קטגוריותפרשת דרעי

מצבו המשפטי *העתידי* של ח"כ דרעי

אחת מהצעות החוק שנידונות כיום בכנסת היא לתיקון חוק יסוד: הממשלה, כך שיתאפשר מינויו של ח"כ אריה דרעי לשר בממשלה שצפויה לקום בקרוב.
בשרשור הקודם 👇 , סקרתי את מצבו המשפטי של דרעי *לפי הדין כיום*. כעת, בואו נבחן את המצב בהנחה שהתיקון יעבור.

למי שאין סבלנות לקרוא את השרשור הראשון, הנה תקציר:
בראשית 2022, דרעי הורשע בעבירות מס, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ונגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס.
לפי חוקי היסוד הרלבנטיים, הוא היה יכול להתמודד בבחירות לכנסת (ואכן התמודד ונבחר), אך אינו יכול להתמנות לתפקיד שר למשך 7 שנים.

כעת, לתיקון המוצע.
לפי סעיף 6 לחוק יסוד: הממשלה כנוסחו היום, אדם שהורשע ונידון לעונש מאסר – *כל* עונש מאסר, כולל מאסר על תנאי – לא יכול לכהן כשר למשך שבע שנים (אלא אם כן יו"ר ועדת הבחירות קבע שאין קלון בעבירות שבהן הורשע).
אלא שדרעי הורשע בתחילת השנה, ונידון למאסר על תנאי.

לכן, וכפי שמוסבר בשרשור הראשון, לפי הדין כיום דרעי לא כשיר לכהן כשר (אלא אם יו"ר ועדת הבחירות יקבע שאין קלון).
תיקון חוק היסוד המוצע הוא הוספת המילה "בפועל", כך שתנאי הכשירות לכהן כשר יהיה מי שהורשע ונידון למאסר *בפועל*.
מי שנגזר עליו מאסר על תנאי בלבד – יהיה כשיר לכהונה 👇.

לצורך השרשור הזה, נצא כאמור מתוך *הנחה* שהתיקון המוצע יעבור כלשונו.
מה המשמעות?
המשמעות האופרטיבית היא פשוטה: הדין ישונה, יחול באופן אקטיבי, ודרעי – שלא נגזר עליו מאסר בפועל – יוכל להתמנות לתפקיד שר.
אין ספק, שיהיה מי שינסה לתקוף משפטית את המינוי הזה. ומה האפשרויות לכך?

קודם כל, נסיר מעל השולחן את הקריאות "לפתוח" הסדר הטיעון או פסק הדין של בית משפט השלום, שהרשיע את דרעי בעבירות מס וגזר את עונשו.
ההליך הזה, שהוא הליך *פלילי*, תם ונשלם. אין שום דרך "לפתוח" אותו מחדש, והאמת שגם אין שום עילה לעשות זאת, כי בפועל – דרעי לא "הפר" את פסק הדין.

וכל כך למה?
כי כל נושא התפטרותו של דרעי מהכנסת הקודמת, או הצהרתו בבית המשפט לפיה "הוא מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצרכי ציבור" – *אינם* חלק מההליך הפלילי גופו. אין בהליך פלילי סנקציה של "הרחקה מהחיים הציבוריים", או כיוצא בזה.
ולכן, גם השופט ציין שהנושא לא ממש קשור להליך 👇 .

נכון שהצהרתו האמורה של דרעי היתה חלק ממערך השיקולים שהביא את בית המשפט לכבד את הסדר הטיעון המקל שהצדדים הציגו בפניו – אבל זה לא משנה לעניין האפשרות "לפתוח" את ההליך.
ההליך הזה הסתיים. הוא מעשה עשוי. שום דבר בעולם לא ישנה את זה, ולכן כדאי להפסיק להשתעשע באפשרות הדימיונית הזו.

אז לתקוף את הסדר הטיעון או את פסק הדין מראשית 2022 – אי אפשר. מה כן אפשר?
האפשרות הראשונה היא לעתור לבג"ץ נגד התיקון לחוק יסוד: הממשלה, שלפי ההנחה בשרשור הוסיף את המילה "בפועל", ובכך סלל את דרכו של דרעי להתמנות כשר.
לכאורה, יש שלל טענות משפטיות שאפשר לטעון נגד התיקון הזה.

למשל, אפשרות לטעון שהוא פרסונלי; אפשר לטעון שהוא רטרואקטיבי; אפשר לטעון שהוא פוגע באמון הציבור; אפשר לטעון שהוא בלתי דמוקרטי; ועוד.
אבל, בסופו של דבר – מדובר בתיקון *לחוק יסוד*. עד עצם היום הזה, בג"ץ מעולם לא קבע שיש לו סמכות לבצע ביקורת שיפוטית *מהותית* על חוק יסוד.

מצד שני, בג"ץ גם לא שלל שיש לו סמכות כזו, ולראיה הדיונים הזכורים בעתירות נגד "חוק הלאום", שלמרות כינויו – הוא *חוק יסוד* 👇.

לכל אורך הדרך, בהרבה אמירות אגב, בג"ץ קבע שהוא לא שולל את האפשרות שיקבע שחוק יסוד בטל, אם אי פעם יחוקק חוק יסוד שפוגע בעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה.

האם "חוק דרעי", שגם הוא, כאמור, תיקון *לחוק יסוד* – הוא מקרה כל כך קיצוני, עד כדי כך שבג"ץ יבצע, לראשונה אי פעם, ביקורת שיפוטית מהותית לגופו של חוק יסוד?
לדעתי, התשובה היא שלילית. התיקון המוצע אינו כזה שפוגע באופן קשה בעקרונות השיטה הדמוקרטית שלנו, ולמעשה הוא די מינורי.

ומה לגבי הטענה שמדובר בחוק פרסונלי?
לשאלה הזו התייחסתי בהקשר לדיון שהתעורר בשלהי כהונת הכנסת הקודמת סביב "חוק הנאשם", שגם הוא היה – כמה מפתיע – הצעה לתיקון *חוק יסוד*: הממשלה.
כאמור שם, באופן כללי בג"ץ נוטה שלא להתערב ב-"חקיקה פרסונלית", וכמעט תמיד גם נמנע
מלהגדירה ככזו 👇.

לכן, כפי שהערכתי שאם "חוק הנאשם" הפרסונלי יחוקק – הוא לא יפסל, כך אני מעריך שגם "חוק דרעי" הפרסונלי לא יפסל.
גם מבחינה "פוליטית", שופטי בג"ץ יודעים שהחלטה לפסול חוק יסוד היא בגדר הפעלת נשק יום הדין. אין היגיון שהם ישתמשו בנשק הזה, שיביא למלחמת עולם, דווקא בעניין "חוק דרעי".

לכאורה, תם ונשלם. אבל למעשה, כאן רק מתחיל העניין האמיתי.  
חוץ מאשר לתקוף את התיקון לחוק היסוד עצמו, אפשר לעשות עוד משהו: אפשר לעתור לבג"ץ ולטעון שמינויו של דרעי לשר הוא בלתי סביר, בשל קופת השרצים שתלויה מאחוריו.  
כדי להבין את הטענה הזו, צריך לחזור אחורה בזמן. הרבה מאוד אחורה.

השנה היא 1993, והימים הם ימי ממשלת רבין השנייה. ש"ס חברה בקואליציה, ודרעי מכהן כשר.
ואז, מוגש נגדו כתב אישום חמור, שמייחס לו שלל עבירות שחיתות, לרבות לקיחת שוחד. התנועה לאיכות השלטון מגישה עתירה לבג"ץ, וטוענת טענה תקדימית: בלתי סביר שמי שהוגש נגדו כתב אישום חמור יכהן כשר.

בג"ץ, בהרכב מורחב, מקבל את הטענה הזו – וכך נולדה "הלכת דרעי-פנחסי" הידועה, לפיה מי שנאשם בפלילים (בעבירות "מספיק" חמורות), לא יכול לכהן כשר.
מבחינה משפטית, פסק הדין קבע ששיקול דעתו של רבין שלא לפטר את דרעי – הוא שיקול דעת בלתי סביר 👇.
ולכן, רבין חוייב לפטר את דרעי מהממשלה.

ההמשך ידוע: דרעי התפטר, נשפט, ונידון למאסר בפועל. בין לבין, דרעי גם היה מעורב במה שידוע כ-"פרשת בראון חברון", שבמרכזה חשד לניסיון להשפיע על זהותו של היועמ"ש לממשלה, על מנת שיסייע לו משפטית.
לאחר שחרורו מהכלא, דרעי נכנס ל-"הקפאה" פוליטית, מחמת הקלון שדבק בעבירות שביצע.

בתום תקופת הקלון, דרעי חזר לפוליטיקה, ובשנת 2013 נבחר לכנסת.
ולאחר הבחירות בשנת 2015 החליט בנימין נתניהו למנות את דרעי לשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל.
נגד מינויו של דרעי לשר שבה התנועה לאיכות השלטון והגישה עתירה לבג"ץ, בטענה כי המינוי הוא בלתי סביר, בשל עברו הבעייתי של דרעי.

את פסק הדין המרכזי כתבה חיות, שפתחה בסקירת ההיסטוריה של דרעי – הרשעתו בפלילים, ומעורבותו בפרשת בראון חברון.
לכאורה, לא אמורה להיות בעיה במינויו של דרעי, משום שכאמור חלפו למעלה משבע שנים מהיום שבו סיים לרצות את עונשו, ולכן הוא כשיר להתמנות לשר. אבל המציאות המשפטית שונה.

לפי הדין, "כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד". כלומר, גם אם לפי כלל הכשירות דרעי יכול לכהן כשר, אין זה אומר בהכרח שהחלטה למנותו היא בגדר הפעלת שיקול דעת סביר.
לכן, ואף על פי שבאותה עת לא היה ספק שדרעי כשיר לכהונה (להבדיל מהמצב כיום, שדרעי *אינו* כשיר) – השופטים דנו בסבירות המינוי.

בסופו של דבר, וממש "על הקשקש", חיות קבעה שחרף החומרה היתרה שיש במעשיו של דרעי בעבר – ההחלטה למנות כשר אינה חורגת ממתחם הסבירות. הטעם המרכזי לכך היה הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, ומאז שדרעי השתחרר מהכלא.
או, במילים אחרות, בגלל ההנחה שדרעי כבר אינו האדם שביצע את אותן עבירות.

לכן, העתירה נדחתה פה אחד (פוגלמן ומלצר הצטרפו).
אלא שבחלוף שנה דרעי מונה לשר הפנים – אותו תפקיד שבו כיהן בעת שעבר את העבירות שבגינן הורשע. ושוב הוגשה עתירה נגד המינוי.
גם הפעם, העתירה נדחתה – אבל רק בדעת רוב (ג'ובראן ודנציגר), ששבה וקבעה שמינוי של דרעי הוא בגדר "מקרה גבול".

לעומתם, הנדל קיבל את העתירה, וקבע שמינויו של דרעי לתפקיד של שר הפנים, להבדיל מאשר שר אחר, הוא כבר בלתי סביר באופן קיצוני.
לפי הנדל, חרף העובדה שדרעי כשיר לכהן כשר, וחרף הזמן שחלף – הזיקה בין העבירות שביצע לבין תפקיד שר הפנים פוסלת אותו מלכהן בתפקיד 👇 .
ועד כאן ההיסטוריה.

ומה העתיד?
בעתיד, כאמור, צפויה עתירה שתתקוף את *סבירות* ההחלטה למנות את דרעי לשר.
הפעם, כבר לא יעמדו נגדו "רק" הרשעותיו משנות ה-90', אלא גם הרשעה "טרייה", וגם העובדה שהצהיר בפני בית המשפט הצהרה שלא ממש עמד בה.
ולכן, יש הסתברות גבוהה שבג"ץ יקבע שמינוי דרעי לשר – בלתי סביר.

קישורים לפסקי הדין המלאים:

הלכת דרעי-פנחסי – https://t.co/X8oeHiNuLL

מינוי דרעי לשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל – https://t.co/LGdIUxBvAq

מינוי דרעי לשר הפנים – https://t.co/mTQNImblgG

גזר הדין בעבירות המס – https://t.co/ox4qIn7EKV

שבת שלום.