אולי אינכם יודעים, אבל בשנים שקדמו ל-"מהפכה החוקתית", בג"ץ ביטל מעשית שני חוקים של הכנסת. ותאמינו או לא, מי שכתב, בשני המקרים, את פסק הדין המרכזי – היה דווקא השופט לנדוי.
כן, אותו ענק משפט, שכיום שמו שגור לשווא בפיהם של תומכי הרפורמה המשפטית.
פסק הדין הראשון, שכל סטודנט למשפטים מכיר, הוא "פרשת ברגמן" משנת 1969.
באותו מקרה, הכנסת תיקנה את חוק הבחירות, וקבעה שלא יינתן מימון לרשימות חדשות, אלא רק לכאלה שמיוצגות בכנסת היוצאת.
ברגמן עתר לבג"ץ, ובפיו טענה מעניינת: התיקון לחוק סותר את הקבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת.
ואיפה הסתירה הנטענת?
בין השאר, אותו סעיף 4 קובע שהכנסת תיבחר בבחירות "שוות 👇".
ברגמן טען, שמניעת המימון מרשימות מועמדים שלא היו מיוצגות בכנסת היוצאת – פוגעת בשיוויון. עוד נטען, כי סעיף 4 הנ"ל קובע ששינוי שלו יעשה רק ברוב של חברי הכנסת (61 לפחות), בעוד התיקון עבר ברוב רגיל.
היתה זו הפעם הראשונה שבה בג"ץ נדרש לדון בשאלת תוקפה של חקיקה ראשית של הכנסת, ביחס שבין חוק יסוד לחוק רגיל, למעמדם של סעיפים "משוריינים", ועוד.
בג"ץ, בהסכמת המדינה (שיוצגה ע"י היועמ"ש דאז, שמגר) – "עקף" את השאלות הללו, והעדיף לגשת להכרעה בשאלה הקונקרטית, היא שאלת השיוויון.
המדינה טענה שהשיוויון המוזכר בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת הוא שיוויון טכני בלבד, כלומר שלכל אחד יש קול אחד. הא ותו לא.
אלא שלנדוי חשב אחרת: השיוויון איננו רק הוראה טכנית, אלא יש לתת לו משמעות רחבה יותר – לא רק ביחס לזכות לבחור, אלא גם ביחס לזכות להיבחר, ושיוויון הזדמנויות לכך.
מובן, ששלילת הזכות למימון מרשימות חדשות, והענקת מימון מטעם המדינה רק לרשימות שמיוצגות בכנסת – פוגעות בשיוויון ההזדמנויות הזה.
ולפי לנדוי, יש לתת לשיוויון המוזכר בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת פרשנות כזו שתגן גם על הפן הזה של השיוויון.
אבל, למה בעצם לקדש את השיוויון במובנו הרחב?
לנדוי קבע שאומנם אין סעיף מפורש שקובע את עיקרון השיוויון "הכללי" – "ואף על פי כן רעיון זה, שאינו כתוב על ספר, הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו".
ולכן, כשהמושג "שיוויון" ניתן לפירוש מצמצם או מרחיב – "נעדיף אותו פירוש המקיים את שיוויון הכל בפני החוק ואינו שם אותו לאל".
לנדוי המשיך וקבע, שאומנם אין חובה לתקצב רשימות באופן שווה לחלוטין, אבל כאשר מצד אחד יש שלילת תקציב מרשימות חדשות, ומצד שני יש תיקצוב של רשימות מיוצגות – זו פגיעה חמורה מידי בשיוויון, שסותרת את הדרישה בחוק יסוד הכנסת לפיה הבחירות תהיינה שוות.
ומה היתה השורה התחתונה?
בשורה התחתונה, בג"ץ קבע פה אחד (5:0) שהתיקון לחוק הבחירות אינו יכול לעמוד. הכנסת יכולה לפגוע בשיוויון אם תחוקק את התיקון ברוב של 61 ח"כים לפחות, או שהיא יכולה לחוקק תיקון שיתיישב עם עיקרון השיוויון. וזו פרשת ברגמן, והמקרה הראשון בהיסטוריה שבו נפסל סעיף חוק שחוקקה הכנסת.
נשאיר את הניתוח והפרשנות לסוף, ונעבור לפסק הדין השני – "פרשת דרך ארץ", שמשום מה מוכרת הרבה פחות מאחותה הבכורה. גם הפעם, מדובר בתיקון לחוק הבחירות, ששינה את האיזון בין רשימות חדשות לבין כאלה שיוצגו בסיעות בכנסת היוצאת. אבל, הפעם השינוי היה פחות דרמטי מאשר בפרשת ברגמן.
אם בפרשת ברגמן היתה שלילה מוחלטת של מימון, הפעם היה מדובר בחלוקת זמן שידורי התעמולה בטלוויזיה וברדיו (לקוראים הצעירים של שרשור זה אספר שבעבר היה מדובר במשאב פוליטי יקר ערך, ושידורי התעמולה זכו לרייטינג מטורף).
ושוב הוגשו עתירות נגד התיקון לחוק, ושוב בטענה לפגיעה בשיוויון.
את פסק הדין המוביל כתב, כאמור, לנדוי (ובשרשור זה נעסוק רק בו).
בדומה לפרשת ברגמן, בג"ץ "עקף" את השאלות הרות הגורל של סמכותו לפסול חוק של הכנסת, או היחס בין חוק רגיל לחוק יסוד – וניגש להכרעה בשאלה האם התיקון לחוק פוגע בשיוויון, כפי שהוא קבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת.
נאמן לעקרונות שקבע בפרשת ברגמן, לנדוי שב וקבע שיש לפרש את שיוויון הבחירות באופן רחב, גם בנוגע לחלוקת זמן שידורי התעמולה. עם זאת, לנדוי הסכים שהשיוויון לא יכול להיות "מכאני", במובן זה שיש טעם להבחין בין סיעה גדולה לבין רשימה חדשה, ואין מקום לאפשר לשתיהן זמן שידורים שווה.
אז שיוויון טכני – לא, ושיוויון מכאני – גם לא. איזה שיוויון כן? התשובה, כמובן, היא שיוויון *מהותי*: איזון שיהיה נסבל, כלשונו של לנדוי, בין זמן השידור שמוענק לסיעות מיוצגות, לבין זה שמוענק לרשימות חדשות.
האם חלוקת השידור כפי שנקבעה באותו תיקון הגשימה את השיוויון המהותי?
בעניין הזה, היתה ללנדוי בעיה, כי קשה למתוח את הגבול מתי האיזון הוא "נסבל" ומתי אינו כזה. או, בתרגום למשפטית מודרנית, האם האיזון בין הרשימות הוא סביר.
מה ששכנע את לנדוי להתערב ולקבוע שהאיזון אינו סביר הוא העובדה שחברי הכנסת בכלל לא נתנו דעתם לפגיעה באיזון בין הרשימות השונות.
לנדוי בדק את הליך החקיקה, ומצא שהכנסת כלל לא דנה באיזון בין זמן השידור שיוענק לרשימה חדשה, לעומת זה שינתן לסיעה קיימת. במצב דברים זה, היה קל ללנדוי לקבוע שהאיזון הנדרש הופר, וכפועל יוצא מכך שהתיקון פוגע בעיקרון השיוויון הקבוע בחוק יסוד: הכנסת.
ולכן, לנדוי קיבל את העתירה.
משמעות קבלת העתירה היתה שהתיקון, ששינה את חלוקת זמן השידור – אינו תקף ואין לפעול לפיו. כל זאת, אלא אם כן הכנסת תחוקק את התיקון ברוב של 61 ח"כים לפחות, ובכך "תכשיר" את הפגיעה בעיקרון שיוויון הבחירות, הקבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת.
גם הפעם, ארבעת השופטים הנוספים הצטרפו לתוצאה.
עד כאן פסקי הדין. ומה ניתן ללמוד מהם?
א. קודם כל, אין מקום להשוואה בין עוצמת הדרמה שהתרחשה בפרשות ברגמן ודרך ארץ לזו שהתרחשה בפרשת בנק המזרחי. ללא ספק, ההתערבות בחקיקת הכנסת בפרשות ברגמן ודרך ארץ היתה מתונה הרבה הרבה יותר מאשר בפרשת בנק המזרחי, כמעט מכל היבט אפשרי.
ב. עם זאת, פרשות ברגמן ודרך ארץ מלמדות אותנו שדווקא השופט לנדוי, שנחשב כסמל לשמרנות ואיפוק משפטי בעיניהם של מנאצי מערכת המשפט – הוא שקבע תקדים היסטורי של התערבות שיפוטית בחקיקה ראשית של הכנסת. ולעומת פסק דין בנק המזרחי, לנדוי עשה זאת מבלי להעמיד תפיסה חוקתית סדורה.
ג. נקודה חשובה נוספת היא האופן שבו לנדוי פירש את המונח "בחירות שוות":
הוא דחה באופן נחרץ את התפיסה כאילו מדובר בשיוויון טכני, או שיוויון מכאני – וקבע מפורשות שמדובר בשיוויון מהותי. כן כן, את הפער בין עיקרון פורמלי לעיקרון מהותי – לא המציא אהרן ברק. לנדוי ואחרים היו שם לפניו.
ד. זאת ועוד: כאשר לנדוי העלה על נס את עיקרון השיוויון, הוא ידע היטב, וכתב זאת מפורשות, שאין שום חוק או חוק יסוד שקובע אותו. זה לא הפריע ללנדוי לקבוע, כבר בשנת 1969, שמדובר בערך שהוא "מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" – וככזה שיכול אפילו להביא לבטלות חקיקה של הכנסת.
ה. וזה מוביל אותנו לנקודה חשובה נוספת, והיא שכל מי שזועקים את ״זעקת השיוויון״ – שוכחים שמי שהכיר בעיקרון הזה הוא בג״ץ, ולא הכנסת. גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – לא הוכרה הזכות שלנו לשיוויון, ובפועל הכנסת והממשלה *פגעו* בשיוויון שוב ושוב. *רק* בג״ץ הוא זה שהקפיד עליו.
נסכם:
מי שטוען שהוא לא רוצה לפגוע בביהמ"ש העליון, אלא רק לחזור לימי "בג"ץ הישן והטוב" – הוא או בור, או שקרן. ענקי המשפט שישבו בביהמ"ש העליון לפני עידן אהרן ברק היו לא פחות ביקורתיים ממנו, ולא היססו להתערב בהחלטות ואפילו בחוקים על סמך עקרונות יסוד מופשטים.
עובדה.
ערב טוב.
קישורים לפסקי הדין המלאים:
פרשת ברגמן – https://t.co/Rk07hu0ZRn
פרשת דרך ארץ – https://t.co/hQrQssdwKl
לשרשור הגעגועים הקודם: