קטגוריותפסק הדין בעניין ביר הדאג'

פסק הדין בעניין ביר הדאג'

פיד ימין רגש וגעש השבוע בעקבות פסק דין שדחה את ערעורם של בעלי קרקעות במתחם הבדואי המכונה "ביר הדאג'". יאמר מיד, כי הפעם – בניגוד למקרים רבים – מלאכת ההסברה על המדינה אינה קלה. הסברת פסק הדין, ופירוק הספין המרכזי – דווקא כן.
נתחיל.

אז מה הסיפור?
בשנות ה-90, רכשו המערערים – אנשים פרטיים יהודים – 2.6% מחלקת קרקע מסוימת בנגב. בסמוך לכך, המדינה העבירה 15 משפחות בדואיות לשטח הממוקם מדרום לאותה חלקה, וכך נוצר למעשה היישוב ביר הדאג'.
בשנים שלאחר מכן, פלשו לחלקה משפחות נוספות, ובנו בה מבנים בלתי חוקיים.

בשנת 2012 גילו המערערים כי הפולשים השתלטו על שטחים בחלקה, והחלו בפניות לרשויות. בשנת 2013 הוגשה העתירה המינהלית הראשונה לבית המשפט המחוזי, בה התבקשה קציבת זמן למדינה לצורך פינוי הפולשים. לעתירה זו השיבה המדינה כי היא מבצעת צעדים שונים להסדרת העניין, ולכן העתירה נדחתה.

אלא שהשנים חלפו, וההסדרה לא בוצעה. לכן, בשנת 2018 המערערים הגישו את עתירתם השנייה, וטענו כי המדינה לא אוכפת את הדין ולא מסדירה את מתחם ביר הדאג'.
ביהמ"ש המחוזי שב ודחה את העתירה, והמערערים הגישו ערעור לביהמ"ש העליון, שפסק הדין בו פורסם השבוע.
את פסק הדין המרכזי כתב גרוסקופף.

גרוסקופף פתח באמירות קשות, וקובע כי המצב "אינו מתקבל על הדעת" – לא מבחינת אכיפת החוק, ולא מבחינת הפגיעה בזכויות הקניין של המערערים.
אבל, גרוסקופף מיד מסייג שהשאלה אינה האם המערערים הם בעלי זכויות בחלקה, אלא האם תפקידו של בית המשפט להורות למדינה כיצד להגן על זכויות אלה.

גרוסקופף מזכיר כי הלכה היא שרק "במקרים חריגים ונדירים" יתערב בית המשפט בשיקול הדעת של המדינה, בשאלה כיצד לאכוף את הדין. הוא מוסיף ומפרט את הנסיבות החריגות של מתחם ביר הדאג', שרק עשירית ממנו נמצאת על החלקה שכאמור 2.6% ממנה בבעלות המערערים, ושיש מורכבות רבה כתוצאה מנתונים שונים.

בהמשך, גרוסקופף שוב מדגיש כי אכיפת החוק במתחם "ראתה מהמורות לאורך השנים", וש-"אין הדעת נוחה" מהמצב שאליו נקלעו המערערים. אבל, גרוסקופף גם מקבל את טענות המדינה לפיהן היא מבצעת פעולות הסדרה ואכיפה, תוך הקצאת משאבים ניכרים, וכי ניכרת התקדמות הן במישור ההסדרה והן במישור האכיפה.

לסיום, גרוסקופף קרא למדינה לקבוע לוחות זמנים לצורך סילוק הפלישה, וכן לשקול אפשרות של תשלום או הקצאת קרקע חלופית לפולשים, כדי להביא לפיתרון הסוגיה.
עד כאן ההכרעה המשפטית של גרוסקופף, שאליה הצטרף מזוז. וצריך להדגיש, שמדובר כמובן בפסיקה שמרנית – אי התערבות בשיקול הדעת של הממשלה.

וילנר הוסיפה פסק דין קצר משלה 👇.
אף היא קבעה כי התנהלות המדינה "רחוקה מלהיות משביעת רצון, בלשון המעטה", וכי על המדינה חובה להגן על זכויות של בעלי קרקעות פרטיות, הן באיו"ש והן בישראל. אבל, בשל איזון האינטרסים המורכב הנובע מנסיבות מתחם ביר הדאג' – אין מקום להתערבות בית המשפט.

אם נעשה סיכום ביניים, אז כאמור ענייננו באנשים פרטיים, שומרי חוק, שמצאו עצמם מול פלישה למקרקעין בבעלותם, ושהמדינה "מורחת" אותם כבר כמעט עשור, ולא מפנה את הפולשים. בהחלט לא מצב סביר.
אבל, על מה בעצם יצא קצפם של ה-"שמרנים", כלפי פסיקה שבה ביהמ"ש לא מתערב בשיקול הדעת של הממשלה?

כאן מגיע הספין.
כל מיני סוכני "משילות" טוענים את הטענה הבאה: נכון, אנחנו מברכים על אי-התערבות של ביהמ"ש בשיקול הדעת של הממשלה. אבל אנחנו מוחים על כך שזו התוצאה כאשר מדובר בפלישה בדואית לחלקה בבעלות יהודית, בעוד בג"ץ התערב ועוד איך בבנייה יהודית על קרקע פרטית בבעלות פלסטינית.

הנה הפיסקה הקצרה שבה גרוסקופף מפרק את הספין הזה 👇.
התשובה היא שפשוט אין שום קשר בין השניים. הסיבה שבג"ץ הורה להרוס מבנים ביהודה ושומרון, שהוקמו על קרקע פרטית, היא הדין הבינלאומי, ולא דיני התכנון והבניה. כזכור (ראו בשרשור בהרחבה), מבחינה משפטית אסורה התיישבות על קרקע פרטית.

במילים אחרות, הבעיה בעמונה, נתיב האבות וכו' לא היתה הפרת דיני התכנון והבנייה, או עצם הפלישה, אפילו בתום לב, למקרקעין פרטיים.
הבעיה היתה שאיו"ש *איננו* שטח שנמצא בריבונות מדינת ישראל, אלא שטח שמוחזק ב-"תפיסה לוחמתית", ולכן מערך הדינים בו שונה לחלוטין משטחה הריבוני של ישראל.

לכן, אם רוצים לתקוף את ביהמ"ש העליון על איפה ואיפה כביכול, ההשוואה אינה יכולה להיות בין אכיפת דיני התכנון והבנייה בישראל לבין אכיפת הדין הבינלאומי באיו"ש, משום שמדובר במערכת דינים שונה לגמרי. זה ספין.
מה שאינו ספין, כאמור, הוא הביקורת הקשה כלפי המדינה בכל הקשור במתחם ביר הדאג'.

שאלה והערה מצוינת 👇, על משהו שהייתי צריך להסביר בשרשור:
בדיני המקרקעין בישראל, כאשר לאדם יש אחוזי בעלות בקרקע, אז בעלותו היחסית היא על ״כל גרגיר וגרגיר״, ולא על שטח מסוים. למשל, 10% בעלות בחלקה אינה שטח מוגדר בגודל של עשירית מהשלם, אלא עשירית מכל גרגר אדמה בחלקה כולה.

קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/mtydrkfoNo

שבת שלום.