ב-7.10 פרצה המלחמה.
מאז, לצד הלחימה האינטנסיבית ברצועת עזה, ישראל נמצאת תחת מתקפת טרור בלתי פוסקת גם מלבנון, ובעיקר מצד ארגון הטרור חיזבאללה. 11 ישראלים נהרגו, ואלפים פונו מבתיהם הסמוכים לגבול.
בואו ננסה לבחון, באמצעות *עובדות*, כיצד הגענו עד הלום.
הספין המוכר לכולנו, שאותו משווקים בהצלחה מעטה שאריות חסידותו של בנימין נתניהו – הוא שהכל נובע מהנסיגה הישראלית החד-צדדית מרצועת הביטחון, אי שם בשנת 2000, בעת שאהוד ברק כיהן כראש הממשלה.
ובכן, אין ספק שנתניהו *אינו* נושא באחריות לתוצאות הנסיגה הנ"ל, שלא היו פשוטות כלל.
שני האירועים המשמעותיים ביותר בשנים שלאחר הנסיגה היו אירועי חטיפת (גופות) חיילים:
האירוע הראשון התרחש בהר דב בשנת 2000 (ממשלת ברק), והאירוע השני הביא לפריצת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 (ממשלת אולמרט).
בהחלט אפשר ומתבקש לטעון, שאירועים אלה קשורים סיבתית לנסיגה הישראלית.
אלא שקשה מאוד לחלוק על העובדה שמלחמת לבנון השנייה היתה נקודת מפנה אסטרטגית ביחסי ההרתעה בין ישראל לבין חיזבאללה.
המלחמה גבתה מישראל מחיר כבד – 121 חיילים ו-45 אזרחים הרוגים. עם זאת, המחיר שנגבה מחיזבאללה היה כבד הרבה יותר, והארגון שינה באופן דרמטי את התנהלותו מול ישראל.
בעקבות המלחמה נוצרה מציאות שבה חיזבאללה הורתע, ונמנע באופן כמעט מוחלט מתקיפה נגד ישראל. לאחר שנים ארוכות מאוד של מציאות ביטחונית שהיתה דומה במידת מה לזו שחווינו מול עזה ב-15 השנים האחרונות – לפתע נהנו אזרחי ישראל משקט, ובתקווה גם מקצת שלווה.
בשנת 2008 התרחש עוד אירוע משמעותי.
בפברואר של אותה שנה חוסל בסוריה עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה.
ישראל הרשמית מעולם לא הצהירה על אחריות לפעולה, אך חיזבאללה האשים את ישראל בחיסול.
למרות זאת, וחרף המכה הקשה שבאובדן מורנייה הארכי-טרוריסט המוכשר – חיזבאללה לא הגיב לו באמצעות ירי לעבר שטח ישראל.
שנה לאחר מכן, התקיימו בחירות בישראל – ובמרץ 2009 הושבע בנימין נתניהו כראש הממשלה. מאז ועד יוני 2021, וכן מדצמבר 2022 ועד היום – הוא שמכהן בתפקיד.
חיזבאללה שנתניהו "ירש" היה מורתע כפי שלא היה מורתע מעולם. תוצאות מלחמת לבנון השנייה והמכה האדירה שספג בה – עדיין היו טריות.
באופן כללי, גם השנים הראשונות לכהונת נתניהו כראש הממשלה – היו שקטות מבחינה זו.
לצד השקט שנשמר, בשנים 2013-2015 חיזבאללה מצא עצמו מעורב עד צוואר במלחמת האזרחים בסוריה. שיתוף הפעולה הזה הקיז את דמו של הארגון והסיט את תשומת ליבו, אבל גם תרם לו לא מעט – גם אסטרטגית וגם טקטית.
במקביל, ובייתר שאת מאז תום מעורבותו במלחמה בסוריה – חיזבאללה חזר לטפל בהתחמשות ובהתעצמות.
מטבע הדברים, חלק נכבד מהפרטים אינם ידועים לנו. אבל, ישנם כמה סוגיות ואירועים שפורסמו, ושיכולים ללמד אותנו על הלך הרוח של חיזבאללה – ועל האופן שבו הגיבה לכך ישראל שתחת הנהגתו של נתניהו.
בשנת 2018 פירסמה ישראל הרשמית פרטים על "פרויקט דיוק הטילים" שהקים חיזבאללה בלבנון. נתניהו עצמו ניצל את נאום היח"צ השנתי בפני עצרת האו"ם על מנת לחשוף אתרים מרכזיים שבהם מתבצע הפרויקט.
אלא שבדומה ליח"צ בנושא "ארכיון הגרעין האיראני", הדברים לא לוו בפעולות התקפיות ממשיות בלבנון.
בדצמבר 2018, ולאחר מספר שנים של עבודה מודיעינית וטכנולוגית, צה"ל יצא למבצע "מגן צפוני", שבמרכזו איתור והשמדת מנהרות התקפיות שחפר חיזבאללה *לתוך שטחה הריבוני של ישראל*.
למי שלא זוכר, המבצע הזה – שהיה הגנתי, והתרחש כולו בשטח מדינת ישראל – לווה במסע יח"צ בלתי נגמר ובלתי פוסק.
בפוסט ארוך שפירסם בפייסבוק, נתניהו הרעיף סופרלטיבים לגבי חשיבות המבצע והצלחתו, ולא שכח כמובן לצרף אינספור תמונות לצד קציני וחיילי צה"ל.
אלא שלצד כל החגיגה הזו, "נשכחה" העובדה שחיזבאללה הפר במשך שנים וברגל גסה את הריבונות הישראלית, ללא שום תגובה התקפית שתייצר הרתעה לעתיד.
הדברים הגיעו לשיא בספטמבר 2019, אז התרחשה הצגה, תרתי משמע, שכמעט קשה להאמין שהיתה אמיתית לגמרי, והוקרנה על מסך חיינו רק לפני כארבע שנים:
חיזבאללה, שההרתעה כלפיו נשחקה כמעט לחלוטין, תקף כוח צה"ל באמצעות טילי נ"ט. בתגובה, ישראל הגיבה בפינוי מוסק של חיילים לבית החולים רמב"ם.
שימו לב: ישראל אומנם פינתה חיילים במסוק לבית החולים, אבל בפועל אף חייל לא נפגע. זו היתה הצגה, שנועדה לאפשר לחיזבאללה להתהדר בתמונות כאילו פגע בחיילי צה"ל, וכך לשכנע אותו לחזור לרגיעה ולשגרה.
כלומר, ישראל ביימה הישג עבור חיזבאללה, כדי שארגון הטרור ישתכנע לנצור את נשקו.
מי שחשף את הבלוף הישראלי הוא כמובן ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבמסיבת עיתונאים מחויכת הצהיר בשמחה שאף חייל לא נפגע, ושהכל למעשה היה הצגה אחת גדולה.
וגם הפעם, מתחת למסע היח"צ נשכחה העובדה הקטנה שלא זו בלבד שישראל הכילה טרור, אלא גם האכילה אותו בהצגה, העיקר שיחזור לשבת בשקט.
ההרתעה הישראלית המשיכה להישחק עד להשבעת "ממשלת השינוי" בשנת 2021: ביולי 2020 חיזבאללה כבר הרשה לעצמו לשלוח מחבלים לעבר בסיס צה"ל בהר דב, ובמבצע "שומר חומות" נורו מספר רב יחסית של רקטות לעבר שטח ישראל.
ביוני 2021 הושבע נפתלי בנט לראש ממשלת ישראל – אבל זה לא ממש שינה שום דבר.
גם לאחר השבעת "ממשלת השינוי", התוקפנות של חיזבאללה הלכה והתגברה, ושנת 2022 התאפיינה בשיגור רחפנים, טיסנים ואפילו מל"טים שכוונו לאסדת "כריש".
באוקטובר 2022, סמוך לפני הבחירות, הגיעה ישראל להסכם ימי עם לבנון, הידוע כ-"הסכם הגז" – ובדצמבר 2022 נתניהו שב והושבע כראש הממשלה.
בשנת 2023 התרחשו שלושה אירועים נוספים ששחקו את שאריות ההרתעה הישראלית:
במרץ, מחבל לבנוני הפעיל מטען כלימגור בצומת מגידו, ופצע אדם אחד.
במהלך הפסח נורו 34 רקטות מלבנון לישראל – המטח הכבד ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה. עם זאת, חיזבאללה טען כי מדובר בירי של ארגונים פלסטיניים.
וביוני השנה חיזבאללה הקים שני אוהלים בשטחה הריבוני של ישראל.
כל שלושת האירועים הללו עברו ללא תגובה משמעותית. מדינת ישראל, מונהגת על ידי ממשלת ימין מלא-מלא ובראשותו של "מר ביטחון" – פשוט ספגה והכילה. גם פיגוע טרור עמוק בשטחנו, גם רקטות וגם פרובוקציה של הקמת אוהלים.
למי שלא יודע, חיזבאללה פינה אוהל אחד – אך השני עמד על תילו במשך חודשים, והותקף ע"י צה"ל רק בתאריך 8.10, לאחר פרוץ המלחמה.
ההמשך ידוע, ותואר בראש השרשור:
מאז שפרצה המלחמה, חיזבאללה המטיר מבול של רקטות, טילים, מרגמות, רחפנים ומה לא לעבר שטח ישראל, שנאלצה לפנות יישובים רבים.
אז מה היה לנו שם?
הנדוניה החיזבאללאית שנתניהו קיבל ב-2009 היתה של ארגון מורתע מתמיד, שעדיין מלקק את פצעי מלחמת לבנון השנייה ואת חיסול מורנייה. בהמשך, חיזבאללה מצא את עצמו מקיז דם במלחמת האזרחים בסוריה.
אירועים אלה הביאו כמובן ל-"עשור הביטחוני הטוב ביותר", שנתניהו התהדר בו.
אבל כאשר חיזבאללה החל לזקוף שוב את קומתו – הוא כבר לא זכה לתגובה התקיפה שאותה זכר מימי ממשלת אולמרט:
כאשר ישראל גילתה מנהרות התקפיות בשטחה, היא הסתפקה באיתורן ובהשמדתן. התגובה הציונית-ימנית ההולמת להפרה בוטה ומתמשכת של הריבונות ישראל על ידי חיזבאללה – לא ממש הגיעה.
וכאשר חיזבאללה כבר שיגר טילי נ"ט לעבר כוחות צה"ל, "מר ביטחון" הגיבור שלנו ארגן עבור נסראללה הצגה רבת משתתפים, כולה על חשבון משלם המיסים הישראלי, במסגרתה אפילו בוים פינוי מוסק של "פצועים" לבית החולים – רק כדי שחיזבאללה יוכל להתהדר בהישג מבחינתו, ולסיים את ההסלמה.
והאוהלים?
הממשלה מלאת העוצמה היהודית שלנו, שיצאה למלחמה נגד מערכת המשפט בשם דרישתה ל-"משילות", פשוט התבוננה בהשתנה של נסראללה על ריבונות ישראל – ובמקרה הטוב שתקה, ובמקרה הרע הצליחה לשכנע את עצמה שמדובר בגשם.
"מזל" שפרצה המלחמה, אחרת כנראה שהאוהל הזה היה עומד בשטחנו עד עצם היום הזה.
בכל אלה, אין לנתניהו להלין אלא על עצמו. אין לו את מי להאשים. אין לו על מי לגלגל את האחריות. זה לא קשור לנסיגה בשנת 2000, ואפילו לא להסכם הימי המושמץ. זה במשמרת שלו.
כמו חמאס, כך חיזבאללה: המון יחסי ציבור והצהרות לוחמניות – ומעט מאוד עשייה.
וב-7.10 פרצה המלחמה, והבלוף נחשף.