אתמול הסתיים עוד סיבוב, מספר מי יודע כמה, בקרב האיגרוף הבלתי נגמר בין יריב לוין לבין בית המשפט העליון.
נדמה שהכל כבר נאמר בסאגה הזו. אבל, לטובת אלה שמכורים לעניין, הנה תמצית הסיפור והשנקל שלי בנושא.
אבל לפני שנתחיל, הקדמה נוסח מיודענו קלמן ליבסקינד.
השרשור הזה נועד לאנשים שיש להם עניין בדבר הקטן הזה שנקרא עובדות, שאין להם שנאה פתולוגית כלפי "מערכת המשפט", ושלא עסוקים באופן אובססיבי בקשקושים על הפצ"ר ועל היועמ"ש.
בקיצור, אין טעם בתגובות הפבלוביות שמצטטות ציוצים של סוכני "משילות" ותועמלנים ביביסטים. תחסכו מכולנו בבקשה.
אז מה הסיפור?
הרקע מתחיל בהקמת הממשלה הנוכחית, ומינויו של יריב לוין לתפקיד שר המשפטים. ביום 4.1.2023, ימים בודדים לאחר השבעת הממשלה, השיק לוין את מה שידוע כ-"רפורמה המשפטית" שלו (לייתר דיוק, השלב הראשון שלה).
גולת הכותרת של "הרפורמה" היתה שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
לא נכנס שוב להרכב הוועדה כיום או לפרטי הצעת החוק שגיבש לוין, ולענייננו מספיק לומר שלב התוכנית של לוין היתה לתת לקואליציה רוב בוועדה לבחירת שופטים, כך שהיא תוכל למנות שופטים לפי שיקול דעתה, ללא צורך בהסכמה של גורמים נוספים.
בקיצור, הרוב הפוליטי יוכל לבחור שופטים כלבבו.
הרעיון הזה של לוין, שלדעתי ולדעת רבים הוא קאזוס בלי, זכה להתנגדות חריפה מאוד, שהפכה למחאה הגדולה ביותר בתולדות ישראל. כתוצאה מהמחאה, ובשילוב עם גורמים נוספים, ולאחר "ליל גלנט" – נתניהו החליט להקפיא את הליכי החקיקה בנוגע לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, והוא לא שונה עד היום.
אלא שבינתיים, הזמן חלף.
ושופטים בבתי המשפט השונים, חוץ מאשר לתפור תיקים לנתניהו ולהתנכל ל-"שלטון הימין", עוסקים לעיתים רחוקות גם במלאכה שנקראת "שפיטה".
יש תיקים פליליים שמתנהלים, יש סכסוכים אזרחיים שצריך להכריע בהם, ויש אנשים שעותרים נגד חיוב הארנונה שהעירייה השיתה עליהם.
מה שעוד קורה כשהזמן חולף הוא ששופטים פורשים מתפקידם, בין אם משום שהגיעו לגיל פרישה, בין מטעמים אחרים. ולכן, נוצר מצב שבו תקנים שיפוטיים רבים לא אוישו, וזאת במערכת בתי משפט שגם כך סובלת מתת-תקינה ומעומס אדיר (ולגבי זה צריך להגיד ביושר שמי שאחראי לכך אינה הממשלה הנוכחית).
אבל יריב לוין, שחלם על ה-"רפורמה" שלו במשך עשרים שנה, לא הסכים להשלים עם המציאות בדמות גניזת החקיקה, והחליט שאם לא קונים לו את הצעצוע שהוא רוצה – אז הוא יעשה טנטרום להורים.
הצהרה היא, שההורים של לוין במקרה הזה הם אנחנו, כל אזרחי מדינת ישראל, שזקוקים לשירותים של בתי משפט.
לוין נשבע שעד שלא משנים את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שהקואליציה תוכל למנות שופטים מטעמה – אז הוא לא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים, שהוא יושב הראש שלה, ולא ימנו אף שופט לאף ערכאה.
בקיצור, לוין החליט לעשות "ברוגז". אם אין חוק חדש, אז החוק הקיים – בעצם לא קיים מבחינתו.
נגד ההתנהלות הילדותית הזו הוגשו עתירות לבג"ץ.
בג"ץ, שגילה סבלנות מופלגת, לא רצה להגיע לעימות ונתן ללוין אלף סולמות לרדת מהעץ. אבל הוא בשלו. הוא מרח את הזמן, ביקש עוד ועוד ארכות בתירוצים שונים, וכמובן שבמקביל המשיך להתעקש על אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים, ולעזאזל אזרחי המדינה.
בסופו של דבר, כאשר לוין הבין שהוא עומד להפסיד, ובחסות המלחמה – הוא ירד מחלק מהעץ, וכינס את הוועדה לבחירת שופטים שבחרה עשרות שופטים לערכאות השונות.
אבל, היו שני ענפים שבהם לוין נאחז ולא הסכים לוותר בשום אופן: מינויים לבית המשפט העליון, ומינויים לבית המשפט המחוזי בירושלים.
תיכף נחזור לבית המשפט העליון, אבל נתחיל דווקא בבית המשפט המחוזי בירושלים.
בצירוף מקרים מדהים, זה אותו בית משפט ששלושה משופטיו הבכירים דנים בהליך הידוע כ-"תיקי האלפים", שבו הנאשם מס' 1 הוא בנימין נתניהו. ואם לא ידעתם, אז שלושת השופטים הללו מטפלים במקביל במאות תיקים נוספים.
ובית המשפט הזה נמצא בתת-איוש מזעזע, שגורם לעומס עבודה עצום על השופטים המכהנים – מה שכמובן מביא להתארכות בלתי נסבלת של ההליכים, ולפגיעה באזרחים שזקוקים לשירותיו של בית המשפט הזה.
אבל, מעשה שטן – גם אחרי שלוין "התרצה", לא הבשילו התנאים למילוי השורות בבית המשפט המחוזי בירושלים.
וכעת לנמסיס הגדול של לוין. לא, הכוונה לא לאיראן, חיזבאללה או חמאס – אלא בית המשפט העליון, מוסד שאותו ואת שופטיו לוין פשוט מתעב בכל ליבו.
לוין, שחלם עשרים שנה על קבלת היכולת לבחור לבית המשפט העליון אנשים מטעמו, החליט שאם לקחו את החלום – אז שוברים את הכלים ולא משחקים.
אבל, אתם זוכרים שאפילו לוין לא יכול לעצור את הזמן?
הוא המשיך לחלוף, ובאוקטובר 2023 פרשו הנשיאה חיות והשופטת ברון. וכך, נוצר מצב שמצבת השופטים בבית המשפט העליון ירדה מ-15 ל-13 שופטים.
בנוסף, לא מונה מחליף לחיות, ולכן בית המשפט העליון, וכלל הרשות השופטת, פועלים מאז ללא נשיא.
אבל לוין סירב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולמנות נשיא ושופטים חדשים. הזמן המשיך לחלוף, ולפני חודשיים פרש גם פוגלמן, שכיהן כממלא מקום הנשיא במקום חיות, ומצבת השופטים ירדה ל-12 בלבד.
בעקבות זאת, שוב הוגשו עתירות לבג"ץ, שדרשו מלוין לכנס את הוועדה ולמנות נשיא ושופטים חדשים.
אבל לוין סירב.
התירוץ של לוין לסירוב היה שבשל מצב המלחמה הוא מבקש להגיע למינויים "בהסכמה רחבה".
מאחר שלא הושגה "הסכמה רחבה" שכזו, כלומר קונצנזוס מוחלט מקיר לקיר לגבי זהות נשיא בית המשפט העליון ושופטים חדשים – אז עדיף לא לבחור אף אחד, ולהשאיר את התפקידים לא מאוישים.
התירוץ הזה הוא כמובן מגוחך:
אין כמובן ספק, שכולנו מעדיפים שמינויים לתפקידים חשובים במדינת ישראל יעשו בהסכמה רחבה ככל האפשר. אבל מה לעשות, שלפעמים בני אדם לא מסכימים ביניהם על דברים, למשל מי הם רוצים שיכהן בתפקיד כזה או אחר.
וכאשר יש מחלוקת – יש מנגנון שיכריע בין החלוקים.
המנגנון שקבוע בחוק כיום – חוק שכזכור לוין נכשל בניסיונו לשנות וסירב להשלים עם הכישלון – הוא שעושים הצבעה בין תשעת חברי הוועדה.
כדי לבחור נשיא, די ברוב רגיל בין חברי הוועדה. כדי למנות שופט חדש, צריך רוב מיוחס של לפחות שבעה חברים.
וזה מה שבג"ץ קבע בפסק הדין שפורסם בספטמבר.
בג"ץ אמר ללוין שהוא אומנם יושב ראש הוועדה, אבל אין לו זכות ווטו. הוא לא יכול לקבוע, בניגוד גמור לחוק, שאם אין "הסכמה רחבה" אז לא ממנים אף אחד, ופוגעים בכל אזרחי מדינת ישראל.
אם לא הושגה הסכמה שכזו, אז הולכים למנגנון ההכרעה שקבוע בחוק – ומקיימים הצבעה בין חברי הוועדה.
מאחר שכדי לבחור נשיא חדש לבית המשפט העליון די ברוב רגיל, אז אין שום סיבה בעולם לא לקיים הצבעה ולמנות סוף סוף נשיא חדש.
לעומת זאת, מאחר שכדי למנות שופטים חדשים נדרשת הסכמה רחבה יחסית – בעניין הזה בג"ץ לא התערב, ואמר ללוין שאכן צריך להמשיך ולנסות להגיע להסכמה שכזו.
פסק הדין הזה, שהוא בגדר המובן מאליו (שוב, אלא אם כן אתם משתייכים לקבוצה שאליה התייחסתי בפתח השרשור) – הוציא מלוין פרץ אינפנטיליות חדש.
הוא אומנם לא הכריז שלא יקיים את פסק הדין ולא יכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא, אבל פצח בשרשרת הטרלות שתכליתן למרוח זמן ולייצר ספינים.
ואתמול, ושוב אחרי המון סבלנות מצידם, ואחרי שלוין סירב לנקוב במועד שבו יסתיימו ההטרלות ותתקיים ההצבעה – השופטים קבעו שההצבעה תתקיים עד יום 16.1.2025.
התגובה של לוין היתה הקצפה רבתי, הכתרת ההחלטה כ-"בלתי חוקית", איומים בניסיון לחדש את החקיקה וכו'. מה שמעלה את התהייה הבאה:
מה בדיוק לוין חשב, שהמועד לקיום פסק הדין לא יגיע לעולם? הרי ההחלטה מאתמול לא קבעה שצריך לבחור נשיא. זה נקבע בפסק הדין מספטמבר. אתמול רק קבעו מועד לסיום הפור-פליי הבלתי נגמר, ולקיום הליך הבחירה.
כלומר, נדמה שלוין פשוט תכנן להטריל את כולנו עד אינסוף. אחרת, למה הוא קופץ?
והדבר הכי בלתי נתפס בטנטרום של לוין הוא שהדבר היחיד שהשופטים הורו לו לעשות זה לבחור נשיא. לוין יודע שמי שצפוי להיבחר זה השופט עמית, והוא לא רוצה בבחירתו.
אלא שבינתיים, יש בבית המשפט העליון ממלא מקום נשיא, שנהנה מכל הסמכויות שיש לנשיא נבחר. ממלא המקום הזה הוא… השופט עמית.
אז על איזו גבעה לוין מתאבד?
רצית לשנות את החוק, ונכשלת. יש חוק קיים, שאתה מסרב לפעול לפיו. למרות זאת, כל מה שהורו לך לעשות זה לבחור נשיא, כאשר ממילא מי שצפוי להיבחר מכהן כנשיא בפועל.
אבל לוין בשלו, ולעזאזל המדינה. מה שמעודד הוא שהקהל שמוחא לו כפיים – הולך ומתמעט.
שבת שלום.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/Mreiwnb5sq