ושוב איתכם, ושוב הציוץ של ח"כ שמחה רוטמן, ובו "זעזוע" מכך ש-"ערבי דקר יהודי ופצע אותו קשה" והושת עליו עונש של 5.5 שנות מאסר, ואילו "יהודי תקף ערבי ופצע אותו בינוני" – ועונשו הועמד על 12.5 שנות מאסר.
"זה לא סביר! זה מסוכן!", התייפח שמחה שלנו – ושיקר.
בשרשור הקודם ראינו כך:
א. היהודי הוא בגיר, ואילו הערבי קטין – ויש פערי ענישה עצומים בין שני המצבים.
ב. היהודי הורשע בעבירות חמורות הרבה יותר.
ג. התיאור של רוטמן לגבי פציעת הקורבנות הוא שקר גמור.
ד. כמעט כל העונשים שהושתו על יהודים *בגירים* בנסיבות דומות היו קלים בהרבה.
בשרשור הזה ננסה לבחון את הצד השני של המטבע.
כאמור בשרשור הקודם, מעבר לכך שהערבי היה קטין ואילו היהודי היה בגיר, ומעבר לכך שהפציעה שהנאשם היהודי גרם היתה חמורה בהרבה מזו שגרם הנאשם הערבי – יש פער משמעותי בין רמת הענישה בגין ניסיון רצח, לבין הענישה בגין עבירות אלימות אחרות.
נתנאל בנימין, הוא הנאשם היהודי, הורשע כזכור במעשה טרור של ניסיון רצח, וכן בחבלה ברכב, גניבה והתפרעות – כולן ממניע גזעני.
במקום להשוות אותו לקטין ערבי שהורשע בעבירות פחות חמורות, אפשר להשוות אותו למי שהורשע במעשים דומים, כלומר בניסיון רצח, על רקע לאומני, בזמן "שומר חומות".
תכירו את קוסאי עבאס, שהורשע בעבירה של מעשה טרור של ניסיון רצח, וכן בעבירות של מעשה טרור של ידוי אבן, חבלה במזיד ממניע גזעני והתפרעות.
העבירות הללו, שדומות למדיי לאלה שביצע נתנאל בנימין, בוצעו באירוע לינץ' בעכו, בימי שומר חומות. קורבן הלינץ', מור ג'נאשווילי, נפצע באורח קשה.
חלקו של עבאס במעשה היה קודם כל נטילת חלק בהתפרעות ההמונית. במסגרתה, הוא נטל מוט עץ, ניפץ באמצעותו את השמשה האחורית של הרכב שבו נהג הקורבן, ולאחר שג'נאשווילי ניסה להימלט מהמקום – הוא היכה אותו בראשו באמצעות אותו מוט עץ.
המדינה ביקשה מתחם ענישה של 24-29 שנות מאסר בפועל.
מעניין לציין, שבין שלל פסקי הדין שבית המשפט המחוזי התייחס אליהן – הוא ציין גם את עניינו של נועם אלימלך, אליו התייחסתי בשרשור הקודם.
אלימלך הואשם בניסיון רצח, אך הורשע לבסוף בחבלה בכוונה מחמירה, כלומר עבירה *פחות* חמורה. עם זאת, אלימלך דקר קורבן ערבי אקראי בעשר דקירות סכין.
השופטים ציינו, שחרף השוני בעבירה – "קשה להלום" מצב שבו לגבי אלימלך, שדקר עשר דקירות סכין, המדינה ביקשה מתחם של 9-14 שנות מאסר, ואילו לגבי עבאס היא מבקשת מתחם 24-29 שנות מאסר, כאשר מדובר "רק" בהכאה באמצעות מוט עץ.
ממה נובע הפער העצום הזה? תחליטו אתם.
ומה היתה השורה התחתונה?
ביהמ"ש המחוזי קבע מתחם ענישה של 15-20 שנות מאסר. אף על פי שלעבאס לא היה שום עבר פלילי – העונש הסופי לגביו הועמד על 17 שנות מאסר, כלומר עונש *גבוה בהרבה* מאשר העונש שהושת על בנימין.
ואם אין די בכך – הפרקליטות הודיעה שהיא מערערת לביהמ"ש העליון, בבקשה להחמיר את העונש עוד יותר.
סיכום ביניים:
אלא אם אתם מתמודדים לפרס ישראל לנאיביות, בציוץ של רוטמן היתה טענה "מרומזת" לפיה בתי המשפט מקלים עם ערבים ומחמירים עם יהודים.
והנה, כאשר משווים תפוחים לתפוחים, במקום לתפוזים, מגלים שהעונש שהושת על ערבי חמור יותר – ועוד לא דיברנו על הפער בעבר הפלילי של השניים.
אגב, באותו מקרה של הלינץ' בעכו, היה נאשם נוסף – אדהם בשיר, שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (ולא בניסיון רצח).
גם בשיר היה חלק מההמון שתקף את ג'נאשווילי, וחלקו באירוע היה השלכת אבן והכאה באמצעות אלה. על בשיר הושת עונש של 10 שנות מאסר – הרבה יותר ממרבית הנאשמים היהודים.
כלומר, מהציוץ של רוטמן לא נשאר כלום:
הוא גם ניסה לטשטש את הפערים העצומים בין הנסיבות השונות של שני התיקים, גם שיקר לגבי העובדות, וגם מסתבר שכאשר משווים את שני התיקים למקרים דומים – מסתבר שהטענה הגזענית של רוטמן, איך נאמר, לא ממש מחזיקה מים.
אז למה לעזאזל רוטמן צייץ את זה?
על השאלה הזו אני כמובן לא יכול להשיב מתוך ידיעה, אלא רק לשער.
קודם כל, די ברור שרוטמן לא ציפה שמישהו יבדוק את הטענות שלו. לכן, הוא גם לא בדק את הנסיבות של המקרים (האם מדובר בקטין או בבגיר, מה העבירות וכו') – וגם הרשה לעצמו לשקר ברעמה נחושה לגבי רמת הפציעה שנגרמה לקורבנות.
אבל לדעתי יש כאן משהו הרבה יותר עמוק:
הסחורה היחידה ששמחה רוטמן יודע למכור היא שנאה כלפי מערכת המשפט. לא נכנס הפעם לביוגרפיה שלו או לפועלה העשיר של התנועה "למשילות" שאותה הקים (יחד עם יהודה עמרני), אבל בגדול רוטמן יישם היטב את התובנה המרכזית של נתניהו – השיווק חשוב מהמוצר.
רוטמן, שאין באמתחתו שום הישג משפטי, שהפסיד כמעט בכל ההליכים שניהל, שלא כתב שום מחקר משפטי אקדמי, ושמעולם לא עסק במשפט מינהלי, חוקתי או פלילי – פשוט הכתיר את עצמו ל-"יועץ המשפטי של התנועה למשילות", ושיווק לכם תדמית של ידען גדול.
אבל מבחינת הרמה המקצועית, מדובר בכלום ושום דבר.
במסגרת הטייטל המפוצץ הזה, שהיה בעצם ריק מתוכן (כי התנועה "למשילות" היתה פשוט שני אנשים ששירתו את האג'נדה הפוליטית של סמוטריץ') – רוטמן מכר שנאה כלפי מערכת המשפט.
כולם היו על הכוונת שלו: בתי משפט, שופטים, יועצים משפטיים, פרקליטים. הוא והתנועה המקארתיסטית שלו רדפו והכפישו אותם.
ביהמ"ש המחוזי קבע מתחם ענישה של 15-20 שנות מאסר. אף על פי שלעבאס לא היה שום עבר פלילי – העונש הסופי לגביו הועמד על 17 שנות מאסר, כלומר עונש *גבוה בהרבה* מאשר העונש שהושת על בנימין. ואם אין די בכך – הפרקליטות הודיעה שהיא מערערת לביהמ"ש העליון, בבקשה להחמיר את העונש עוד יותר. >>
Quote
פרקליטות המדינה
@praklitut
·
Jan 14
המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, הגישה ערעור לביהמ"ש העליון על גזר דינו של קוסאי עבאס(23) שהורשע במעשה טרור של ניסיון רצח, בעקבות חלקו בלינץ' שבוצע כלפי מור ג'אנאשווילי בעיר עכו, במהלך אירועי "שומת חומות".
סיכום ביניים: אלא אם אתם מתמודדים לפרס ישראל לנאיביות, בציוץ של רוטמן היתה טענה "מרומזת" לפיה בתי המשפט מקלים עם ערבים ומחמירים עם יהודים. והנה, כאשר משווים תפוחים לתפוחים, במקום לתפוזים, מגלים שהעונש שהושת על ערבי חמור יותר – ועוד לא דיברנו על הפער בעבר הפלילי של השניים. >>
אגב, באותו מקרה של הלינץ' בעכו, היה נאשם נוסף – אדהם בשיר, שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (ולא בניסיון רצח). גם בשיר היה חלק מההמון שתקף את ג'נאשווילי, וחלקו באירוע היה השלכת אבן והכאה באמצעות אלה. על בשיר הושת עונש של 10 שנות מאסר – הרבה יותר ממרבית הנאשמים היהודים. >>
כלומר, מהציוץ של רוטמן לא נשאר כלום: הוא גם ניסה לטשטש את הפערים העצומים בין הנסיבות השונות של שני התיקים, גם שיקר לגבי העובדות, וגם מסתבר שכאשר משווים את שני התיקים למקרים דומים – מסתבר שהטענה הגזענית של רוטמן, איך נאמר, לא ממש מחזיקה מים. אז למה לעזאזל רוטמן צייץ את זה? >>
על השאלה הזו אני כמובן לא יכול להשיב מתוך ידיעה, אלא רק לשער. קודם כל, די ברור שרוטמן לא ציפה שמישהו יבדוק את הטענות שלו. לכן, הוא גם לא בדק את הנסיבות של המקרים (האם מדובר בקטין או בבגיר, מה העבירות וכו') – וגם הרשה לעצמו לשקר ברעמה נחושה לגבי רמת הפציעה שנגרמה לקורבנות. >>
אבל לדעתי יש כאן משהו הרבה יותר עמוק: הסחורה היחידה ששמחה רוטמן יודע למכור היא שנאה כלפי מערכת המשפט. לא נכנס הפעם לביוגרפיה שלו או לפועלה העשיר של התנועה "למשילות" שאותה הקים (יחד עם יהודה עמרני), אבל בגדול רוטמן יישם היטב את התובנה המרכזית של נתניהו – השיווק חשוב מהמוצר. >>
רוטמן, שאין באמתחתו שום הישג משפטי, שהפסיד כמעט בכל ההליכים שניהל, שלא כתב שום מחקר משפטי אקדמי, ושמעולם לא עסק במשפט מינהלי, חוקתי או פלילי – פשוט הכתיר את עצמו ל-"יועץ המשפטי של התנועה למשילות", ושיווק לכם תדמית של ידען גדול. אבל מבחינת הרמה המקצועית, מדובר בכלום ושום דבר. >>
במסגרת הטייטל המפוצץ הזה, שהיה בעצם ריק מתוכן (כי התנועה "למשילות" היתה פשוט שני אנשים ששירתו את האג'נדה הפוליטית של סמוטריץ') – רוטמן מכר שנאה כלפי מערכת המשפט. כולם היו על הכוונת שלו: בתי משפט, שופטים, יועצים משפטיים, פרקליטים. הוא והתנועה המקארתיסטית שלו רדפו והכפישו אותם. >
בשנת 2021, לאחר שפירסם חוברת תעמולה בשם "מפלגת בג"ץ" – שאת ההקדמה שלה כתב המלומד הנודע "אדם גולד" – רוטמן החליט לפשוט את תחפושת המשפטן, ולהיות פוליטיקאי מוצהר.
ואחרי הבחירות האחרונות, כל הכוכבים הסתדרו, רוטמן מונה ליו"ר ועדת החוקה, חוק והמשפט – והחל לקדם את "הרפורמה המשפטית".
במסגרת ה-"רפורמה" הזו, רוטמן ושאר להקת סוכני ה-"משילות" ניסו לשכנע אתכם, בכל דרך אפשרית, שמערכת המשפט מונעת מהממשלה למשול.
מכרו לכם אגדות על "שלטון משפטנים", שבג"ץ קובע כל דבר, שהפרקליטות והיועמ"ש הם שמאלנים שמעודדים טרור, ומה לא. כמו היהודים, כך המשפטנים – הם אשמים בהכל.
כאמור, עוד ידובר ויסופר על הקשר בין ה-"רפורמה" לבין הטבח ב-7.10. אבל דבר אחד כבר התברר, והוא שאין בישראל שום בעיית "משילות".
אף אחד לא מנע, לא מונע ולא ימנע מהממשלות לדורותיהן לספק ביטחון לאזרחי ישראל. כשרוטמן היה באופוזיציה, הוא אפילו ידע את זה, והרבה לבקר את ממשלת בנט.
פתאום הסתבר, שרוטמן ושאר סוכני "המשילות" מכרו לכם בלוף:
מערכת המשפט לא מפריעה לממשלה "למשול". זו הממשלה שלא מסוגלת למשול, ובמקום לקחת אחריות ולעבוד – מעדיפה לשסות את ההמונים בשטן מומצא בדמות מערכת המשפט, ולתלות בה את המקור לכל התחלואים והצרות. כמה נוח שיש את מי להאשים, נכון?
אבל ב-7.10 פרצה המלחמה, הבלוף נחשף, ויש הרבה פחות ביקוש לסחורת השנאה של רוטמן.
עד לאחרונה ממש, הוא ניסה למכור תדמית של אדם שהתבגר והתפכח, וגם הקפיד ליידע אותנו על כמה השתיקה שלו רועמת.
אבל כנראה שמי שהתמכר לשנאה פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה – ושוב קפצה לרוטמן ה-"משילות".
כי למכור שנאה, זה קל, מתגמל ופשוט.
נכון לרגע זה, הציוץ השקרי של רוטמן קיבל למעלה מ-2300 לייקים ולמעלה מ-400 ריטווטים. שמחה שלנו שוב מרגיש חשוב.
אבל לפעמים, החגיגה נגמרת. כל שקר, וכל ניסיון לשרוק במשרוקית הכלבים ולהסיט את האחריות מממשלת המחדל – יזכו לתגובה ציונית הולמת.
אז שמחה יקר,
מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
הימים שבהם סוכני "המשילות" הפיצו פה אגדות שנאה בגנות מערכת המשפט, שאינן שונות מהותית בדבר מעלילות הדם האנטישמיות – נגמרו. סיפורי הבדים האלה עלו בעשן השמיימה יחד עם נשמותיהם של 1400 נרצחים.
ועל חלקך ב-"רפורמה", עוד נשוב ונדבר.
ערב טוב.
גזר הדין המלא של עבאס:
https://t.co/EI7Cb9ZB2o
גזר הדין המלא של בשיר:
https://t.co/s9jGtXDbmw