בישראל אין "תפירת תיקים", אבל, היו בעבר מקרים שבהם בתי המשפט מתחו ביקורת חריפה על הפרקליטות, ושהסתיימו בזיכוי.
המקרה שבו נמתחה הביקורת החריפה ביותר, ושנקבע בו כי האירועים שתוארו בכתב האישום כלל לא התרחשו, היתה ב-"פרשת סבג".
גיבוריה: דובי שרצר ומשה סעדה.
נתחיל, כרגיל, בעובדות:
בשנת 2011 נעצר אדם, הוא המתלונן, בחשד להחזקת רכוש גנוב. לפי כתב האישום, אותו מתלונן עברו מסכת התעללות ואלימות מחרידה מצד ארבעה שוטרים, כולל שפיכה חוזרת ונשנית של מים רותחים על גופו, הכאתו באגרופים ובבעיטות, וגרימת חבלות.
התלונה הוגשה רק בשנת 2014.
בינואר 2015, הוגש כתב האישום נגד ארבעת השוטרים, שהפכו לנאשמים. הנאשם המרכזי בפרשה, הוא נאשם מס' 1 – היה אורן סבג, ומכאן שם הפרשה. כל הנאשמים כפרו במיוחס להם, ולכן נשמעו הוכחות.
לא נסקור את כלל עדי וראיות התביעה, אלא נתמקד בחשובים שבהם בלבד, כאשר מובן שהעד המרכזי היה המתלונן.
פרט למתלונן, עד תביעה מרכזי היה "עד תביעה 5", שוטר בשם אריאל, שנחקר כחשוד בכך שעשה למתלונן "חקירת הלבנה".
אותה "חקירת הלבנה" נטענת נועדה להסתיר את ההתעללות שבוצעה במתלונן, כך שיטען כי הכוויות שנגרמו לו – מקורן בפציעה בביתו, שקדמה למעצרו.
ושימו לב לתיאור ביהמ"ש המחוזי (עדן).
עדן קבע, כבר בשלב סקירת העדים, כי אריאל הינו עד מדינה – אף שהפרקליטות מתנגדת להגדרה זו.
ה-"המהפך" בגרסתו של אריאל מתרחש במהלך "הפסקת סיגריה" שנערכה בחקירה, בה קיבל הבטחה כי בתמורה למסירת המידע – הוא לא יועמד לדין. כך עולה ממזכר שערך דובי שרצר, שהיה ראש צוות החקירה בתיק.
שרצר עצמו כונה "עד תביעה 14", ואת משה סעדה אנו מוצאים כ-"עד תביעה 22".
נמשיך הלאה, אל סקירת המוצגים בתיק, כלומר הראיות שהגישה התביעה לבית המשפט במהלך דיוני ההוכחות.
הנה לדוגמה ת/20, חקירתו של אחד הנאשמים, שגם בה מתרחשת "הפסקת סיגריה", שמתועדת במזכר שהוגדר ע"י עדן כחלקי.
מיד בסמוך, קובע עדן כי "במספר מקרים במסגרת חקירה זו" התרחשו "הפסקות סיגריה", שהיו למעשה המשך חקירה של החשודים, "ללא הקלטה וללא תיעוד, למעט מזכר כללי, וגם זאת לא בכל המקרים".
עדן קבע כי מדובר במצב ש-"יוצר תמונה בעייתית" של חקירה שחלקה, ולעיתים חלקה מהותי, אינו מתועד.
מוצג מרכזי נוסף הוא ת/36, המתעד שיחה בין שרצר לבין סעדה. בשיחה זו, פירט שרצר באוזני סעדה את השיחה שהוא קיים קודם לכן עם השוטר אריאל "במרפסת מח"ש ובשירותים".
לאחר השיחה בין שרצר לסעדה, סעדה אישר כי בתמורה למסירת המידע – לא יוגש נגד אריאל כתב אישום (בכפוף לבדיקת פוליגרף).
נדלג הלאה, אל קביעותיו של עדן.
כבר בפתיחה, מודיע עדן כי לא זו בלבד שהוא מזכה את הנאשמים מכל אשמה – אלא שלא מדובר בזיכוי מחמת הספק, ולא מטעם משפטי, אלא משום ש-"סבירה יותר המסקנה כי האירועים הנטענים בכתב האישום לא אירעו כלל". ולאחר הטלת הפצצה, עבר עדן לנמק את המסקנה החריגה.
תחילה, עדן קבע שעדותו של המתלונן אינה מהימנה, וכוללת סתירות פנימיות.
בנוסף, ואולי כאן העיקר, עדות המתלונן נסתרת בראיות חיצוניות לגרסתו, שהוגשו *מטעם התביעה*. לדוגמה, המסמכים הרפואיים אינם תומכים בטענותיו, וגם האנשים שהמתלונן טען שסיפר להם על האירוע בזמן אמת – סתרו את גרסתו.
בהתאם, עדן מצא כי "הראיות הקיימות, והראיות אשר אינן קיימות ביחס לחלק מגורמים אלו, שוללות את גרסת המתלונן על כי סיפר את דבר המעשה הקשה הנטען לאותם גורמים", ואין כל מסמך שכתבו "שורה של גורמים בתפקידים שונים", כולל סנגורו בזמן אמת, שהיו אמורים לחזות בחבלות על המתלונן.
נמשיך לאריאל, הוא "עד תביעה 5".
עדן קבע, כי מדובר ב-"עד מדינה לכל דבר ועניין", ושהוא גוייס תוך התעלמות ואי קיום הכללים שקבע היועמ"ש. לדבריו, עולה "תמונה מדאיגה" לגבי האופן שבו התנהלה מח"ש – כלומר שרצר וסעדה – בגיוס אריאל כעד מדינה, שתועד רק באותו מזכר לקוני שכונה ת/36.
עדן מצא שאותו מזכר, שכזכור תיעד שיחה בין שרצר לסעדה, איננו כולל את כל הפרטים, מתאר כריתת הסכם עד מדינה לכל דבר – חסינות תמורת הפללה.
הסכם זה נכרת, כאמור, ב-"הפסקת סיגריה" במהלך חקירתו של אריאל – אף שבעדותו אריאל הכחיש וטען שפשוט "נזכר" בפרטים מפלילים רבים במהלך אותה הפסקה.
נמשיך לשרצר, הוא "עד תביעה 14", שהקביעות של עדן לגביו הן לא פחות ממדהימות.
עדן קבע כי עדותו של שרצר היתה מגמתית, בלתי מהימנה, וכי הוא לא השיב לחלק מהשאלות, גם לאחר שאלה נשאלו שוב ושוב. "תמיהה רבה עולה מהדברים הלא ראויים אשר בחר ראש צוות החקירה לומר בעדותו בבית המשפט", נכתב.
עדן הוסיף וציין כי מח"ש "הזהירה" את בית המשפט לבל יקבע ממצאים שליליים לגבי שרצר, מן הסתם בשל החשש מהשלכות הרוחב של קביעות שכאלה על תיקים נוספים שבהם טיפל ויטפל שרצר, בכיר חוקרי מח"ש.
עדן, כמובן, דחה את הבקשה / אזהרה הזו – וכאמור קבע ממצאים שליליים חסרי תקדים ביחס לשרצר.
מכאן עבר עדן לדון באותו ת/36 – מזכר שערך שרצר אודות שיחתו עם סעדה, במהלך "הפסקת סיגריה" בחקירתו של אריאל, שכזכור הוגדר כעד מדינה ע"י בית המשפט, גם אם לא ע"י מח"ש.
עדן תיאר כי לגבי ארבעה נחקרים לפחות בוצעו הפסקות שכאלה, שבפועל הסתירו מבית המשפט חלקים מרכזיים מהחקירה.
לפי עדן, מעבר לפגיעה בשקיפות התנהלות החקירה, ומעבר להפרת הנחיות היועמ"ש לגבי כריתת הסכם עד מדינה – ההתנהלות אף סותרת את החוק.
במהלך אותן הפסקות, החוקרים שאלו את החשודים שאלות, שוחחו איתם על האירוע, "ובחלק מהמקרים נתנו להם הבטחות" – ועדן לא מצא כל הצדקה לפרקטיקה שכזו.
בהמשך, עדן ייחד פרק שלום להתנהלות היחידה החוקרת, שתוארה כ-"בעייתית ומדאיגה", וככזו שהפרה באופן שיטתי את הוראות החוק.
נקבע כך: "היחידה החוקרת, מח"ש, הוצבה למשמר על המשטרה והתנהלותה. מהראיות שבאו בפני ביחס לחקירה זו עולה תמונה המעלה את הצורך במשמר, גם של מי אשר הופקד על המשמר".
בשורה התחתונה, כל הנאשמים זוכו, ועדן קבע כי "מהראיות שבפני עולה המסקנה בדבר העדר סבירות התרחשות המיוחס למי מהנאשמים בכתב האישום, וסביר כי התרחשות זו לא אירעה כלל".
נוכח ממצאיו החמורים, עדן קבע כי הכרעת הדין תועבר ליועמ"ש. בשל מניעות מנדלבליט, הדברים הובאו בפני פרקליט המדינה.
עד כאן הכרעת הדין המטלטלת. ומכאן, הערות ופרשנות.
א. כפי שציינתי בפתיחה, *לא* מדובר ב-"תפירת תיק" זדונית. ממש לא.
עם זאת, הכרעת הדין כוללת ביקורת חסרת תקדים על האופן שבו התנהלה מח"ש, ובעיקר על התנהלותם של ראש צוות החקירה וסגן ראש מח"ש שאישר את הסכם עד המדינה עם אותו אריאל.
ב. הזיכוי בתיק הוא מטלטל במיוחד משום שלא מדובר, כאמור, בקביעה מחמת הספק, או בשל טעמים
משפטיים – למשל שאירוע מסוים שהפרקליטות סברה שהוא עבירה, למעשה אינו כזה. כאן מדובר בזיכוי שקובע שהאירועים בכלל לא התרחשו. ארבעה שוטרים הועמדו לדין, והסתבר שמדובר בעלילה שהעליל עליהם המתלונן.
ג. ולמה בעצם הטרחתי אתכם בפרשה? תאמינו או לא, אבל הכוונה שלי אינה לנגח את שרצר וסעדה.
הזכרת הפרשה חיונית, בגלל השורה הארוכה של עיתונאי-על בארצנו, שבשנים האחרונות מחטטים באובססיביות בכל בדל ביקורת שיפוטית, אמיתית או מדומיינת, על התנהלות הפרקליטות.
אבל, דווקא פרשת סבג נשכחה. היו עיתונאים שעסקו בפרשה הזו בעבר (למשל, אמרי לוי סדן והילו גלזר).
אבל ממש מוזר שעיתונאית כמו איילה חסון, לדוגמה, לא הצליחה לאתר הכרעת דין שבה שופט מחוזי קרע לגזרים את הפרקליטות, וקבע שהיא העמידה לדין ארבעה שוטרים על אירוע שבכלל לא התרחש.
הכל תמצאו בהכרעת הדין של עדן.
ד. בהכרעת הדין יש ביקורת חריפה על התנהלות קצין החקירות, היא מתארת עינוי דין שנגרם לשוטרים שנים רבות לאחר אירוע שלא היה, והיא כוללת ביקורת על סתירה פנימית זועקת מתוך ראיות התביעה עצמן.
יש בה סיפור על כריתת הסכם עד מדינה בניגוד להנחיות, ביצוע חקירות חשודים בניגוד לחוק, ומה לא.
ולמרות זאת, כל העיתונאים הנשכנים, ואפילו אלי ציפורי שהנחה ספייס, ושנתנו לאחרונה במה אינסופית להשמעת טענותיהם של שרצר וסעדה כלפי כל העולם ואחותו – לא מצאו לנכון לעמת אותם, ולו ברמז, עם "פרשת סבג".
בצירוף מקרים מדהים, המסמך השיפוטי הכי חריף נגד הפרקליטות – נשכח.
המשך יבוא.
קישור להכרעת הדין המלאה:
https://t.co/hFSAyAa0V8
למותר לציין, שהמדינה לא ערערה על הזיכוי.
שבוע טוב.