר הועדה לבחירת שופטים – אשר נמנע במפגיע מלכנס את הוועדה ולבחור שופטים כדי למלא את התקנים החסרים. מדובר בעתירה מינהלית "קלאסית" (ולא בעתירה חוקתית), וככזו היא נשענת על קרקע יציבה.
הערכה: לכאורה, לוין יכול לטעון שבשל צמצום עילת הסבירות, שבמסגרתו נקבע שלא ניתן לקבוע *שאי-הפעלת* סמכות היא מעשה בלתי סביר – יש לדחות את העתירות. להערכתי, הטענה הזו לא תחזיק מעמד, משום שאין קושי "להלביש" את נסיבות המקרה על עילות מינהליות אחרות, או אפילו לנסח עילה חדשה.
לדעתי, בג"ץ לא יוכל להשלים עם סיטואציה שבה שר המשפטים לא מכנס את הועדה לבחירות שופטים בלי שום טעם ענייני, ובעצם "מעניש" את כל אזרחי ישראל מתוך רצון להחזיק את הועדה כמעין "בת ערובה" כחלק ממאבק פוליטי.
ולכן, אני מניח שהעתירות תתקבלנה. שאלת מיליון הדולר היא מה תהיה תגובתו של לוין.