לפני כחצי שנה שידרה אילה חסון "תחקיר" טלוויזיוני בן 19 דקות (!) אודות כתב האישום שהוגש נגד לוחמת מג״ב בשם אוריאן בן כליפא. היום פורסמה הכרעת הדין של בן כליפא, וזו הזדמנות טובה לחזור לאותו תחקיר מהולל.
המדובר באירועים שהתרחשו ביום 4.11.2021, שבמרכזם הפעלת כוח מצד בן כליפא כלפי חלא סלים, המתלוננת בתיק – שהיא גם בתו של מוכתר.
בן כליפא הואשמה בתקיפה הגורמת חבלה, ובשיבוש מהלכי משפט בכך שערכה דו"ח פעולה כוזב. יאמר מיד, כי בן כליפא זוכתה מאישומים אלה, והורשעה "רק" בתקיפה סתם.
בשאלות מדוע בן כליפא זוכתה מהעבירות בהן הואשמה, ומדוע הורשעה בתקיפה – לא אעסוק, משום שהכרעת הדין עצמה אינה בעלת עניין משפטי ממשי. לעומת זאת, מצאתי לנכון לבחון כיצד עמד התחקיר של חסון במבחן הזמן ובמבחן בית המשפט – גם משום שחסון אינה נוהגת לבחון סוגיות איזוטריות שכאלה בעצמה.
חלק נכבד התחקיר, שכהרגלה של חסון היה מוטה ומגמתי לחלוטין (וכלל גם יח"צ חינמי לעו"ד אייל בסרגליק, המזוהה עם תנועת "הליכוד") – נועד לשכנע את הצופים שלבן כליפא, כמה מפתיע, "נתפר תיק".
חסון ביקשה לייצר נרטיב כאילו העמדת בן כליפא לדין היא תולדה של לחץ שהפעיל המוכתר, אבי המתלוננת.
אלא שבית המשפט קבע שההגנה אפילו לא ניסתה להוכיח את הטענה הזו, לא זימנה את העדים שהיו יכולים להעיד לגביה, ושממילא הטענות נטענו בעלמא ולא גובו בדבר.
בקיצור, הנרטיב הגדול שהודהד שוב ושוב בכתבה – התברר כקשקוש. בן כליפא הועמדה לדין בהתאם לראיות ולחומרת מעשיה לכאורה, כבכל מקרה אחר.
הלאה.
אחד המרואיינים בכתבה, שהעניק תמיכה בלתי מסוייגת לבן כליפא, היה ניצב בדימוס אורי בר-לב. לא זו בלבד שהוא טען שהפעילה כוח סביר כלפי המתלוננת – אלא שהגדיל ואמר שהיה מצופה מבן כליפא להפעיל כוח רב אפילו יותר. אלא שבבית המשפט התגלתה מציאות עגומה למדיי לגבי גרסתו של בר-לב.
השופטת קבעה כי בר-לב חיווה דעתו על סמך גרסתה של בן כליפא, וכי הוא "ברר מתוך חומר הראיות שהוצג לפניו" את החומר שהתאים לעמדה שאותה ביקש להציג, כאילו היה בית המשפט. בנוסף, בית המשפט רמז רמז עבה מאוד בנוגע למניע שעמד בבסיס חוות הדעת שהגיש בר-לב, ושחוות דעתו אינה אובייקטיבית.
אז בר-לב דיבר אצל חסון בפאתוס ובנחרצות – אבל בבית המשפט חוות דעתו התנפצה לרסיסים. כך יצא.
נמשיך הלאה, אל חלק נוסף בתחקיר, שם ראיינה חסון אדם בשם אשר בן ארצי, שהציג חוות דעת ממנה עולה באופן חד-משמעי ונחרץ שסרטון שצילמה המתלוננת, ואשר תיעד חלק ממעשיה של בן כליפא, הוא מזויף.
ומה קרה בבית המשפט?
אותו בן ארצי לא העיד, אך ההגנה הגישה חוות דעת בעלת תוכן דומה מטעמו של אלכס רנב מ-"המכון למדע פורנזי". רנב טען כי הסרטונים השונים ערוכים, ובנוגע לסרטון שצילמה המתלוננת קבע כי הוא ערוך ומזויף, ואפילו המליץ להגיש תלונה למשטרה בעניין, לא פחות.
השופטת ציינה כי יש "קושי" להסתמך על מהימנותו של רנב, אשר הורשע בעצמו… בעבירות זיוף, ואף השתמש בתעודות מינוי מזויפות של משטרת ישראל. עוד הסתבר, שרנב אפילו לא בחן את הסרטונים המקוריים שנשמרו אצל מח"ש, אלא הסתפק בבחינת העתקים שלהם, שהומרו לפורמט שונה, *לבקשתה של בן כליפא*.
אם לא די בכל אלה, הסרטונים הוגשו על ידי מח"ש בהסכמת הסנגורים השונים, ועדי התביעה בכלל לא נחקרו נגדית על האפשרות שהם נערכו או חלילה זויפו. המתלוננת עצמה נשאלה באופן כללי האם הסרטון שצילמה ערוך, אך לא הוטחה בה כל שאלה לגבי זיוף כביכול. גם אביה המוכתר כלל לא נשאל בעניין.
כלומר, מהתחקיר המפואר של חסון לא נותר אלא אבק דק:
הנרטיב כאילו מח"ש "תפרו תיק" לבן כליפא בשל ייחוסה המשפחתי של המתלוננת הופרך (וההגנה אפילו לא ניסתה להוכיח אותו), חוות דעתו של בר-לב נמצאה מגמתית, וחוות הדעת על "זיוף" הסרטונים נדחתה (וההגנה כלל לא חקרה את עדי התביעה בנושא).
הצרה היא, שאת "התחקיר" המגמתי של חסון ראו עשרות ואולי מאות אלפים, ואת השרשור הזה יקראו הרבה פחות אנשים. ניתן לשער, שכהרגלה בקודש חסון פשוט תעבור לתחקיר החיסול הבא, לפי האינטרס הפוליטי הרגעי, ולעולם לא תספר לצופיה מה עלה בגורל התחקירים הקודמים, שנשטפו במורד האסלה.
קישור להכרעת הדין המלאה:
https://t.co/KVdpeVHhyl