מצעד האיוולת הישראלי

השבוע התראיין ח"כ שמחה רוטמן ל-Ynet, והכריז שאין קשר בין "הרפורמה המשפטית" שטירללה את ישראל בשנת 2023, לבין טבח ה-7.10 וחצי שנת הבלהות מאז. ולפי רוטמן, השבר האמיתי בישראל הוא בכלל שלא היתה "רפורמה".
מכיוון שלכל תעלול משיחי יש גבול, בואו ננסה להשיב.

קודם כל, כדאי שנבין עם מי יש לנו עסק.
שמחה רוטמן התמחה במשרד המשפטים, המשיך עוד שנה ברשם העמותות, ואז החליט שכל הסיפור הזה של עבודה קשה, השתפשפות בייצוג של לקוחות, צבירת ניסיון ורכישת מוניטין – קצת פחות מתאים לו.
אז מה עושים? יוצרים פיקציה בשם "התנועה למשילות ולדמוקרטיה".

רוטמן, יחד עם יהודה עמרני, הקים את התנועה הזו, והכתיר את עצמו בתואר המפוצץ "היועץ המשפטי של התנועה למשילות".
כעת, הוא כבר לא סתם עוד עורך דין, אחד מיני רבים, שעושה את צעדיו הראשונים בשוק – אלא ״יועץ משפטי״ חשוב, כזה שמתראיין באמצעי התקשורת, כותב טורים ומצייץ בידענות ובפסקנות.

בעולם המשפט, התנועה "למשילות" היא בדיחה. גוף קיקיוני, של שני אנשים וחצי, שמגיש עתירות הטרלה ותלונות סרק, ובעיקר עוסק בצייד מקארתיסטי של פרקליטים, יועצים משפטיים ושופטים.
בתכל'ס, רוטמן מעולם לא עסק במשפט – אלא בפוליטיקה. התנועה "למשילות" היתה מאז ומעולם פרוקסי של סמוטריץ'.

במסגרת תפיסת עולמו המשיחית, רוטמן פיתח שנאה פתולוגית כלפי רשויות האכיפה ובתי המשפט.
לא אביא כאן את שלל הפירסומים הגבלסיאניים מטעם התנועה "למשילות" בשנים שקדמו לכניסת רוטמן לפוליטיקה, אבל בגדול – רוטמן ניסה לשכנע אתכם שמערכת המשפט ו-"המשפטנים" הם הם הסיבה לכל התחלואים בישראל.

לטירוף השנאה הרוטמניסטי נגד מערכת המשפט – לא היו הרבה קונים. נכון, הוא קיבל במה מעת לעת, אבל נותר דמות מהשוליים הקיצוניים של הימין החרד"לי. ממש כמו פטרונו הפוליטי סמוטריץ'.
ואז החלו החקירות נגד נתניהו, שהבשילו ל-"תיקי האלפים" – ופתאום השיח בגנות רשויות האכיפה נכנס למיינסטרים.

במטרה לחלץ את עצמו מהתסבוכת המשפטית, נתניהו הפעיל את מכונת התעמולה שלו כדי לתקוף את המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש.
מה שהיה עד אז בגדר הזיות של מטורללים, קיבל לפתע ביטוי אצל כלי תקשורת מרכזיים ופוליטיקאים: הפרקליטות "תופרת תיקים", השופטים כולם "שמאלנים", יש בעיית "משילות" וכו'.

מאות אלפי תומכי נתניהו החלו לגלות עניין עצום במה שקורה בחקירות, במסדרונות משרד המשפטים ובאולמות בתי המשפט. ופתאום, לסחורה הקונספירטיבית של רוטמן היו יותר ויותר קונים.
רוטמן עוד הספיק לכתוב חוברת תעמולה מביכה בשם "מפלגת בג"ץ", ואז קפץ לפוליטיקה – כמובן, למפלגה של סמוטריץ'.

הוא היה ח"כ באופוזיציה בימי "ממשלת השינוי", ואז, בבחירות 2022, כל הכוכבים הסתדרו לטובתו.
בחסות ההסתבכות המשפטית של נתניהו, וגם תודות לרצונו של דרעי לכהן כשר ולרצונם של החרדים להסדיר את אי-השיוויון בנטל – התגלגלה לידי רוטמן הזדמנות היסטורית לממש את כל הפנטזיות המודחקות שלו.

הוא מונה ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ביום 4.1.2023 השיק שר המשפטים לוין את "הרפורמה" – והשאר היסטוריה.
ניירות מביכים שכתבו ליצני משפט חסרי מושג קיבלו את הכותרת "הצעות חוק", ורוטמן קידם אותן במהירות מסחררת, במטרה להשלים את ההפיכה המשטרית תוך שלושה חודשים.
במקביל, פרצה המחאה.

למי שהספיקו לשכוח, בין החודשים ינואר-ספטמבר 2023 – כולנו עסקנו כל הזמן בסוגיות משפטיות.
מונחים כמו "עילת הסבירות" ו-"פיסקת ההתגברות" התגלגלו על כל לשון; הייתם יכולים להעיר אדם משינה והוא היה מדקלם את הרכב הוועדה לבחירת שופטים; והדבר הכי חשוב בעולם היה לפצל את תפקיד היועמ"ש.

הממשלה, הקואליציה, אמצעי התקשורת, השיח הציבורי ואפילו זרועות הביטחון – כולם מצאו את עצמם עוסקים ללא הרף בנגזרות כאלה ואחרות של "הרפורמה המשפטית".
כוחות פוליטיים אדירים, משני הצדדים, התגייסו באופן טוטאלי למאבק – אלה כדי להצליח לחוקק את רכיבי "הרפורמה", ואלה כדי לעצור את הרכבת.

למצעד האיוולת הישראלי הזה היו שני מחירים מרכזיים:
בראש ובראשונה, העובדה שה-"רפורמה" העסיקה את הממשלה ואת הכנסת מסביב לשעון, גרמה לכך שכל השאר נדחק הצידה.
אף אחד לא טרח להקדיש זמן לנושאים שוליים כמו ביטחון, מלחמה בטרור, בריאות, רווחה, חינוך, תשתיות, כלכלה ושאר ירקות.

כל סדר היום שועבד לטובת "הרפורמה", וכל השאר נתקע.
הטרור הלך והתגבר, רוחות המלחמה נשבו בעוצמה רבה יותר ויותר, ואפילו שר הביטחון עמד מול האומה והתריע מפני המשך החקיקה (ופוטר בשל כך) – אבל שום דבר לא עזר. מדינת ישראל כולה המשיכה והסתחררה בתוך טירוף קולקטיבי שקרע אותה לגזרים.

המחיר המרכזי השני היה אותו קרע בין שני חלקי החברה.
בצד האחד, סוכני ה-"משילות" מוכי השנאה, שאליהם הצטרפו הביביסטים והכהניסטים, שפתאום החליטו שהדבר הכי חשוב בעולם – והדבר היחיד שחשוב בעולם – זה להרוס את מערכת המשפט. מיד.
ובצד השני, המוני אנשים שלא הבינו מה לכל הרוחות קורה פה.

אותם המונים שילבו זרועות למחאה הכי גדולה, הכי ארוכה והכי נחושה שאי פעם קמה במדינת ישראל, בפער אדיר מכל מה שראינו עד אז.
האנשים האלה הבינו שממשלת ישראל בכלל, ובנימין נתניהו בפרט, פשוט רוצים להיפטר מכל בלם ומכל מכשול שעומד ביניהם לבין כוח שלטוני בלתי מוגבל ובלתי מרוסן.

האנשים הללו, בין אם אתם מסכימים איתם ובין אם לאו, הם לא "מחאת בלפור".
הם המיינסטרים הישראלי, שבלעדיו המדינה לא יכולה לתפקד. הם הרגישו ששוברים את האמנה החברתית בינם לבין הממלכה, ולא רק שאיבדו אמון בהנהגה – אלא היו מוכנים להפסיק לתמוך במדינה שהם כל כך אוהבים, כדי לעצור את המהלך.

את המחיר של שני התהליכים הללו – שילמנו ב-7.10.
גם אם רוטמן לא "מבין" את זה, כאשר כל הגופים הממלכתיים לא עוסקים בשום דבר שאינו "הרפורמה", וכאשר הוא ושותפיו התעקשו להמשיך לדהור לעבר התהום גם כאשר התברר שהמשמעות היא שסע אדיר בתוך שני מחנות בחברה – התוצאה היא מדינה חלשה ופגיעה.

וה-7.10 גם חשף את הבלוף מאחורי ״תפיסת העולם״ המופרעת של רוטמן, כאילו מערכת המשפט היא שמונעת ביטחון, היא שמפריעה לצה"ל לנצח, היא שבולמת את השגשוג בכל תחום שתוכלו להעלות על הדעת.
קודם כל, כי פתאום הסתבר שיש כמה דברים יותר דחופים מאשר לצמצם את עילת הסבירות. למשל, החיים עצמם.

כאשר ממשלת החלומות שלנו נדרשה לספק לאזרחיה את המוצר הכי בסיסי – ביטחון לאומי ואישי – היא נכשלה בכך כישלון טוטאלי.
ומה לעשות, שאין שום קשר בין בג"ץ, הפרקליטות והיועמ"ש לבין העובדה שחמאס הוריד אותנו על הברכיים, חיזבאללה שולט בצפון כבר חצי שנה, החטופים בשבי וטילים עפים מכל עבר.

מאז ה-7.10, התקבלו בישראל אלפי החלטות ביטחוניות – אבל בג"ץ לא התערב באף אחת מהן, וגם לא היועמ"ש.
שום דבר לא מנע מהממשלה לכבוש את עזה, למוטט את שלטון חמאס, לצאת למלחמה בלבנון, לתקוף בתימן, לבצע חיסולי בכירים ולמגר את הטרור הפלסטיני. כל העלילות על בעיית "משילות" – התפוגגו.

הדוגמה הטובה ביותר היא כמובן סוגיית הכנסת הסיוע לתוך רצועת עזה:
בראשית המלחמה, שרי הממשלה האמיצים שלנו התחרו זה בזה בגובה ההבטחות שלא להעביר לעזה אפילו ליטר מים, קילוואט חשמל ופח סולר. אבל מהר מאוד, ההבטחות הללו הופרו בזו אחר זו, וממשלת הימין מלא-מלא התקפלה קיפול מוחלט.

ככל שחלף הזמן, היקף הסיוע שנכנס מישראל הלך וגדל (ושבר את כל השיאים בשבוע האחרון), וישראל גם נאלצה לקבל בהכנעה הצנחת סיוע מהאוויר, מזח ימי שהוקם בעזה ומשאיות שנכנסו ממעבר רפיח.
כל זה קרה בלי שום התערבות של מערכת המשפט. הממשלה היא שהחליטה על כך, כמובן בשל לחץ בינלאומי.

אבל, זה כמובן לא מנע מרוטמן ושות' להקציף מלוא הפה כאשר בשבוע שעבר התקיים דיון בבג"ץ בעניין הסיוע ההומניטרי.
במקום לבוא בטענות לממשלה, שהיא שמכניסה את הסיוע ביוזמתה – מטורפי השנאה האלה העדיפו להתגולל על בג"ץ, שצפוי לדחות את העתירה ולסייע לממשלה להתמודד מול הלחץ החיצוני.

לא נסיים בלי להתייחס ל-"שבר" של רוטמן, שהוא כמובן אי-העברת הרפורמה.
ובכן, שמחה היקר: למעט קומץ הזוי, אזרחי ישראל מודאגים מחמאס, מחיזבאללה ומטיל שייפול להם על הראש. מי שחושב שאפשר לחזור ולטרלל את המדינה סביב עילת הסבירות, איבד קשר למציאות.
אבל במקרה שלך, ספק אם היה כזה אי פעם.

קישור לראיון המלא👇
שבוע טוב.