ביום חמישי התקיים בבג"ץ דיון בעתירה שהסעד שהתבקש בה הוא לחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולבחור נשיא לבית המשפט העליון, וכן שני שופטים חדשים שיחליפו את הנשיאה חיות ואת השופטת ברון, שפרשו באוקטובר 2023.
בשרשור הזה, ננסה להסביר את הדין הרלבנטי, וגם לנסות להביט – באופן ריאליסטי, ובלי הרבה פוליטיקלי קורקט – אל יחסי הכוחות בתוך הוועדה לבחירת השופטים.
בואו נתחיל:
מה שעל הפרק הוא, כאמור, בחירת נשיא ושופטים חדשים לבית המשפט העליון. מי שמוסמכת לבחור אותם היא הוועדה לבחירת שופטים.
הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מתשעה חברים – שני שרים, שני ח"כים, שני נציגים של לשכת עורכי הדין, ושלושה שופטי בית המשפט העליון.
מבחינת יחסי הכוחות בתוך הוועדה, אפשר לחלק אותה לשני "גושים" – גוש שתומך במדיניות הקואליציה הנוכחית, וגוש שמתנגד לו. ודווקא גוש המתנגדים זוכה לרוב.
בעקבות כישלון "הרפורמה המשפטית", שבה ניסתה הקואליציה לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הגוש שתומך בקואליציה בתוך הוועדה מונה שלושה חברים בלבד: השר לוין, השרה סטרוק וח"כ קרויזר.
הגוש שמתנגד לקואליציה מונה ששה: שלושת שופטי ביהמ"ש העליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין וח"כ אלהרר.
נמשיך.
נשיא בית המשפט העליון הוא תפקיד בעל סמכויות רבות, והוא גם משמש כראש הרשות השופטת (כפי שראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת, ויו"ר הכנסת הוא ראש הרשות המחוקקת).
באופן היסטורי, מי שמונה לכהן כנשיא היה הוותיק מבין השופטים המכהנים בבית המשפט העליון בעת פרישת הנשיא הקודם.
המנהג הזה, של בחירת וותיק השופטים לכהן כנשיא בית המשפט העליון – הוא מנהג בלבד, והוא מה שמכונה "הסניוריטי". מכל מקום, המנהג הזה לא קבוע בחוק, שמצידו קובע שוועדה לבחירת שופטים תבחר נשיא כראות עיניה.
באוקטובר 2023, זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה – הנשיאה הקודמת אסתר חיות פרשה מתפקידה.
לראשונה בתולדות המדינה, לא מונה נשיא (או נשיאה) במקום חיות. לכן, השופט עוזי פוגלמן הפך לממלא מקום הנשיא, כלומר הוא מחזיק בכל הסמכויות שיש לנשיא, אבל הוא רק ממלא מקום זמני.
גוש המתנגדים לקואליציה בתוך הוועדה לבחירת שופטים סבור שיש להמשיך ולבחור נשיא לפי מנהג הסניוריטי.
אם הוועדה לבחירת השופטים היתה ממשיכה לבחור נשיא לפי מנהג זה, כפי שמונו כל הנשיאים עד כה – היא היתה בוחרת את יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון הבא.
אלא שחברי הגוש שתומכים בקואליציה סבורים שאין מקום להמשיך ולפעול לפי מנהג הסניוריטי, והם מעוניינים למנות את השופט יוסף אלרון.
באוקטובר, גם פוגלמן – שכאמור מכהן כיום כממלא מקום הנשיא – יפרוש מתפקידו.
במידה שעד אז לא יבחר נשיא, מי שיהפוך לממלא מקום הנשיא תחתיו יהיה… השופט עמית, שיכהן בתפקיד עד פרישתו, או עד שיבחר נשיא קבוע.
מה שעוד צריך לדעת הוא שכדי לבחור נשיא בוועדה לבחירת שופטים – די ברוב רגיל.
כלומר, אם וכאשר הוועדה תקיים דיון בשאלה את מי היא בוחרת לשמש כנשיא הבא של ביהמ"ש העליון – תתקיים הצבעה רגילה, והמועמד שיקבל את מירב הקולות ימונה לתפקיד.
עד כאן לגבי בחירת נשיא. ומה לגבי בחירת שופטים חדשים?
ובכן, בבית המשפט העליון אמורים לכהן 15 שופטים, וכרגע יש בו 13 בלבד.
באוקטובר הקרוב, כאשר פוגלמן יפרוש, יירד מספר השופטים ל-12.
כדי לבחור שופט חדש לבית המשפט העליון – להבדיל מבחירת נשיא, שכאמור נעשית ברוב רגיל – צריך רוב מיוחס של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה לבחירת שופטים.
המשמעות היא, שלגוש תומכי הקואליציה יש יכולת לסכל בחירה של שופטים חדשים.
שהרי, אם כדי לבחור שופט חדש לבית המשפט העליון – כל שופט – צריך תמיכה של לפחות שבעה חברי וועדה, והיות שיש תשעה חברים בוועדה ושלושה חברים הם שרים או ח"כים בקואליציה – אז אם אותם שלושה יפעלו כגוש אחד הם יכולים להצביע נגד כל מועמד שיוצע לשמש כשופט.
אם תרצו, יש להם זכות ווטו.
זאת אומרת, שאם הוועדה תקיים דיון והצבעה לגבי בחירת נשיא חדש לבית המשפט העליון – אז לגוש מתנגדי הקואליציה בתוך הוועדה יהיה רוב רגיל, והם יוכלו לבחור בשופט עמית לכהן כנשיא.
לעומת זאת, אם יתקיים דיון לגבי בחירת שופטים חדשים – לגוש מתנגדי הקואליציה אין את הרוב המיוחס הדרוש.
הלאה.
מאחר שהשרשור הזה לא מחוייב כאמור בכללי הפוליטיקלי קורקט, בואו נקרא לילד בשמו:
האינטרס הפוליטי של גוש תומכי הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים, שמונהג על ידי שר המשפטים – הוא להחליש כמה שיותר את בית המשפט העליון. מבחינתם, בית המשפט העליון הוא "שמאלני" ועויין את הממשלה.
בפרט, גוש תומכי הקואליציה מאוד לא רוצה שהשופט עמית יבחר לנשיא, משום שעמית נתפס בעיניי חברי הגוש כשופט עצמאי, חזק ובעל יושרה – וככזה הוא יפריע ל-"משילות".
בדומה, גוש תומכי הקואליציה לא מוכן, בשום אופן, למנות שופטים מקצועיים חדשים לבית המשפט העליון, כמו המינויים שהתבצעו עד כה.
מבחינת השר לוין וחבריו, אין שום בעיה שבית המשפט העליון יכהן עם מצבת שופטים חסרה, גם אם המשמעות היא שהשירות המשפטי שאזרחי מדינת ישראל יפגע, שעינוי הדין יתארך, שפסקי דין יתעכבו ושהעומס (המטורף) על השופטים המכהנים יגבר עוד יותר.
למה לוין ושות' כן מסכימים? למינוי של שופטים כלבבם.
כלומר, לגוש תומכי הקואליציה בוועדה אין כמובן התנגדות שימנו שופטים מ-"פורום קהלת". אני מניח שהם יסכימו גם למינוי של כל מיני משפטנים, עם או בלי מרכאות, שנשבעו אמונים לנתניהו או ל-"רפורמה המשפטית".
אבל מינויים כמו שהורגלנו אליהם בעשרות שנות קיומה של מדינת ישראל? בשום אופן לא.
מטבע הדברים, גוש מתנגדי הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים לא מוכן אפילו לשמוע על מינוי שופטים פוליטיים. האינטרס של חברי הגוש הזה הוא כמובן למלא את מצבת 15 השופטים בבית המשפט העליון וכן לבחור נשיא חדש – אבל לא בכל מחיר.
לצורך ההמחשה, עדיף מצבה חסרה מאשר מינוי של כנרת בראשי.
וכעת, נחבר את הכל ביחד:
בשל יחסי הכוחות בתוך הוועדה, לגוש מתנגדי הקואליציה יש יכולת לכפות את בחירת עמית לנשיא, כי לגוש הזה יש רוב רגיל. לוין יודע את זה, וגם יודע שהוא מאוד לא רוצה שעמית יבחר.
אבל מה לעשות שהגוש של לוין נמצא במיעוט? ובכן, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים.
ה-"פיתרון" שלוין מצא כדי לצאת מהתסבוכת הזו היה לא לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא. אם לא מקיימים הצבעה – אז אף אחד לא נבחר. כמה פשוט וקל.
אלא שכולנו מבינים שאי אפשר באמת להחזיק את כל המדינה כבת ערובה במעין "שביתה איטלקית" רק כי אין לך רוב בגוף שאמור לבחור ממלא תפקיד מסוים.
לכן, הטענה שלוין הציג בפני בג"ץ, בדיון שהתקיים שלשום, לא היה "אני לא רוצה שעמית יבחר לכן אני לא מכנס את הוועדה". זה טיעון שאפשר לכתוב בטוויטר, אבל לא להשמיע בבית המשפט.
במקום זאת, לוין טען שחשוב למנות נשיא "בהסכמה רחבה", במיוחד בתקופה ביטחונית כל כך מתוחה ורגישה למדינת ישראל.
במילים אחרות, לוין עשה "ישראבלוף":
כולם מבינים, שגוש תומכי הקואליציה לא רוצה שעמית יבחר לנשיא, ושגוש המתנגדים דווקא רוצה בכך. ובדמוקרטיה, כאשר אין הסכמה על מינוי, עושים הצבעה ובוחרים.
לוין יודע שהוא יפסיד בהצבעה, אז הוא עושה "שביתה איטלקית" ומתרץ אותה ברצון ל-"הסכמה רחבה".
יחד עם זאת, את מה שכולנו מבינים – אי אפשר להוכיח. לכן, גם שופטי בג"ץ היו מוכנים להיות חלק מהקרקס הרטורי, ולשתף פעולה עם הרצון המאוד אותנטי של לוין לבחור נשיא "בהסכמה רחבה".
בהתאם, בתום הדיון שהתקיים הם שלחו את הצדדים להמשיך ולהידבר, ולעדכן אותם עד יום 8.8 האם יצא עשן לבן.
השאלה היא, מה יעשה השר לוין.
אם נשארה בלוין טיפת תבונה פוליטית, הוא אמור להבין שערך המטבע שיש לו ביד, שמונע את בחירת עמית לנשיא – הולך ונשחק כל יום:
גם משום שבסופו של דבר בג"ץ לא יסכים להמשיך ולאכול את הבלוף השקוף, וגם כי באוקטובר עמית ממילא הופך לממלא מקום הנשיא.
לכן, מה שפוליטיקאי טוב היה עושה זה מנסה "לתת" לגוש מתנגדי הקואליציה את בחירת עמית לנשיא, בתמורה להתגמשות מסוימת מצידם לגבי בחירת שופטים חדשים.
אלא שכרגע, כל הסימנים מראים שלוין ימשיך, כדרכו, להתעקש על "הכל או כלום". וכשהוא ישאר עם כלום ביד, הוא כמובן יאשים את כל העולם ואחותו.