היום הגישה הפרקליטות הצבאית כתב אישום נגד אביעד פריג'ה, בו הוא הואשם בהמתה באחריות מופחתת של יובל קסטלמן ז"ל.
בואו ניזכר בפרטי האירוע הטרגי, וננסה להבין מה זו בעצם החיה המשפטית המוזרה המכונה "המתה באחריות מופחתת", ולמה פריג'ה הואשם דווקא בעבירה הזו.
נתחיל בעובדות.
בתאריך 30.11.2023, פחות מחודשיים לאחר טבח ה-7.10, ביצעו שני מחבלים פלסטיניים פיגוע בצומת הכניסה לירושלים, בו נרצחו שלושה בני אדם.
יובל קסטלמן, אזרח שנשא אקדח – הבחין במתרחש, עצר את רכבו והסתער לעבר המחבלים (בהערת אגב, אביע דעתי שמדובר במעשה גבורה).
לפי כתב האישום, בזירת הפיגוע נכחו גם אביעד פריג'ה, ושני חיילים נוספים, "אשר פעלו גם הם לנטרול שני המחבלים".
לאחר שהמחבלים נוטרלו, קסטלמן התרחק בריצה מהזירה. פריג'ה ירה לעברו, בעוד שאחד החיילים, שעמד בסמוך לפריג'ה, צעק לעברו "לא לירות, לא לירות".
בתגובה, קסטלמן עצר את ריצתו.
בשלב זה של האירוע, קסטלמן היה מרוחק מאנשים נוספים, וכבר לא היה מצויד באקדח. הוא כרע על ברכיו, פשט את מעילו, הרים את ידיו באוויר ונופף בהן. אף על פי כן, פריג'ה ירה לעברו של קסטלמן מספר יריות, לעבר מרכז גופו.
קסטלמן נותר במצב של כריעה על הכביש, והמשיך לנופף בידיו באוויר.
אף על פי כן, וחרף העובדה שלא נשקפה מקסטלמן כל סכנה, פריג'ה ירה שתי יריות נוספות לעבר מרכז גופו.
בעקבות זאת, קסטלמן קם כשידיו על ראשו, ובהמשך שוב הרים את ידיו. בתגובה, פריג'ה ירה עוד שתי יריות לעבר מרכז גופו של קסטלמן.
לאחר הירי הזה, קסטלמן נפל על הכביש, ובהמשך נקבע מותו.
נוכח העובדות הללו, הואשם פריג'ה בהמתה באחריות מופחתת של קסטלמן (כתב האישום👇). כעת, בואו נבין מה המשמעות המשפטית של העבירה הזו.
בשנת 2019 נכנסה לתוקף "הרפורמה בעבירות ההמתה", שכשמה כן היא – שינתה באופן משמעותי את הדין הפלילי בנוגע לעבירות שבבסיסן מעשה המתת אדם על ידי אדם אחר.
עד הרפורמה, היו בישראל שתי עבירות המתה עיקריות – רצח והריגה.
לאחר הרפורמה, עבירת ההריגה בוטלה, ועבירת הרצח פוצלה לשתי עבירות: רצח בנסיבות מחמירות, שעונשה מאסר עולם כעונש חובה; ורצח "בסיסי", שעונשה עד מאסר עולם.
עוד נחקקה עבירה של "המתה בקלות דעת", שעונשה עד 12 שנות מאסר.
ומה מבדיל בין רצח לבין המתה בקלות דעת?
ובכן, האבחנה המרכזית בין שתי העבירות הללו היא ביחס החפצי של המבצע לתוצאה הקטלנית. בואו נתרגם ממשפטית לעברית:
נניח שמבחינת ההתרחשות העובדתית, אבי נוהג במכונית ודורס את בני למוות. כעת, בואו נבין למה אותה התרחשות יכולה לגבש מספר עבירות.
יתכן, שאבי רצה לדרוס את בני למוות. במקרה כזה, מדובר במצב שבו אבי התכוון להמית את בני.
לעומת זאת, יתכן שאבי השתולל, נסע במהירות מופרזת, תחת השפעת סמים, וגם ניסה להתחמק משוטרים שרדפו אחריו, ובמצב הזה פגע בבני. במקרה כזה, נראה באבי כמי שהיה אדיש לאפשרות מותו של בני.
אפשרות אחרת היא שאבי ניסה "לגנוב" רמזור אדום. אבי ראה את בני הולך הרגל מתחיל לחצות את הצומת, ידע שהוא מסכן אותו, אבל קיווה שיצליח לעבור מבלי לפגוע בבני. אלא שבסופו של דבר התרחשה דריסה קטלנית.
בסיטואציה זו, כנראה שאבי יחשב כמי שפעל בקלות דעת ביחס לאפשרות מותו של בני.
המשותף לשלושת המקרים, הוא שבכל אחד מהם אבי דרס למוות את בני, וכן שאבי היה מודע לאפשרות שיפגע בבני, ושהפגיעה תביא למוות.
מה שמבדיל ביניהם הוא היחס של אבי, בתוך מוחו, לאפשרות הקטלנית: האם רצה להשיגה, האם לא היה אכפת לו אם תתרחש, או האם קיווה להימנע ממנה.
וזהו "היחס החפצי".
במידה שהיחס החפצי של המבצע הוא כוונה או אדישות – אזי מדובר ברצח. אם היחס החפצי הוא של קלות דעת "בלבד" – אז העבירה המתאימה היא כמובן המתה בקלות דעת.
וכעת תשאלו: אבל איך כל זה רלבנטי לענייננו? הרי פריג'ה לא הואשם ברצח, וגם לא בהמתה בקלות דעת – אלא בהמתה באחריות מופחתת.
ובכן, פתחתי במדרג העבירות של רצח (בכוונה או באדישות) לעומת המתה בקלות דעת כדי שנבין איפה ממוקמת העבירה של המתה באחריות מופחתת.
המתה באחריות מופחתת – ויש כמה וכמה אפשרויות של מעשה שיוגדר כך (בהמשך נתמקד כמובן בזו שרלבנטית לפריג'ה) – כמו נמצאת "בין" רצח "לבין" המתה בקלות דעת.
האבחנה המרכזית בין עבירות ההמתה מתמקדת כאמור ביחס החפצי של המבצע, כלומר האם הוא רצה להמית את הקורבן, היה אדיש למותו או קיווה שהמוות בכלל לא יתרחש.
המתה באחריות מופחתת "נוטשת" את האבחנה הזו. היא עוסקת במעשה שבבסיסו הוא רצח לכל דבר, אבל יש נסיבות שהופכות אותו לפחות חמור.
אם נחזור ונתמקד בפריג'ה, הרי שמעשה ההמתה שביצע נעשה בכוונה – הוא רצה להמית את קסטלמן, מן הסתם משום שטעה לחשוב שהוא אחד המחבלים.
אבל, ואף על פי שפריג'ה פעל בכוונה, מעשה ההמתה שביצע לא נחשב כרצח, משום שיש נסיבות אשר מפחיתות את מידת האחריות שלו – כלומר את מידת האשמה.
זה לא כתוב מפורשות בכתב האישום, אבל אין שום ספק שהנסיבות המפחיתות הרלבנטיות לפריג'ה הן אלה הקבועות בסעיף 301ב(ב)(1)(א):
פריג'ה המית בכוונה את קסטלמן, כלומר רצה במותו, אבל מעשה ההמתה בוצע לאחר התגרות, שבעקבותיה פריג'ה "התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו".
כדי להבין, נשוב לעובדות.
כזכור, פריג'ה לא ירה בקסטלמן "סתם", אלא על רקע הפיגוע. גם זה לא כתוב מפורשות בכתב האישום, אבל ברור לחלוטין שפריג'ה טעה וזיהה את קסטלמן כמחבל, ושאם היה מזהה אותו כאזרח שפעל לנטרל את המחבלים האמיתיים – הוא לא היה יורה לעברו.
במילים אחרות, הטעות האיומה של פריג'ה – היתה כנה.
ולמה זה חשוב?
משום שלפי החוק, מה שחשוב זה לא מה האמת האובייקטיבית, אלא מה מצב הדברים הסובייקטיבי שהתקיים בתוך תודעתו של המבצע.
למשל, ולצערנו כבר היו דברים מעולם, נניח שאדם מזהה בטעות כנה אדם תמים לגמרי כמחבל, ומפרש את מעשיו ככאלה שמעמידים אותו בסכנת חיים מיידית ומוחשית.
בסיטואציה כזו, אותו אדם טועה לחשוב שהוא נמצא במצב של הגנה עצמית, ולכן הוא "מגן" על עצמו ותוקף את "המחבל". מבחינת החוק, האדם הזה לא ביצע שום עבירה.
ופריג'ה טעה בכנות לחשוב שקסטלמן הוא מחבל. אבל, וגם תחת "ההנחה" של הטעות הזו – פריג'ה בעצם ביצע המתה מכוונת אסורה. וכל כך למה?
ובכן, משום שבניגוד לכל מיני פופוליסטים וגזענים למיניהם – אסור לירות במחבל אם הוא לא מהווה סכנה.
בשלבים המאוחרים יותר של הירי של פריג'ה בקסטלמן – קסטלמן לא היווה סכנה, בשום אופן, גם אם מקבלים את ההנחה שפריג'ה זיהה אותו בטעות כמחבל. הוא כרע על ברכיו והרים ידיים חשופות.
הירי הזה, שפריג'ה ביצע מבחינתו ב-"מחבל" – היה אסור. הוא לא בוצע במצב של הגנה עצמית, אלא היה פשוט נקמה מטומטמת באדם שכביכול ביצע פיגוע. ואם אתם נזכרים עכשיו באלאור אזריה, אתם לא טועים.
ואחרי שהבנו את זה – למה אם כן פריג'ה לא הואשם ברצח? התשובה, כזכור, היא ברקע למעשה.
חלקכם אולי שמע על המונח "קינטור", שלפי הדין הישן היה יכול להפחית את האשמה מרצח להריגה.
לאחר הרפורמה בעבירות המתה, המונח שכונה קינטור כבר לא קיים – אבל יש לנו כאמור מצב שבו מעשה ההמתה בוצע סמוך לאחר "התגרות" מצד הקורבן, בתגובה לאותה התגרות, וכאשר המבצע התקשה לשלוט בעצמו.
ואם קוראים באופן מושכל את כתב האישום, מבינים שזה המצב התודעתי שהפרקליטות הצבאית טוענת שפריג'ה היה נתון בו בזמן האירוע:
מבחינתו, קסטלמן היה מחבל שביצע פיגוע. ה-"ביצוע" של קסטלמן את הפיגוע היה, מבחינה משפטית, מעשה התגרות חמור, שגרם לפריג'ה לאבד את השליטה העצמית, ולהגיב בירי.
במילים אחרות, כתב האישום בעצם מייחס לפריג'ה מעשה של המתת "מחבל", כי מבחינת פריג'ה קסטלמן זוהה, בטעות טרגית, כאחד ממבצעי הפיגוע.
במנותק מהרקע למעשה ההמתה, פריג'ה ביצע רצח לכל דבר, כי הוא המית בכוונה אדם, בשעה שאותו אדם לא היווה שום סכנה, ולכן לא מדובר בסיטואציה של הגנה עצמית.
אבל, מאחר שלפני ההמתה פריג'ה הוא חווה מבחינתו התגרות מצד קסטלמן, שאותו זיהה בטעות כמחבל – מעשה הרצח עובר "שינמוך", ואותה התגרות נחשבת כנסיבות שהופכות אותו להמתה באחריות מופחתת.
על המשמעות החברתית של כתב האישום, נדבר בהזדמנות אחרת (ככל שיהיה ביקוש).
לזכרו של יובל קסטלמן ז"ל.
קישור לפסק הדין שצוטט בשרשור (כדאי לקרוא אם אתם משועממים, מדובר בפסק דין חשוב ועקרוני שניתח לעומק את עבירת ההמתה באחריות מופחתת בנסיבות של התגרות):
https://t.co/bCn1HlvRwn