אתמול, כחלק ממסע ההלבנה הציבורי, התראיין אפי נוה לתוכניות "פגוש את העיתונות" ו-"הפטריוטים".
במסגרת הראיונות הללו השמיע נוה מספר התבטאויות שכדאי להתעכב עליהן, שכן עולה חשש שהן מנסות לנצל את זיכרונו הקצר של הציבור. או, בעברית שימושית, הן אינן אמת.
למי שנחת הבוקר ממאדים, נזכיר שנוה כיהן בעבר כראש מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין, בשנת 2015 נבחר ליו"ר הלשכה, ובשנת 2018 אף היה חבר בועדה לבחירת שופטים. נוה הסתבך בשתי פרשות פליליות: "פרשת נתב"ג" (או "פרשת המעברים"), שבה הורשע; ופרשת "מין תמורת מינוי", שם התיק נגדו נסגר ללא אישום.
בפרשת נתב"ג נוה הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה, וכניסה ויציאה מישראל שלא כדין.
ערעורו על ההרשעה נדחה, אך פסק הדין עדיין אינו חלוט משום שלנוה שמורה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון (שתידחה). משום שההרשעה עדיין לא חלוטה, נוה כשיר להתמודד בבחירות הקרובות.
הפרשה החמורה יותר שבה הסתבך נוה היתה פרשת "מין תמורת מינוי", שהחלה בחדירה *לא חוקית* לטלפונים סלולריים שלו, שהוחזקו בידי גרושתו. החדירה לטלפונים הניבה ראיות שונות. שיאה של הפרשה היה הקשר הרומנטי בין נוה לבין אתי כרייף, שהחל כשכרייף היתה תובעת משטרתית עם שאיפות מקצועיות.
אבל לפני כרייף, בואו נדבר על כלל המידע שבטלפונים.
בראיון עמו, נוה טען כי "בסופו של יום, בדקו את הטלפונים שלי לפני ולפנים, סמסים, ווטסאפים, מיילים ולא מצאו שום דבר. כל מה שנמצא זה שהנישואין שלי לא היו במיטבם, היה לי קשר שנתיים לפני שנבחרתי עם עורכת דין, שהוא קשר לגיטימי".
הטענה הזו, איך נאמר, לא ממש מדויקת.
בפועל, המשטרה ממש לא בדקה את כל החומר בטלפונים. ההיפך הוא הנכון: בשל האופן שבו הושג המידע, ובשל חשש לפגיעה בחיסיון עו"ד-לקוח, המשטרה פנתה לבימ"ש השלום אשר הגביל *משמעותית* את היקף החיפוש, והתיר עיון רק בחלק קטן מאוד מהמידע שנאגר.
במסגרת החיפוש *המצומצם מאוד* שהותר בטלפונים של נוה, עלו חשדות לארבע פרשיות: פרשת "מין תמורת מינוי" בהקשר של כרייף; חשד לשחיתות בהליך קידומו של שופט בית משפט שלום; חשד לשחיתות בסיוע למתמחה; ויחסי "תן וקח" בין נוה לבין שרת המשפטים דאז, איילת שקד.
אז איך לא שמעתם על שאר הפרשיות?
הסיבה לכך היא שלבסוף, ובין השאר על רקע האופן שבו הראיות הושגו, הוחלט שהראיות אינן מקימות סיכוי סביר להרשעה, ולכן הן נסגרו. ואיפה הראיות שנבחנו באותן פרשיות? ובכן, הן חוסות תחת צו איסור פירסום, והציבור לא נחשף לפרטים השונים (לא הטפת ל-״שקיפות״ לגבי עברם של המתמודדים, מר נוה?)
נותרה איפוא פרשת אתי כרייף ו-"מין תמורת מינוי".
כזכור, נוה ניסה לגמד את העניין, וטען כי מדובר בקשר לגיטימי עם עורכת דין, שהתקיים שנתיים לפני שנבחר ליו"ר הלשכה. האומנם?
מהראיות עלה שהקשר הרומנטי בין נוה לבין כרייף אכן *החל* בשנת 2013, כלומר שנתיים לפני שנוה נבחר ליו"ר הלשכה.
אבל, הקשר בין נוה לבין כרייף לא הסתיים אז, אלא היה ממושך. באוגוסט 2015, לאחר שנוה כבר נבחר ליו"ר הלשכה, כרייף פנתה אליו וביקשה שיסייע לה להתמנות לשפיטה. במקביל, הקשר בין השניים "התהדק".
במסגרת ניסיונותיה להתמנות לשופטת, כרייף השתתפה בקורס מועמדים לשיפוט – אך *נכשלה* בו.
בשל כשלונה, כרייף הפצירה בנוה, פעם אחר פעם, שיעשה שימוש בהשפעתו כיו"ר הלשכה כדי לקדם בכל זאת את מועמדותה. ואכן, נוה – שהמשיך לקיים קשר אינטימי עם כרייף – פעל לטובתה מול חברי הועדה לבחירת שופטים, מבלי שחשף את הקשר ביניהם.
במאי 2016, נוה השתתף בישיבה מקדימה לקראת בחירת שופטים.
בישיבה זו, הוכרע בפועל גורלם של מועמדים רבים לשפיטה. לא בכדי, בתום הישיבה נוה ידע לעדכן את כרייף כי היא תמונה כשופטת. ואכן, חודש לאחר מכן, ביוני 2016 – כרייף מונתה לשופטת, ברוב קולות חברי הועדה לבחירת שופטים.
ואז, רגע לאחר המינוי המיוחל – הקשר בין נוה וכרייף דעך, עד שהופסק.
כלומר, המיסגור של נוה את הקשר בינו לבין כרייף, כאילו מדובר בקשר "לגיטימי" (שכלל כמובן בגידה ברעייתו, אבל ניחא) שהתקיים שנתיים לפני שמונה כיו"ר הלשכה – הוא, במילים עדינות – מיסגור שמצמצם את מימדיה האמיתיים של הפרשה. ולכל האירועים הללו היו, כאמור, ראיות מוצקות וחד-משמעיות.
אז למה נוה לא הועמד לדין?
הסיבה שנוה שלא הועמד לדין לא היתה קושי בראיות. הסיבה *היחידה* היתה שהראיות הושגו שלא כדין, ותוך פגיעה בפרטיותו. מבחינה משפטית, נוה יצא מהפרשה כשהוא ממשיך ליהנות מחזקת החפות, שלא נסתרה, וצח כשלג. אבל מבחינה ציבורית, לבוא ולטעון שלא היו דברים מעולם?
חשוב להבין: אם, לדוגמה, אתי כרייף היתה מחליטה לחשוף את השחיתות לכאורה, והיתה מוסרת למשטרה את ההתקשרויות בינה לבין נוה – לא היה שום קושי להעמיד אותו לדין. אבל, במעשה שכזה כרייף היתה מפלילה גם את עצמה, ומכאן ברור מדוע לשניהם היה אינטרס משותף שהפרטים לא יראו אור לעולם.
ואם המחשבה הזו מפריעה לכם, אולי כדאי שתזכרו באירוע דומה:
לאחר שאולמרט זוכה ב-"פרשת טלנסקי", הגיעה "פרשת הולילנד" אל קו הגמר. רגע לפני כן, כאשר שולה זקן, אשת סודו של אולמרט, הבינה שהיא עומדת בפני הרשעה ועונש מאסר ממושך – היא שלפה את הנשק שהכינה ליום סגריר – את "הקלטות שולה".
שולה זקן השתמשה בנשק הזה כי היא העדיפה את הצוואר שלה על פני צווארו של אולמרט. במעשיה, היא פגעה בפרטיותו של אולמרט, שביניהם התקיים קשר אמון ארוך שנים, ומסרה למשטרה הקלטות של שיחות פרטית לחלוטין, שאולמרט כלל לא ידע שהוא מוקלט במהלכן.
אבל ראייתית, "הקלטות שולה" היו קבילות לגמרי.
אפשר לחשוב על עוד כל מיני תרחישים, שבהם הראיות שהושגו מהטלפונים של נוה היו הופכות לקבילות. למשל, אם היה מידע מודיעיני מספיק מוצק שהיה מאפשר למשטרה לבקש צו חיפוש בטלפונים.
הנקודה היא, שהבחינה המשפטית לחוד, והבחינה הציבורית לחוד. זה שהראיות לא קבילות, לא אומר שהן לא קיימות.
ציבורית, נוה נהנה מההפקר.
למזלו, הראיות הגיעו למשטרה בדרך בלתי חוקית, ולכן לא ניתן היה לעשות בהן שימוש. מזלו של אולמרט פחות שפר עליו, והקלטות פרטיות שלו הגיעו לרשויות בדרך חוקית למהדרין, ולכן הזיכוי שלו התהפך – והוא הורשע ב-"פרשת טלנסקי".
והיו עוד שניים שהפרטיות שלהם נרמסה.
לא, אני לא מדבר על נוה, שאמר ש-"הפרטיות שלי נרמסה, תחת כל עץ רענן החיים הפרטיים שלי הפכו לנחלת הכלל". בפועל, החיים הפרטיים של נוה נותרו מאחורי צו איסור פירסום. הראשון שהפרטיות שלו נרמסה – על ידי לא אחר מאשר אפי נוה עצמו – הוא היועמ"ש לשעבר, אביחי מנדלבליט, שהיה חברו של נוה.
איך אני יודע שהם היו חברים? כי מנדלבליט, בשל חברותו הקרובה עם נוה, פסל את עצמו מלהכריע בפרשת "מין תמורת מינוי". החברות ביניהם ממש לא הפריעה לנוה להדליף את שיחת "האחיזה בגרון" המפורסמת – ואין לי אלא לשער שההדלפה הזו נועדה להעביר מסר מסוים לאנשים מסוימים בהקשרים מסוימים.
האדם השני שהפרטיות שלו נפגעה הוא יו"ר הלשכה היוצא, אבי חימי.
כידוע, חימי קיים שיחת "זום" עם עורכת דין מסוימת, במהלכה – כך נטען – שלף את החנמאל שלו. לא צריך להיות חוקר פרטי כדי להסיק מי הקליט(ה) את השיחה, ומסר אותה הלאה, עד שנחתה בידיה הנאמנות של אילה חסון. והשאר היסטוריה.
אבי חימי לא ביצע שום עבירה פלילית. לפי כל הסימנים, גם הוא קיים קשר רומנטי עם עורכת דין, שככל הנראה לא היה שונה בהרבה מהקשר שניהל נוה עם כרייף. אבל, כל מי שמהללים היום את מועמדותו של נוה, "הזדעזעו" אז ממעשיו של חימי. הפרטיות של חימי לא חשובה, הפוריטניות דווקא כן. למה? ככה.
ודבר אחרון לפני סיום:
בהופעת האימים שלו במגרש הביתי האוהד, כלומר בתוכנית "הפטריוטים", נוה שיגר איום "מרומז" לפיו הוא מחזיק בידיו חומרים שיכולים "להבעיר את המדינה".
ובכן, מר נוה, כמאמר המשורר: If you want to shoot – shoot, don`t talk.
הרי אם היה לך משהו, הוא כבר היה בחוץ.
אם היית יכול *אתה* "לאחוז בגרון" של מישהו ממקבלי ההחלטות בתיקיך, החומר הזה כבר היה מודלף. הרי אם לא היססת להרוס חברות ארוכת שנים עם מנדלבליט, ודאי שלא היית בוחל באמצעים נוספים כדי להציל את עורך. אף אחד לא מתרגש מאיומים באקדח ריק. לפרטים, אתה מוזמן לפנות לבועז הרפז.
ערב טוב.
קישור להחלטה המלאה בפרשת ״מין תמורת מינוי״:
https://t.co/18Zek2liDq