ביום מעצרו של מיקי גנור, מי שהיה עד לאחרונה עד מדינה ב-״פרשת הצוללות״, קבע בנחרצות ג׳וש בריינר, כתב ״הארץ״, שמדובר בהחלטה שגויה. לשיטתו, המשטרה משתמשת במעצר, בניגוד לדין, ככלי כדי לנקום בגנור ולהענישו.
נכון, לבריינר אין מושג לגבי הראיות או החשדות נגד גנור, אבל עד כאן זה סביר.
מה שפחות סביר הוא מה שקרה כאשר המציאות – איך נאמר – טפחה על פניו של בריינר.
כידוע, בימ״ש השלום האריך את מעצרו של גנור, המחוזי הורה על שיחרורו למעצר בית – ובסופו של דבר בימ״ש העליון קיבל את עמדת המשטרה והאריך את המעצר כמבוקש. אף אחד משלושת בתי המשפט לא קיבל את טענת ״הנקמה״.
מזוז, שופט בימ״ש העליון והיועמ״ש לשעבר, כתב החלטה מנומקת בת 5 עמודים, בה ציין, באופן שלא יכול להיות מפורש יותר, שאין שחר לטענת ״הנקמה״, וחידד שאפילו סנגוריו של גנור עצמו ויתרו על הטענה.
ומה יעשה כעת מר בריינר? מה שהכי קל לעשות: במקום לדון לגוף העניין, נדון לגופם של שופטים.
הפלא ופלא, עינת רון, שופטת השלום שעצרה, הפכה ל-״שופטת של המערכת״, ש-״חותמת אוטומטית״ על בקשות המשטרה.
ועל מה נסמך מר בריינר, חוץ מאשר על ידע קוסמי ופז״מ של שנה וחצי ככתב משטרה? על מקרה אחד משנת 2006, פרשת יששכרוב, בו קבע בימ״ש העליון הלכה מהפכנית – ושאין לו *שום קשר* לענייננו.
באותה נשימה, הפכה נאוה בכור, שופטת המחוזי ששיחררה את גנור, ל-״שופטת הגונה״. מדוע זכתה בכור במחמאה שכזו מאושיית המשפט בריינר (למען הסר ספק: אני כמובן מסכים שבכור היא שופטת הגונה)? בריינר לא מנמק, אבל נראה שיש יסוד לסברה שבכור קלעה לדעתו – כלומר לאמת המוחלטת – ומכאן הקומפלימנט.
לקינוח, קבע בריינר, כרגיל באופן מנומק וענייני, שמני מזוז הוא ״פרו פרקליטות״. חמישה עמודים כתב מזוז, על סמך ראיות שהובאו בפניו וטיעונים שנשמעו בדיון – אבל למה להתמודד עם הכרעתו של שופט בימ״ש העליון ויועמ״ש לשעבר, אם אפשר פשוט להטיל דופי ביושרתו ולקבוע בפסקנות שהוא מוטה?
ולמה נזכרתי בציוץ מלפני 3 ימים?
כי אתמול, השופטת רון – ש-״עלולה בטעות לבוא לעבודה עם מדי משטרה״ – העזה שוב להמרות את פיו של בריינר, והאריכה את המעצר. הפעם בריינר הכריע ש-״זה מוגזם״, השופטת רון הוגדרה כ-״חותמת גומי״, כמובן עם אפס תימוכין, ואילו בריינר זכה לחיבוק חם מריקלין.
את עלבונו של מזוז, שמקצועית בריינר לא מלחך את שולי גלימתו – אין טעם לתבוע. אבל מה לגבי השופטת רון, שרק בטעות לא באה לעבודה במדי משטרה?
ראשית, השופטת רון היא לא ״סתם״ שופטת, אלא נשיאת בימ״ש השלום. ככזו, היא יושבת לדין הרבה פחות משופטים ״רגילים״, ועסוקה בעיקר בניהול.
לכן, חיפוש במאגר המשפטי ״נבו״ מלמד שבשלוש השנים האחרונות, ולמעט הליכים בודדים במסגרת ״פרשת הצוללות״ – רון בכלל לא דנה בבקשות המשטרה למעצר, או בכלל. כלומר, כל התזה המופלאה של בריינר נסמכת על החלטות ספורות, כולן באותה פרשה – פרשה שלבריינר פשוט אין מושג מה הראיות שנאספו בה.
בנוסף, חיפוש במאגר משוכלל אחר – גוגל – מגלה ללא קושי מספר מקרים שבהם רון דווקא מתחה ביקורת חריפה על המשטרה. אז אומנם, בריינר, בעל וותק אינסופי בבתי המשפט, לא הצליח למצוא שום מקרה שבו הכריעה רון נגד המשטרה – אבל גוגל דווקא זוכר כמה כאלה, כולל זיכוי מהדהד של נאשם בתקיפת שוטר.
גם מי שיחפש דוגמאות להחלטות שבהן רון שיחררה חשודים ממעצר, נגד עמדת המשטרה, לא יתקשה למצוא אותן (צירפתי כמה, פשוט יש מגבלה של 4 תמונות).
צירפתי גם החלטה שבה רון סירבה אפילו לאשר את בקשת המשטרה למעצר בית, ושיחררה את החשוד בתנאים מינימליים של ערבות כספית ואיסור יצירת קשר.
ומה לגבי ביקורת ״ממש״ על המשטרה, מעבר לתוצאות החיפוש בגוגל? גם את זה אין ממש קושי למצוא – בתנאי שמחפשים, כמובן.
הנה לדוגמה ביקורת חריפה מאוד של רון על חקירה רשלנית של המשטרה, שלא זו בלבד שהביאה לזיכוי הנאשם – אלא שהצדיקה פסיקת פיצויים לטובתו, וקביעה שלא היה מקום להעמידו לדין.
הנה פסק דין נוסף, שגם הוא הסתיים בזיכוי נאשם, הפעם מעבירה של החזקת סכין. במקרה זה רון פסלה את הראיה המרכזית שתפסה המשטרה – הסכין – משום שמצאה כי החיפוש שערכה המשטרה ברכבו של הנאשם היה בלתי חוקי (כמובן, על רקע ״הלכת יששכרוב״, שבריינר העלה מן האוב לחובתה של רון).
רוצים עוד? למה לא.
הנה זיכוי של אדם שהואשם בניסיון למעשים מגונים, על דרך של התכתבות עם מתלוננת שהציגה עצמה כקטינה. רון קיבלה את טענות הנאשם, פסקה כי בחקירה נפלו כשלים רבים וכי למעשה המשטרה איפשרה למתלוננת ״לנהל״ את החקירה – וקבעה כי מדובר ב-״דבר שלא יעשה״.
חותמת גומי, בריינר?
לסיכום: איני יודע איך תסתיים ״פרשת הצוללות״, וגם יתכן שגנור ישוחרר ממעצר בעתיד הקרוב מאוד. זה לא העניין. העניין הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה מטיחים רפש אישי בשופטים, בלי להתמודד עם העובדות, עם אפס תימוכין, ורק בגלל שאותם שופטים העזו להכריע בניגוד לדעתו של כתב המשטרה.
שיהיה יום שקט.