אתמול, בפעם המי יודע כמה, התעורר שוב שיח סביב האנונימיות שלי 👇 . ברור לי שכל מה שאכתוב לא ימנע את "התפרצות" הדיון הזה גם בעתיד, אבל החלטתי שמן הראוי להתייחס פעם אחת באופן סדור לטענה החוזרת הזו. נתחיל, כמו תמיד, בעובדות – והפעם עובדות לגביי.
אז כן, למי מכם שלא ידע, אני אנונימי. פייק. כפי שכתבתי גם בעבר, השם "אור כרמי", והאווטאר של הסולמות והנחשים – נבחרו באקראי, ואין להם שום משמעות. הרי לא העליתי בדעתי שהפרוייקט הקטן הזה יהפוך למה שהפך. מצד שני, אין שום שקר באור כרמי. זו לא דמות פיקטיבית כמו צבי אשכנזי.
אור כרמי הוא פשוט שם עט.
אבל אני באמת משפטן, אני באמת לא מייצג שום גוף, אף אחד לא שלח אותי, אף אחד לא מכתיב לי תכנים, אני לא משתף פעולה עם אף כותב אחר, אין פה צוות שמתחלף וכו'. בקיצור, כל הספקולציות והקונספירציות הן, מטבע הדברים, הבל הבלים. אה, ואני באמת גבר, ולא אישה.
וכעת לשאלת מיליון הדולר: למה אני אנונימי?
יש לכך כמה סיבות, אבל כאשר הפרוייקט המכונה "אור כרמי" תפס תאוצה, שתי הסיבות המרכזיות התחדדו, והן:
א. רצון שהדיון יהיה לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם.
ב. הימנעות מפגיעה בחיי הפרטיים ובמשפחתי, כי כאמור אני אדם בשר ודם, ממש כמוך.
רבים נוטים לזלזל או להמעיט בחשיבות הסיבה הראשונה, אבל אני איתן בעמדתי שהיא בעלת משקל רב מאוד.
במיוחד במדיום הזה, ובמיוחד בעת הזו, השיח מיד מרודד לגופו של אדם. גדודי טרולים מפשפשים בקורות חייו של הכותב, ומחפשים כל בדל הכפשה אישי – כדי לעקר את הדיון במהות. בתוכן. בטענות עצמן.
ולדעתי, חוסר היכולת לתייג אותי – תורם מאוד לשיח על התכנים שאני כותב.
נכון, מי שרוצה ימציא לי דמות (שי ניצן, שלוח של ליאת בן-ארי, נתן אשל וכו'), אבל אני מקווה שרוב העוקבים אינם עוסקים בכך, ומי שבאמת רוצה להתמודד עם העובדות והטענות שלי חייב, ובכן, להתמודד איתן, ולא איתי.
ולמי שרגיל להגיב לגופו של אדם, אני אכן חתיכת קוץ בישבן. בהיעדר יכולת להכפיש אותי אישית, וכנראה בהיעדר יכולת להתמודד עם התוכן, רבים מקללים, מכפישים, ממציאים ומעלילים.
ולשמחתי, זה כבר לא מרגש אותי כמו בעבר. להיפך, זה מחזק אותי שהבחירה היתה נכונה, ומעבה את השיריון שגדל לאיטו.
מצד שני, ברור שאנונימיות יכולה לייצר גם יתרון לא הוגן. הטוויטר מלא באלפי יוזרים שמזרימים ביוב מילולי כלפי כל מי שקצת לא מוצא חן בעיניהם, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. אנשים גם יכולים להתחבא מאחורי מסיכה ולנצלה כדי להפיץ מידע פרטי או אסור בפירסום.
ולכן, גזרתי על עצמי מגבלות.
אני לא מקלל, לא מכפיש, כותב אך ורק על מידע פומבי, לא מתייחס לנבחרי ציבור, לא מביע עמדה פוליטית, לא מבקר החלטות שיפוטיות, ובאופן כללי גם לא מבקר ממלאי תפקידים או מוסדות ממלכתיים. א ף פ ע ם.
לדעתי, המגבלות הללו מנטרלות כל יתרון לא הוגן של האנונימיות, אם לא למעלה מכך.
בשל המגבלות הללו, מרבית התוכן שאני כותב, ובמיוחד שכתבתי – הוא פשוט תיאור עובדתי של המצב המשפטי. משום שאין לי עניין לגלוש לביקורת, אני לא מביע את דעתי על הדין הרצוי, ולא את דעתי על ההחלטות השיפוטיות או התביעתיות – אלא פשוט מתאר אותן.
למרבה הצער, הרבה פעמים זה מתפרש כ-"הסכמה".
לכן, כאשר אני מתאר החלטה "ימנית", אני מותקף משמאל; וכאשר אני מציג החלטה "שמאלנית", מתעוררים התוקפים מימין. והאמת היא שהרבה מאוד פעמים הרושם הוא פשוט שגוי, כי גם לי יש דעות, והרבה פעמים אני לא מסכים עם ההחלטה שהתקבלה.
אבל הקורא לא יודע את זה, ולכן מניח שאני מסכים איתה.
בטוויטר של ימינו, ההתעקשות להציג עובדות ופשוט לתאר מצב משפטי – קשה לפעמים לעיכול. מרבית הצייצנים דבקים בפוזיציה בלתי מתפשרת, קיבלו מונופול על החוכמה והמוסר מהשכינה הקדושה – ואין להם סבלנות או רצון להתמודד עם *עובדות*.
אבל, האמת היא, כאמור, שהם "מתווכחים" איתי במעמד צד אחד.
במקרה הטוב, אותם מגיבים מתעקשים "להסביר" לי למה פסק הדין מוטעה, או למה ההחלטה שגויה, אף על פי שלא טענתי אחרת.
במקרה הרע, המגיבים פשוט דורשים ממני לקבל את דעתם, כי הרי הם מחזיקים במפתחות הצדק, ומזדעזעים – שומו שמיים – מכך שאני מסרב לעשות זאת, ומתעקש לא להביע דעה.
כעת, לשאלת מיליון הדולר השנייה: למה אני מגן על מערכת המשפט.
האמת, שהטייטל הזה שהדביקו לי כאן גם הוא די מקרי. כאמור, כאשר נולד הפרוייקט הקטן הזה, לא דימיינתי שהוא יגדל למימדים שאליהם הגיע. אבל, אני משפטן, ואני מאמין באמת ובתמים שמערכת המשפט שלנו עובדת, בגדול, באופן טוב מאוד.
הצרה היא, שהמערכת הזו לא יודעת לדברר את עצמה, לא מציגה את העובדות לאשורן, ומשאירה את הבמה לתועמלנים, ספינולוגים וסתם הייטרים.
ועוד צרה היא שמערכת המשפט היא גוף *שלכולם* יש טענות נגדו. לא תמצאו מגזר שלא מרגיש מקופח, ולעיתים אותו ממלא תפקיד מקוטלג הפוך, לפי הפוזיציה של המקטלג.
ולתוך הואקום הזה, אור כרמי הלך וגדל. פתאום, למערכת המשפט הגדולה יש פה – שאף אחד לא מינה, שאף אחד לא שלח, ושאף אחד לא מממן – אבל פה שיודע (אני מקווה) לספק לציבור הרחב הסברים שלא היו לו לפני כן. ומהבחינה הזו, בהחלט יש לי פוזיציה, שמעולם לא הסתרתי – אני בעד מערכת המשפט.
אני בעד מערכת המשפט, בעיקר במובן הזה שאני דוחה מכל וכל טענות לפוליטיזציה, שחיתות וכל מיני קונספירציות אפלות ומופרכות.
לעומת זאת, אני דווקא מברך על ביקורת עניינית – כזו *שמתמקדת בגופו של עניין, ולא בגופו של אדם*. וברוך השם, יש לנו הרבה עיתונאים שעושים את העבודה הזו מצוין.
הסוגיה האחרונה שיש להידרש אליה היא כמה טורים שכתבתי עבור "הארץ".
אז ארגיע אתכם, "הארץ" יודעים מי אני. אם אתם סומכים על העיתון הזה, אז מן הסתם אתם אמורים לסמוך עליו שלא נתן לי לכתוב על דברים שבהם אני נמצא בניגוד עניינים, או תוך ניצול ידע אישי נסתר.
ולא שילמו לי עבור הטורים.
אני לא מבין מה ההבדל בין כתיבה אנונימית בטוויטר לבין כתיבה אנונימית בעיתון. כבר לא צריך רישיון כדי להדפיס עיתון, והבעיה כיום היא עודף מידע, ולא חוסר מידע.
לכל היותר, אפשר לבוא בטענות ל-"הארץ", על שיקול הדעת שלהם. אבל מה הטענה כלפיי, בהינתן שאני מתמיד בהגבלות שגזרתי על עצמי?
אבל, מי שרוצה לחפש סיבות לתקוף אותי – ימצא. לפעמים זה "הארץ", לפעמים זה "שמאלנות", לפעמים "ביביסטיות", ובדרך כלל פשוט תיסכול מכך שאי אפשר לקיים דיון נוח לגופו של אדם.
המוצא האחרון של אותם אנשים הוא בטענה שמאחר שאני אנונימי – אני לא נושא באחריות לתכנים שאותם אני מפרסם.
גם אם נתעלם מכך שהמדיום הזה שורץ יוזרים אנונימיים – אני חושב שההיפך הוא הנכון. הרי הרוב המוחלט של היוזרים האנונימיים לא צוברים עוקבים, ולא משפיעים על השיח.
כי כאשר אתה אנונימי, קשה מאוד (מאוד) לצבור מוניטין. במיוחד כאשר אני מסתמך רק על מידע פומבי, ולא קורא לכם "תסמכו עליי".
אז בניגוד לטענה – דווקא יש לי אחריות מוגברת על התכנים שאני מפרסם. אם אפרסם הבלים, טעויות או חלילה שקרים, אאבד במהירות ובקלות את המוניטין ש-"אור כרמי" צבר בהרבה דם, יזע ושרשורים.
ולא קשה לראות שיש הרבה אנשים שמחפשים בציציות של הציוצים שלי כל רבע טעות, בדיוק מהטעם הזה.
זהו, אני חושב שאפשר לעצור כאן.
אין לי ציפיות שווא, וברור לי שמי שלא רוצה להשתכנע – לא ישתכנע. מי ש-"יודע" שאני שלוח של גוף כזה או אחר, לא יודה לעולם בטעות.
אבל המשוב החשוב באמת הוא אתם, העוקבים, שקוראים, מעירים, שואלים ותומכים. אתם *באמת* נותנים סיבה להמשיך ולכתוב.
תודה 🙏.
* האם אני מופעל מטעם משרד המשפטים?
