בג"ץ (עמית, וילנר, גרוסקופף) פירסם אתמול צו על תנאי בעניין עתירת עיתונאי חדשות 13 נגד מינויה של יוליה שמאלוב ברקוביץ' למנכ"ל חברת החדשות.
בעקבות ההחלטה על הוצאת הצו, פרצה "סערה", שעיקרה ב-"זעזוע" מנכונותו של בג"ץ להתערב בסוגיה שכזו.
אז בואו תשמעו סיפור.
לפנים שנים ארוכות (כלומר לפני כשנה וחצי), בארץ רחוקה-רחוקה (דהיינו בישראל), היה ערוץ טלוויזיה אחר שעתר לבג"ץ – והוא ערוץ 14.
ערוץ 14 עתר נגד מפלגת מרצ, שסירבה לאפשר לנציגי הערוץ לשדר ממטה המפלגה ביום הבחירות לכנסת, שהתקיימו ביום 1.11.2022. הדיון בעתירה התקיים תוך פחות מיממה.
בעתירה, טען ערוץ 14 שמפלגת מרצ היא "גוף דו-מהותי", ולכן כפופה למשפט המינהלי. עוד נטען, כי ההחלטה של מרצ למנוע מנציגי הערוץ לשדר ממטה המפלגה "מובילה לפגיעה קשה בחופש העיתונות, חופש הביטוי וזכות הציבור לקבל מידע עיתונאי".
בג"ץ הורה ליועמ"ש להתייצב להליך ולהגיש עמדה מטעמה.
בתגובה שהגישה, טענה היועמ"ש כי מפלגה אינה גוף "הממלא תפקיד ציבורי על פי דין", כלומר היא לא רשות מינהלית, ולכן "ספק משמעותי" האם לבג"ץ יש בכלל סמכות לדון בעתירה.
עם זאת, לגופם של דברים היועמ"ש הסכימה שיש "קושי משפטי" ב-"מניעת האפשרות של גוף תקשורת לסקר את מטה הבחירות של מרצ".
והנה הגענו אל פסק הדין, שאותו כתבה ברק-ארז, בהסכמת חיות ופוגלמן.
ברק-ארז פתחה בכך שיש "קשיים לא מבוטלים" בעצם הדיון בעתירה, משום שמפלגת מרצ היא לא רשות מינהלית.
כלומר, ברק-ארז הסכימה שמבחינה עקרונית – אין לבג"ץ סמכות לדון בעתירה, והאכסניה המתאימה היא הליך אזרחי רגיל.
אז איך בכל זאת בג"ץ דן בעתירה?
ברק-ארז קבעה שאומנם בג"ץ אמור לדון רק בנושאים שאינם בסמכותו של בית משפט אחר, אבל הסמכות היא מספיק רחבה כך שבג"ץ כן ידון בנושאים שבסמכותו בית משפט אחר – אם "קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".
והפלא ופלא – ברק-ארז מצאה נסיבות מיוחדות שכאלה.
בין השאר, ברק-ארז הזכירה את לוח הזמנים הצפוף, את ההשפעה של העתירה על "מימושם של עקרונות היסוד בדבר חופש הביטוי וחופש העיתונות", וכן את החשיבות הציבורית של סיקור שוטף של יום הבחירות.
וכך דילגה ברק-ארז, גם אם באופן מעט מגושם, מעל משוכת הסמכות – וניגשה לגוף העניין.
תאמינו או לא, אבל ברק-ארז קבעה שיש למפלגה חובה לנהוג בשיוויון ולכבד את חופש העיתונות. אומנם, מפלגה היא לא גוף מינהלי – אבל "מקרה זה הוא בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים ביותר" אשר "תומכים בהטלת חובות מינהליות על המפלגה".
הקביעה הזו כמובן הביא להכרעת העתירה לטובת ערוץ 14.
שהרי, אם מפלגה חייבת לנהוג בשיוויון, וחייבת לאפשר את חופש העיתונות – הרי שחסימת נציגי ערוץ 14 מסיקור (ומתן אפשרות כניסה לכל שאר כלי התקשורת) פוגעת בשיוויון; וכמובן גם מהווה מעין צנזורה, שמונעת מהערוץ אפשרות לסקר ופוגעת בחופש העיתונות.
וכך, בשורה התחתונה העתירה התקבלה פה אחד.
ולמה סיפרתי לכם את הסיפור המוזר על ערוץ 14 ומפלגת מרצ?
אין לי מספיק ידע כדי להתבטא באופן מושכל לגבי הסכסוך בחדשות 13 סביב מינויה של שמאלוב ברקוביץ' למנכ"ל. העתירה באמת מעלה שאלות מורכבות הן במישור הסמכות (האם חברת חדשות 13 היא גוף דו מהותי וכו'), והן במישור משפטיים נוספים.
אבל, קשה מאוד שלא לשים לב לדימיון הרב בין עתירת ערוץ 13 לבין עתירת ערוץ 14, ולמעשה העתירה של ערוץ 14 סובבת סביב נסיבות יותר מורכבות.
כאמור, ערוץ 14 עתר נגד מפלגה, שבוודאי אינה רשות מינהלית; והעתירה נעשתה בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי – מה שלא איפשר דיון טרם הוצאת צו על תנאי.
ואף על פי כן, בג"ץ – בהרכב של חיות, פולגמן וברק-ארז – קיבל את העתירה פה אחד, תוך עקיפה לוליינית של שאלת הסמכות, וחיוב גוף כמו מפלגה לנהוג בשיוויון ולאפשר חופש עיתונות (עד כמה שערוץ 14 יכול להיחשב כמשהו עיתונאי).
אבל פסק הדין שקיבל את עתירת ערוץ 14 כלל לא הפריע לצווחנים הרבים.
כמעט אף אחד מכל מי שצייץ אתמול בשצף קצף נגד החלטת בג"ץ להוציא צו על תנאי בעתירת ערוץ 13 – לא הוציא מהפה אפילו מנגינה של מארש לאחר שבג"ץ קיבל מעכשיו לעכשיו את עתירת ערוץ 14.
כי בסופו של דבר, אין פה שום דבר ענייני.
הם לא "שמרנים", אין להם שום עמדה עקבית, והדין לא מעניין אותם.
הדבר היחיד שמעניין אותם זה תועלת פוליטית: אם קבלת עתירה של ערוץ 14, בפסק דין אולטרא-אקטיביסטי ותקדימי, משרתת את האג'נדה הפוליטי – אז הכל בסדר; ואם צו על תנאי בעתירה של ערוץ 13 פוגעת באותה אג'נדה פוליטית – אז זה חורבן בית שלישי.
כי בשורה התחתונה, מדובר בתועמלנים ובשופרות.
אם למישהו מהם היה עמוד שדרה אידיאולוגי, ערכי או עיתונאי – הם היו מצייצים גם נגד ערוץ 14, או לפחות מזכירים את פסק הדין התקדימי הזה, שבמידה רבה סולל את הדרך של בג"ץ לדון גם בעתירה של ערוץ 13.
אבל אין להם. הם לא ענייניים, הם לא עקביים, וכל מה שמעניין אותם זו התוצאה סופית.
ולכן, בכל פעם שאתם קוראים עוד צייצן "מזדעזע" מההחלטה השערורייתית של בג"ץ מאתמול להוציא צו על תנאי – תשאלו את הצייצן איפה הזעזוע הזה היה כאשר בג"ץ קיבל עתירה דומה מאוד מהצד הפוליטי השני.
ולמה כתבתי "כמעט אף אחד"? כי יש אחד שכן גילה עמדה עקבית – אבישי גרינצייג.
בוקר טוב.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/aaaju9rIUN