ביהמ"ש העליון פירסם אתמול את פסק הדין בערעורו של א', "הקטין מפרשת דומא" (שמו אסור בפירסום, מאחר שהיה קטין במועד ביצוע העבירות). זו הזדמנות טובה לעשות (שוב) סדר בפרשה הזו, וכמובן גם להאיר זרקור על כמה קביעות חשובות בפסק הדין.
נתחיל בעובדות. בליל ה-31.7.2015 התרחש פיגוע מחריד בכפר הפלסטיני דומא, במסגרתו הושלכו בקבוקי תבערה לבית משפחת דוואבשה. עלי התינוק נהרג במקום, והוריו נפטרו מפצעיהם בהמשך. היחיד ששרד, אחמד, נפצע קשה.
החשד המרכזי (אך לא היחיד!), לכל אורך הדרך, היה כי מדובר בפעולת טרור יהודי.
בעקבות הפיגוע, שהיה נקודת השיא של פעולות טרור יהודי רבות נגד מטרות פלסטיניות, מוסלמיות ונוצריות – ננקטו צעדים מינהליים, ונפתחה חקירה סמויה.
החקירה הפכה לגלויה בסוף נובמבר 2015, עם מעצרם של מספר חשודים, שנחקרו הן ביחס למעורבות בפיגוע בדומא והן ביחס לאירועי טרור יהודי אחרים.
החשד לביצוע הפיגוע בדומא התמקד בשניים: עמירם בן-אוליאל ו-א'.
במהלך חקירתם, היו השניים מנועי מפגש עם עו"ד למשך 3 שבועות, ואף נחקרו ב-"חקירת צורך", כלומר חקירה שבה הופעלו כלפיהם "אמצעים מיוחדים" – קרי אמצעים פיזיים.
בחקירה, הודה בן-אוליאל בביצוע הפיגוע בדומא, לטענתו לבדו.
א' מצידו לא הודה בביצוע הפיגוע, אך הודה בכך שקשר קשר עם בן-אוליאל לביצוע הפיגוע, וטען שבסופו של דבר נרדם ולא היה שותף למעשה.
בתום החקירה, הועמדו השניים לדין: בן-אוליאל הואשם בביצוע הפיגוע עצמו, ו-א' הואשם בקשירת קשר לביצוע הפיגוע, וכן בשורה ארוכה של פעולות "תג מחיר" שקדמו לו.
בנוסף, השניים הואשמו גם בחברות בארגון טרור.
המשפט נגד השניים נפתח ב-"משפט זוטא" – הליך שבו מתבררת *קבילות* הודאה שמסר נאשם *מחוץ לבית המשפט*. ההליך הזה מבוסס על סעיף 12 לפקודת הראיות, הקובע שהודאה תהיה קבילה רק אם ניתנה "באופן חופשי ומרצון"👇. אם זה לא המצב – ההודאה תיפסל.
ב-"משפט זוטא" לא בוחנים האם ההודאה היא הודאת אמת (כמו למשל בפרשת זדורוב) אלא *רק* האם ההודאה היתה "חופשית ומרצון".
בסופו של משפט הזוטא הממושך, נפסלו כל ההודאות של א' שנמסרו *לאחר* "חקירות הצורך", אך "הוכשרו" ההודאות שמסר לפני כן – בעיקר במסגרת "תרגיל מדובבים" שנערך לו.
בעקבות ההכרעה במשפט הזוטא, הגיעו הפרקליטות ו-א' להסדר טיעון, במסגרתו הוא הודה בארבעה מעשים: קשירת קשר *להצתה* (במקום לרצח), אירועי תג מחיר שכללו הצתה בכפר עקרבה ובכפר יאסוף, ואירוע תג מחיר שכלל ניקוב צמיגים בירושלים.
הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי האישום בחברות בארגון טרור.
ביחס לאישום בעבירה זו, הצדדים טענו בפני ביהמ"ש המחוזי. באוקטובר 2019 הרשיע ביהמ"ש המחוזי את א', פה אחד, בחברות בארגון טרור.
על הכרעת הדין המפורטת הזו כתבתי שרשור ארוך 👇 , ועיקר חשיבותה הוא בהיותה מסמך גלוי – למיטב ידיעתי ראשון – אודות תשתית "המרד" שביצעה שורת מעשי טרור יהודי.
בעקבות הודאתו של א' בארבעת המעשים הנ"ל, כמו גם בעקבות הרשעתו בחברות בארגון טרור, נגזרו עליו 42 חודשי מאסר בפועל.
ועל הרשעתו בחברות בארגון טרור, כמו גם על חומרת עונשו, א' ערער לביהמ"ש העליון – וכאן אנו מגיעים, סוף סוף, אל פסק הדין עצמו, שאותו כתב אלרון (בהסכמת הנדל ומינץ)
הראיה הראשונה שעליה התבססה הרשעתו של א' בחברות בארגון טרור היתה חוות דעת של מומחה מטעם השב"כ.
כמו שרובכם ודאי יודעים, הדין הפלילי מאפשר להגיש חוות דעת מומחה כראיה, אף שמדובר במה שמכונה "עדות סברה", כי המומחה לא עמד בחושיו על האירוע, אלא מעיד על הסקת מסקנותיו המקצועיות 👇.
בחוות דעת מודיעיניות של מומחה מטעם השב"כ יש קושי עודף, והוא שחלק מהחומר שעליה מתבססת חוות הדעת – הוא חסוי, ולכן הסנגור מוגבל ביכולתו לחקור נגדית את המומחה, ולנסות לערער את מהימנותו ומקצועיותו.
עם זאת, וכפי שאלרון ציין, הדין בישראל כן הכיר בעבר באפשרות להגיש חוות דעת כאלה.
הפעם, אלרון קבע שיש טעם לפגם בכך שחוות הדעת לא עשתה אבחנה ברורה בין מסקנות שהתבססו על חומר גלוי, לבין כאלה שהתבססו על חומר חסוי – ולכן משקלה מוגבל.
בהתאם, אלרון סירב להתבסס על חוות הדעת כראיה משמעותית לצורך בחינת הרשעתו של א' בחברות בארגון טרור – אך קבע ש-"אפשר גם בלעדיה".
וכל כך למה?
כי לשיטת אלרון, גם בלי חוות הדעת המודיעינית – שבה פירט מומחה השב"כ את מבנה ארגון הטרור, מאפייניו ופעילותו – יש מספיק ראיות שמצביעות על חברותו של א' בארגון טרור.
הראיה המשמעותית ביותר לעניין זה היתה הודאתו של א' במסגרת "תרגיל המדובבים" – כלא מבוים שהיה תרגיל חקירה.
במשפט הזוטא, א' טען שיש לפסול את ההודאות שלו בתרגיל (אגב, הטענה הזו התקבלה בתיק אחר של טרור יהודי, בפרשת הצתת כנסיית הדורמציון). ביהמ"ש המחוזי דחה את הטענה, וכך גם אלרון.
באופן כללי, אלרון מצא, שהתרגיל היה תחבולה לגיטימית, ושלא הופעל על א' לחץ שמנע ממנו לפעול לפי רצונו החופשי.
באופן ממוקד, א' טען שבמהלך התרגיל התרחש "אירוע דקירה" מבוים, בו כביכול נדקר "אסיר" בכלא, ואז רמת הלחץ עליו עלתה.
אלא שאלרון בעצם "עקף" את הצורך להכריע ספציפית בטענה הזו, משום שלשיטתו די בדברים ש-א' הודה בהם *לפני* "הדקירה", בשילוב עם שאר הראיות, כדי לבסס את ההרשעה.
אלרון מתאר, כיצד א' שייך עצמו לקבוצה של כמאה צעירים המבצעים פעולות "תג מחיר", מטעמים אידיאולוגיים, נגד לא יהודים – גניבות, תקיפות, והצתות. זאת, במטרה לערער את הסדר הציבורי.
א' הוסיף כי הוא וחבריו משתלטים על שטחי מרעה, ואז מונעים מערבים להיכנס אליהם, גם באמצעות אלימות.
בנוסף, א' קשר בינו לבין אדם בשם ינון ראובני, שהורשע בהצתת כנסיית הלחם והדגים שבכנרת. א' גם צולם לצידו של ראובני, ולצד אחרים, ותיאר את השלטון הציוני בישראל כ-"שלטון זר", והתרברב כי אינו מפחד משום גוף ממלכתי.
ולכל אלה יש להוסיף את ארבעת המעשים ש-א' הודה בהם גם בבית המשפט.
לכן, אלרון קבע כי א' השתייך לקבוצה המונה כמאה איש, שפעלו באלימות נגד אוכלוסיות לא יהודיות, במטרה לפגוע בסדר הציבורי ומתוך מניע אידיאולוגי. מעשיו של א' מעידים על דפוס פעולה קבוע העולה בקנה אחד עם הודאתו בפני המדובבים – ומבססים את השתייכותו להתארגנות שפעלה במטרה לבצע מעשי טרור.
בהתאם, ערעורו של א' על הרשעתו בחברות בארגון טרור – נדחה.
אשר לעונש, אלרון קבע כי א' ביצע שורה של פעולות קשות ואלימות, שכל מטרתן לזרוע הרס ואימה בקרב האוכלסיה הערבית, מתוך מניע גזעני – ובכוונה להביא להסלמה ביטחונית אשר תפגע בביטחון הציבור.
לפיכך, גם הערעור על העונש נדחה.
כדי שלא יצלבו אותי לחינם, אדגיש שבסוף דבריו אלרון התבטא כי "מוטב אילו ניתן היה להימנע" מתנאי חקירתו ומעצרו הקשים של א'.
מה זה אומר אופרטיבית? לדעתי, לא הרבה. הרי ברור שאף אחד לא מברך על מעצר, חקירה, מניעת מפגש עם עו"ד ובטח לא על הפעלת "אמצעי מיוחדים" – כלפי *אף אחד*.
ובכך בעצם ירד המסך על חלקו של א' בפרשה. הוא צפוי להשתחרר בקרוב מהכלא, בתקווה שיצא לדרך חדשה.
אבל, משפטית פרשת דומא עדיין לא תמה, ולמעשה אנו לפני המנה העיקרית – ערעורו של בן-אוליאל לביהמ"ש העליון, נגד הרשעתו ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה (בן-אוליאל *זוכה* מחברות בארגון טרור).
מאחר שהרשעת בן-אוליאל ברצח התבססה על הודאות שמסר *לאחר* שנחקר ב-"חקירת צורך", עיקר הדיון צפוי להיות סביב קבילות הודאות אלה. כזכור, *כל* ההודאות שמסר א' לאחר שנחקר ב-"חקירת צורך" – נפסלו, ולכן השאלה לא התחדדה בעניינו.
ובקרוב, ביהמ"ש העליון יצטרך לדון ולהכריע בכך.
שבת שלום.
קישור לפסק הדין המלא: https://t.co/4WfJy5FcR1
בוקר טוב.