כדי שאתם לא תצטרכו, צפיתי במונולוג המרגש של אראל סג"ל, ששודר אתמול בערוץ 14 👇.
שלא במפתיע, גם המונולוג הזה הוקדש להכפשת מערכת המשפט, על כל חלקיה, והסתיים בקריאה למחוקקים לפרוע את השטר, ולהשיב את "המשילות".
אבל בואו ננסה לדבר ברצינות על הטענה הבסיסית.
הטענה הבסיסית, שסג"ל לא מסוגל כנראה לנסח, היא שאחד העקרונות הבסיסיים ביותר של מדינה דמוקרטית – כל מדינה דמוקרטית – הוא קיומם של איזונים ובלמים בין שלוש הרשויות: המחוקקת, המבצעת, והשופטת.
ולפי הטענה, האיזון הקיים כיום בישראל – זקוק לכיול מחדש, בדרך של החלשת הרשות השופטת.
וכל כך למה?
סיסמאות התשובה מוכרות לכם: כי בג"ץ מרשה לעצמו לפסול חוקים בלי הסמכה מפורשת, כי הוא מתערב יותר מידי בחקיקה ובעבודת הכנסת, כי הוא הופך סוגיות פוליטיות לשפיטות, ועוד.
האם הטענות הללו נכונות? לדעתי לא, אבל דעתי לא מעניינת אף אחד. האם הטענות הללו לגיטימיות? בהחלט כן.
אחד הנושאים שעמדו במוקד מערכת הבחירות היה מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות. ומסתבר, שרוב הבוחרים הצביע בעד מפלגות שבאופן ברור ומוצהר שיווקו לבוחר מסר לפיו בדעתן לשנות את מארג האיזונים, לחזק את הרשות המחוקקת והמבצעת, ולהחליש את הרשות השופטת.
והנה לנו עוד עקרון דמוקרטי מרכזי.
מדובר, כמובן, בעיקרון הרובני – עיקרון לפיו "הרוב קובע". כאשר יש מחלוקת, מקיימים הצבעה, בה לכל אחד יש קול שווה, ומי שמשיג את רוב הקולות רשאי ליישם את עמדתו.
כפי שאין דמוקרטיה בלי הפרדת רשויות, כך אין דמוקרטיה בלי העיקרון הרובני. ולכן, לגיטימי לחלוטין שדעת הרוב תיושם בפועל.
בדיוק מהסיבה הזו, אני אישית לא סבור, לדוגמה, שפיסקת התגברות היא סוף העולם, בטח לא במבנה החוקתי השברירי שלנו.
הרי הכנסת יכולה לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ברוב רגיל ובשלוש קריאות, ואז ממילא תישלל מבג"ץ ההצדקה המרכזית לסמכותו לבצע ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת.
באותה מידה, אין חוסר לגיטימיות בהגבלת זכות העמידה, בחקיקה שתדרוש רוב מיוחס של שופטים כדי לפסול חוק, או בשינוי שיטת הסיניוריטי.
בהחלט אפשר לטעון, שמדובר בצעדים שנועדו לקדם אידיאולוגיה שמרנית (הפעם בלי מרכאות), ושציבור הבוחרים בישראל נתן את קולו למפלגות שמייצגות השקפת עולם כזו.
בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, לכל אחד יש דעה, ומתוצאות הבחירות שהתקיימו לאחרונה עולה שהציבור רוצה בכל אלה. לפיכך, יתכבד הרוב ויבצע מהלכים שמרניים שיחזקו את הרשות המחוקקת ואת הרשות המבצעת, וכך את המשילות, ויחלישו את הרשות השופטת.
עד כאן, הכל ממש בסדר גמור. ואיפה מתחילה הבעיה?
הבעיה היא שעם כל הכבוד לרצון לכייל מחדש את מערך האיזונים והבלמים בין שלוש הרשויות, יש נושאים שבאופן מובהק הם בתחום אחריותה של רשות מסוימת. לנושאים הללו אין שום קשר למשילות, וגם אין שום קשר לשמרנות.
נושא אחד שכזה הוא ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת, כלומר הממשלה והגופים שתחתיה.
עוד לפני שהכנסת חוקקה חוק יסוד בודד לרפואה, עוד לפני שהסדירו את סמכויות בג"ץ, עוד בטרם הוגדרו תפקידיהם של משרדי הממשלה השונים – היה ברור ומוסכם על כולם שיש לרשות השופטת סמכות לבצע ביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה (ומדובר על ממשלת מפא"י כמובן).
דוגמאות לכך יש למכביר:
למשל, בשנת 1949 בג"ץ קיבל עתירה שהגיש אדם בשם בז'רנו, לאחר שהמשטרה אסרה עליו לעבוד כ-"מאכער" שמטפל בעניינים בירוקרטיים.
בשנת 1950 בג"ץ קיבל את עתירתו של ישראל שייב, שלא אושר לו לעבוד כמורה בשל התבטאויותיו הפוליטיות (הימניות).
ובשנת 1953 כבר בא לעולם בג"ץ קול העם המונומנטלי.
מכאן, שמאז ומעולם, והדבר הוא בגדר מושכלות יסוד, יש לרשות השופטת, ובארצנו בדגש על בג"ץ, סמכות לבקר את החלטות הממשלה. הסמכות הזו היא לא רק פרוצדורלית, כלומר בחינה האם ההחלטה התקבלה לפי כללי הטקס – אלא ביקורת מהותית.
יחד עם זאת, אפשר לטעון לגבי *היקף* הביקורת השיפוטית.
נניח את זה רגע בצד, ונעבור לנושא השני שאין שום ספק שנמצא בלב ליבת סמכותה של הרשות השופטת, והוא הכרעה בשאלת אשמתו של אדם בפלילים. בכל מדינה דמוקרטית, הרשות המבצעת היא זו שמעמידה אנשים לדין – אך את אשמתם ואת עונשם קובעת לעולם הרשות השופטת.
על כך, אני מקווה, אין שום מחלוקת.
ואיך כל הדברים הללו מתלכדים יחד? טוב ששאלתם.
מאחורי הקריאות ה ל ג י ט י מ י ו ת לשינוי מערך האיזונים והבלמים בין הרשויות, והרצון השמרני ה ל ג י ט י מ י להחלשת הרשות השופטת על חשבון המחוקקת והמבצעת – מסתתר בסופו של דבר אינטרס פוליטי צר שהוא הכל חוץ מלגיטימי.
לסג"ל ולדומיו אין באמת בעיה עם ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת, לרבות ביקורת חריפה, בכל נושא שרק תחשבו עליו.
למשל, מצד אחד סג"ל שפך טונות של מלל על העוול שנעשה לעמירם בן אוליאל, שנחקר בשב"כ ושהופעלו כלפיו "אמצעים מיוחדים". לכאורה, ביקורת לגיטימית – עד שעוצרים וחושבים על זה.
כי מצד שני, סג"ל יאדים מזעם אם בג"ץ יעז להתערב ב-"שיקולי ביטחון". איך הלורדים עם הגלימות מעזים להגיד למערכת הביטחון איך לשמור עלינו??
והוא גם יטען שבשם המלחמה בטרור – מותר ואף צריך לפגוע בזכויות אדם. והוא אפילו יהיה צודק.
אבל איך זה מתיישב עם הביקורת שלו בעניין בן אוליאל?
ובכן, זה לא מתיישב. סג"ל פשוט רוצה שהרשות השופטת תתערב בסיכול טרור מסוג מסוים, ושלא תתערב בסיכול טרור מסוג אחר. האבחנה היא לא עקבית ולא נובעת מהשקפת עולם שמרנית או ליברלית – היא פשוט פוליטית (וגם עוד משהו, אבל נניח לזה).
אפשר לתת עוד ועוד דוגמאות, אבל הנקודה העקרונית ברורה.
מה שמוביל אותנו לנושא השני, והוא שפיטה בהליכים פליליים.
קודם כל, אין שום קשר בין האיזונים והבלמים, לבין שפיטה פלילית. סמכותה של הפרקליטות להעמיד לדין אזרחים, וסמכות השופטים לקבוע את האשמה ואת העונש – לא קשורה ל-"אקטיביזם", לא ל-"הפיכה שיפוטית", ואפילו לא לאהרן ברק ושי ניצן.
הסמכות הזו היא אינהרנטית למשטר דמוקרטי, והיא בכלל לא יכולה להיות במחלוקת. ובכל זאת, מתחת לכסות ה ל ג י ט י מ י ת של הרצון השמרני בהגברת משילות הכנסת והממשלה, מסתתר מסע הכפשה בלתי פוסק שעוסק, כמה מפתיע, דווקא בסמכות הזו ממש.
וגם כאן, אין לסג"ל ולשכמותו שום עמדה עקבית להציע.
למשל, סג"ל ואחרים הקדישו הררי מילים לעניינו של מחמוד קאטוסה, שהואשם באונס אכזרי של ילדה יהודיה. אותו סג"ל גם ייחד מונולוג שלם לעונש הקל כביכול שהושת על נאשם קטין ממוצא בדואי, שהורשע בהתפרצות ובעבירות מין בילדה יהודיה כבת עשר.
אבל שאר עבירות המין, פחות העסיקו אותו. כך יצא.
לא קשה למצוא מה משותף לפרשת קאטוסה והקטין הבדואי. והעיסוק חסר הפרופורציה של סג"ל במקרים האלה, ופמפומם בלי סוף בכל פלטפורמה אפשרית, לא קשור כהוא זה לשמרנות או למשילות. הוא קשור לפוליטיקה (ולעוד משהו, אבל נניח לזה).
ומה עוד קשור לפוליטיקה? כמובן, הפיל שבחדר: "התיקים התפורים".
סג"ל הוא אחד הסוכנים הבולטים של תיאוריית הקונספירציה האידיוטית אודות נטייתה של מערכת המשפט "לתפור תיקים" לאישים מסוימים, משיקולים פוליטיים.
כדי לתמוך את התיאוריה הזו, הכל כשר, לרבות המצאת עובדות, סילוף מציאות, שכתוב ההיסטוריה ומה לא.
מעולם לא נמצאה הוכחה ממשית לטמטום הזה.
הוכחה כזו גם לא תמצא, כי מדובר בקונספירציה. כל מי שאי פעם דרך במשטרה, בפרקליטות או בבתי המשפט – יודע שאין שום דרך לרקוח קנוניה כזו נגד איש ציבור.
וכמובן, שלא יעזרו הדוגמאות הרבות לכך שאין שום הטייה פוליטית, ושיש מורשעים רבים "משמאל", ורבים שהתיקים נגדם נסגרו "מימין".
כי את סג"ל זה לא מעניין. הוא לא רוצה שבג"ץ יתערב יותר או פחות; הוא לא רוצה אכיפה פלילית קשוחה יותר; והוא גם לא מסוגל לתת בידינו סימנים איך להפריך את הטענה ל-"תפירת תיק" (אם נתניהו יורשע, זה ישנה לו משהו?).
מה שסג"ל רוצה זה בדיוק מה שהוא לגלג עליו במונולוג שלו – פוליטיזציה.
סג"ל רוצה שבג"ץ ידחה עתירות "משמאל" ויקבל עתירות "מימין". הוא רוצה שמערכת אכיפת החוק שלנו תאכוף ביד ברזל עבירות שביצעו ערבים, ושתחקור ללא רחם פוליטיקאים "משמאל", שכביכול "מאותרגים".
כי הוא לא רוצה שמרנות. הוא לא רוצה משילות. *הוא רוצה מערכת משפטית פוליטית וימנית*.
חנוכה שמח.
קישורים לפסקי הדין שאוזכרו:
בג״ץ בז׳רנו – https://t.co/5G24uzo7a7
בג״ץ שייב – https://t.co/Qa8KaVCaBJ
בג״ץ קול העם – https://t.co/FuAoD6utTN