שלשום פירסם בית המשפט העליון פסק דין קצרצר, בן שלוש שורות, בו התקבל ערעור המדינה נגד אילן סרדל.
בפסק הדין נקבע שתביעתו של סרדל לא נמחקה – אלא נדחית.
ומאחורי פסק הדין הקצרצר מסתתר סיפור מעניין, שמלמד – שוב – על יושרתה של העיתונאית לשעבר אילה חסון.
אילן סרדל היה קצין משטרה בדרגת נצ"מ, ופיקד על תחנת זבולון. בשנת 2015, ובעקבות תלונות שהוגשו למח"ש, נפתחה נגדו חקירה פלילית.
בסופה של החקירה, ולאחר שמח"ש הודיע לסרדל על כוונתה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע – הוא הכריז על פרישה מהמשטרה, ומח"ש מצידה החליטה לסגור את התיק.
אלא שבמרץ 2018 סרדל הגיש תביעה על סך של חמישה מיליון ש"ח נגד מח"ש (כלומר נגד מדינת ישראל), וכן נגד פרקליט בכיר ושני חוקרים במח"ש שהיו מעורבים בעניינו.
הפרקליט הבכיר הוא מי שהיה אז סגן ראש מח"ש, ובפועל היה ראש המחלקה (משום שראשה, אורי כרמל, היה חולה) – וכיום הוא ח"כ משה סעדה.
מבין שני החוקרים שנתבעו באופן אישי, הבכיר הוא מי ששימש אז כראש זרוע חשיפה במח"ש – דובי שרצר.
ימים ספורים לאחר הגשת התביעה משודרת בתוכנית "זמן שישי" בערוץ 10 כתבה מאת אילה חסון, שאורכה 13 דקות תמימות, ושכולה שיר הלל לסרדל, באי כוחו ותביעתו – לצד העלאת טענות קשות כלפי מח"ש.
בכתבה מעלים סרדל ועורכי דינו, בגיבוי נלהב של חסון, אינספור טענות כלפי מח"ש: הסתמכות על תלונות אנונימיות, "תפירת תיק", השקעת משאבים חסרי פרופורציה במטרה "למצוא משהו", פגיעה כלכלית בו בניגוד לחוק – ואפילו טענות לפיהן הוטרד מינית במהלך חקירותיו.
״המטריד״ הוא לא אחר מאשר שרצר.
בכתבה משודרים קטעים מתוך חקירותיו של סרדל במח"ש, כאשר באחת מהן נראה שרצר (שלא מוזכר בשמו אלא בתפקידו) כשהוא מכניס לכאורה יד למבושיו, ואף נשען לאחור.
כמה ימים לאחר שידור הכתבה, חסון מקדישה אייטם שלם בתוכנית רדיו בהגשתה לצורך הידהוד נוסף של הטענות בדבר הטרדה מינית כביכול.
טענה דרמטית נוספת מצד סרדל היא שלאחר שמח"ש נוכחה לדעת שלא נאספו ראיות שמספיקות להעמדתו לדין, פנה אליו סגן ראש מח"ש, הלא הוא משה סעדה, והציע לו עיסקה מושחתת וחלומית:
תבחר כל עבירת משמעת שאתה רוצה, נרשיע אותך בה והכל ימשיך כרגיל. העיקר שנצליח למצוא נגדך משהו. סרדל כמובן סירב.
אלא שלכל שבת יש מוצאי שבת, וכל תביעה שמגישים לבית המשפט – מגיעה בסופו של דבר לבירור אמיתי. כזה שמתבסס על ראיות ועובדות, להבדיל מאשר על האינטגריטי המשובח של גב' חסון.
בתאריך 10.5.2022, ולאחר ששמע את כל העדים ואת סיכומי הצדדים, הודיע בית המשפט המחוזי לסרדל ש-"אין תוחלת" לתביעה.
בהתאם, בית המשפט המליץ לסרדל למשוך את תביעתו, והיא נמחקה ללא צו להוצאות. כאמור בפתח השרשור, המדינה ערערה – ושלשום קבע בית המשפט העליון שהתביעה לא נמחקה, אלא נדחית.
כלומר, מכל הטענות הרבות מספור שהעלה סרדל בתביעת המיליונים המפוצצת ובכתבת היח"צ של חסון לא נותר אלא אבק דק.
אילה חסון, למותר לציין, לא טרחה ולהערכתי גם לא תטרח לעשות פולו-אפ לכתבה שלה.
כמיטב המסורת החסוניאנית, כאשר "כתבות החיסול" והכתבות מטעם שלה מתבררות כמופרכות – היא לא ממש טורחת לעדכן על כך את צופיה (דוגמאות: גדעון סער, אוריאן בר כליפא, "צדק לרפאל", חיים צורי ועוד רבות אחרות).
אבל בפרשה הספציפית של אילן סרדל, יש עוד משהו.
אלא אם חזרתם לאחרונה מחופשה ארוכה במיוחד במאדים, אתם בוודאי יודעים שבשנים האחרונות חסון מנהלת מסע נקמה אינסופי נגד הפרקליטות בכלל, ונגד שי ניצן בפרט.
ואני מניח שאתם גם יודעים שמשה סעדה ודובי שרצר גם הם לא מחסידי הפרקליטות.
אז איך יתכן שחסון נתנה במה לטענות כל כך קשות נגד סעדה ושרצר?
ובכן, ב-2018, סעדה ושרצר היו בכירים במח"ש, ששאפו להמשיך ולהתקדם בשירות המדינה.
סעדה לטש עיניו לתפקיד ראש מח"ש, לאחר פרישתו של אורי כרמל. שלא במפתיע, לצד הגשת התביעה – סרדל גם פנה לשי ניצן במטרה לסכל את המינוי.
אלא שמי שנבחרה לתפקיד היתה קרן בר מנחם. בעקבות זאת, סעדה החליט לעשות אבי נעלבי, והפך את עורו.
בצירוף מקרים מופלא, סמוך מאוד לאחר בחירת בר מנחם, גורם עלום החל להדליף ממח"ש שלל חומרים "מכפישים" לעמית סגל – בדיוק אותם חומרים שמשה סעדה התראיין לגביהם לאחר שפוטר משירות המדינה.
בהמשך, סעדה נזכר שהפרקליטות היא בעצם מושחתת, הפך לאחד המבקרים הבולטים שלה, קיבל שיריון ברשימת הליכוד, וגם כחבר כנסת המשיך באותה מגמה.
שרצר מצידו הסתכסך עם המשטרה, לא קיבל העלאה בדרגה שלטענתו הובטחה לו, פרש משירות המדינה – והפך במפתיע למרואיין מבוקש אצל אראל סג"ל ובגלי ישראל.
בצירוף מקרים מדהים, אותו מהפך אידיאולוגי ומאוד ענייני שחל אצל סעדה ושרצר – קיבל ביטוי גם ביחס של חסון כלפיהם.
וכך, אותה אילה חסון ממש, שבשנת 2018 שפכה אש וגופרית על סעדה ועל שרצר, בעת שכיהנו כממלאי תפקידים בכירים במח"ש – לפתע פתאום החלה לסקר אותם באופן מעט יותר חיובי.
אם ב-2018 חסון הדהדה טענות לפיהן סעדה "תפר תיק" לסרדל ושרצר הטריד אותו מינית – ב-2022 הפך סעדה ליקיר המערכת, וחסון (באמצעות נושא כליה אלי סניור) גם שידרה כתבת תדמית מלקקת לשרצר, שכונה "אימת השוטרים".
ודאי לא תופתעו לשמוע שהשניים הקפידו לתקוף את שי ניצן, הדמון הגדול של חסון.
והנה לנו תפיסת העולם ״העיתונאית״ של אילה חסון:
שידור כתבות יח"צ מלטפות, שנותנות זמן אוויר אינסופי לכל מי שיוצא נגד הפרקליטות – אבל לעולם לא לעדכן בכך שתוכן הכתבות התנפץ בבית המשפט (אגב, במקרים הבודדים שבהם התקבל אימות לחלקיקי מידע שחסון שידרה, היא כמובן הקפידה להתהדר בכך).
בנוסף – ובדומה לשאר עולם התקשורת הביביסטי – לאמת או ליושרה אין משמעות. אדם יכול להיות נבל מושלם כשהוא לא מתיישר לפי קו התעמולה, ויכול בהמשך להפוך לצדיק גמור אם יגלה את האור וייתן משהו נגד הפרקליטות ובעד נתניהו (וכמובן גם להיפך).
ורק הצופים לא מבינים שהם חיים במטריקס.
ערב טוב.
קישור לכתבה המלאה (מתנצל על האיכות, לא מצאתי שום תיעוד אחר):