היום פירסם יעקב ברדוגו טור ב-"ישראל היום" בגנות "הגנרלית אסתר חיות", והתערבות בג"ץ בהחלטות צה"ל.
הטור הזה הוא הזדמנות מצוינת לדבר (שוב) על פרשת ניב לובטון ז"ל, שהיא קודם כל טרגדיה איומה, וגם להדגים מהו טור דמגוגי של הפצת שקרים.
נתחיל בפרטי פרשת מותו של לובטון ז"ל 👇.
ניב לובטון, חייל סדיר בחטיבת גבעתי, השתתף בקורס מ"כים. במהלך הקורס, ניסו רכזי מודיעין במצ"ח לגייסו כמקור מודיעיני. הניסיון הזה, ואירועים שבאו בעקבותיו, גרמו ללובטון למצוקה נפשית חריפה, שאותה הביע בפני אחד הרכזים, שלא עדכן בכך את מפקדיו.
בשעות הערב של יום 10.1.2019 נוכחו מפקדיו של לובטון בהיעדרו. נפתחו חיפושים אחריו, ובבוקר יום המחרת נמצאה גופתו. לובטון התאבד באמצעות יריה בראשו.
תחילה, נפתחה חקירה פלילית. בסופה, התגבשו ראיות נגד רכזי המודיעין, אך לא היו ממצאים נגד רס"ן גלעד פרנקן, או גורמים פיקודיים נוספים.
אותו פרנקן, שעומד במרכז הפרשה המשפטית, שימש באותם ימים כמפקד בסיס מצ"ח בו שירתו שני רכזי המודיעין.
בתום החקירה, נערך תחקיר פיקודי במצ"ח, בו נמצא כי לובטון גויס כמקור לפי הנהלים הרלבנטיים, וכך גם הכשרתם של רכזי המודיעין המדוברים לתפקידם. לא נמצא כל דופי בתיפקודו של פרנקן.
תחקירים נוסף שנערך היה של מפקדת זרוע היבשה, ואף הוקם צוות בנושא גיוס מקורות מצ"ח. גם שני אלה לא ציינו בדו"חותיהם שום פגם הנוגע בהתנהלותו של פרנקן.
בנוסף, הסתבר שטרם הטרגדיה, וגם לאחריה, היה פרנקן קצין מוערך. כ-8 חודשים לאחר ההתאבדות, פרנקן קודם בתפקיד, והיה מיועד לתפקיד סא"ל.
במאי 2020, כ-16 חודשים לאחר הטרגדיה, זומן פרנקן במפתיע לשיחה עם ראש אכ"א דאז, מוטי אלמוז. בפגישה, שהתקיימה למחרת הזימון, נמסר לפרנקן כי ראש אכ"א שוקל להדיחו מצה"ל בעקבות אחריותו הפיקודית לאירוע. כשבועיים לאחר מכן ולאחר שימוע, הודח פרנקן מכל תפקיד פיקודי במצ"ח, וקידומו עוכב.
עוד באותו יום שבו נחתמה החלטת ראש אכ"א, הוציא דובר צה"ל הודעה לפיה הרמטכ"ל אישר את הצעדים עליהם החליט ראש אכ"א.
ביוני פרנקן ערער לרמטכ"ל, וביולי דחה הרמטכ"ל את הערעור, וציין כי פרנקן נושא באחריות להפרת הנהלים בבסיס שעליו פיקד, ולאווירה שנוצרה בו. לכן, הדחתו היא סבירה.
באוגוסט הגיש פרנקן עתירה מינהלית לביהמ"ש *המחוזי* (ולא לבג"ץ).
לאחר הליך בירור מקיף פירסם ביהמ"ש המחוזי פסק דין ארוך, מפורט ומנומק בו קבע כי ההחלטה להדיח את פרנקן אינה סבירה, בעיקר משום שקיים פער עצום ובלתי מוסבר בין הנתונים שנאספו בחקירה ובתחקירים לבין המסקנות בהחלטה עצמה 👇.
לפיכך, ביהמ"ש המחוזי קיבל את העתירה, והורה על ביטול הצעדים נגד פרנקן.
הרמטכ"ל ערער על פסק הדין – והנה הגענו אל פסק הדין שפורסם השבוע, כאשר את חוות הדעת המרכזית כתבה הנשיאה חיות.
חיות קבעה, שהפגם העיקרי בהחלטת ראש אכ"א והרמטכ"ל נגד פרנקן הוא היעדר תשתית עובדתית לתמיכה בה.
שכן, הנתונים לגבי הטרגדיה התבררו בחקירה ובמספר תחקירים, שבאף אחד מהם לא נאספו ממצאים שיכולים לתמוך בהטלת אחריות פיקודית על פרנקן.
אין שום בסיס עובדתי ממשי שמאפשר מסקנה לפיה התנהלות רכזי המודיעין נבעה מהתנהלותו של פרנקן עצמו, שבה לא נמצא כל פגם, וגם אין נימוק ממשי להחלטה נגדו.
זאת עוד: חיות מצאה שמעדות ראש אכ"א בביהמ"ש המחוזי עולה ספק האם כל החומרים הרלבנטיים עמדו בפניו בעת שגיבש את החלטתו: הוא לא הכיר חלקים משמעותיים מהחומרים שנאספו, לא ידע להתייחס לממצאי החקירה הפלילית, לא ידע להצביע על נוהל שפרנקן הפר, לא בדק את התנהלותו הכללית של פרנקן, ועוד.
פגם משמעותי נוסף שציינה חיות היה בכך שפרנקן קודם בתפקיד *לאחר* הטרגדיה, הוא זכה לשבחים, והיחידה שפיקודו נבחרה למצטיינת. לפיכך, קשה להלום מצב שבו כ-16 חודשים לאחר האירוע, "מתגלה" פתאום אחריותו הפיקודית של פרנקן, שמחייבת את הדחתו המיידית מכל תפקיד פיקודי, ולמעשה מצה"ל.
לכן, חיות קבעה שהפער המשמעותי בין החלטת ההדחה לבין העובדות כפי שנפרשו בחקירה ובתחקירים, שלא ניתן לו הסבר, הופך את ההחלטה לבלתי סבירה. ולכן, חיות דחתה את ערעור הרמטכ"ל (וגם את עתירת משפחת לובטון ז"ל, שלא עסקתי בה כלל בשרשור זה).
השופט הבא היה סולברג, שהצטרף לעמדתה של חיות.
סולברג קבע כי "הרמטכ"ל צודק" בכך שמרחב שיקול הדעת שלו רחב ביותר, ובהתאם התערבות בית המשפט בהחלטותיו – מצומצמת מאוד. אבל, חסינות מוחלטת – אין לרמטכ"ל.
ולפי סולברג, השתלשלות האירועים בקבלת ההחלטה נגד פרנקן מלמדת שההחלטה מלמדת שקודם ירו את חץ החלטת ההדחה, ואז סימנו סביבו מטרה.
החלטת ההדחה, קבע סולברג, התקבלה בלא תשתית עובדתית הולמת, והיא עומדת בסתירה לכללי הצדק הטבעי, אינה ממלאת אחר אמות המידה, ואף היסוד והשורש, של המשפט המינהלי.
בעברית שימושית, סולברג קבע שההחלטה פשוט נעדרת כל אחיזה בנתונים, ולמעשה המסקנות של החקירה וכל התחקירים מפריכות אותה.
השופט השלישי היה שטיין, שהצטרף לפסק הדין של חיות, וכן להערותיו של סולברג.
וכך, פה אחד, נדחה ערעור הרמטכ"ל, ונקבע שההחלטה להדיח את פרנקן – היתה בלתי סבירה, בלתי תקינה, ואינה יכולה לעמוד, חרף חשיבותו הרבה של עיקרון האחריות הפיקודית, וסמכותו הרחבה של הרמטכ"ל לקבל החלטות לפיו.
עד כאן פסק הדין. וכעת, נחזור לברדוגו.
זוכרים את הציוץ, על "הגנרלית אסתר חיות והתערבות בג"ץ"? כבר ממנו, ניתן להיווכח שאיכשהו ברדוגו "שכח" לציין את סולברג ושטיין, שחתומים גם הם על פסק הדין.
ומשום מה, ברדוגו גם "התבלבל" וציין כאילו מדובר בבג"ץ, ולא בערעור בפני ביהמ"ש העליון.
ההבדל בין שני המוסדות אינו סמנטי: בג"ץ הוא גוף שלא שומע עדים, לא יכול לבחון ראיות לעומקן, והוא בעל סמכות רחבה מאוד מצד אחד, אבל גם אמורפית מצד שני. לכן, הוא מטרה להרבה ביקורת מצד שוחרי צדק כדוגמת ברדוגו.
בערעור לביהמ"ש העליון, המצב שונה, כי לפני כן היה הליך בביהמ"ש המחוזי.
ובהליך הקודם, כן נשמעות ראיות, והדברים כן מתבררים, וסמכות השיפוט מוגדרת היטב בחוק הרלבנטי.
וזה מעביר אותנו לפיסקה הראשונה: כי לא מדובר, כאמור, בבג"ץ, אלא – אם בכלל – דווקא בביהמ"ש המחוזי ש-"החליט למנות את עצמו למפקד העליון של צה"ל". אבל להשתלח במחוזי זה פחות סקסי מאשר בבג"ץ.
בפיסקה הזו מופיע שקר מוחלט נוסף (פרנקן, אם אתה פה – כסף על הרצפה), לפי בתחקיר הצה"לי הוטלה אחריות על פרנקן. כאמור, בכל החקירות והתחקירים שנערכו, נקבע דווקא להיפך, ופרנקן זכה לשבחים הן לפני הטרגדיה, הן בתיפקודו בה, והן לאחריה.
נמשיך לקרוא בטור המופתי של ברדוגו, אודות "השופטים".
גם בגוף הטור, ברדוגו לא מציין מי הם השופטים שפסקו בהליך. לא קשה לנחש למה, משום שאיזכור שמותיהם של סולברג ושטיין, הנחשבים כ-"ימניים" ושמרנים, פוגע בדמגוגיה המתבקשת.
הניחוש הזה מתחזק מאוד בפיסקה השלישית, שעוסקת בעתירה בעניין אוקראינה, שם מצוין מי קיבל את ההחלטה: "קולונל פוגלמן".
אז מדוע "קולונל פוגלמן" ו-"הגנרלית חיות" זוכים לאיזכור, אבל סולברג ושטיין הם נוכחים-נפקדים? התשובה, כמובן, היא שברדוגו מנסה לנצל את התדמית "השמאלנית" של חיות וברדוגו, ולא ללכלך את הטור שלו בעובדות לגבי שופטים "ימניים". זה בטח צירוף מקרים.
אבל לא נסיים בלי עוד שתי הערות.
א. בסוף הטור ברדוגו מזכיר את גנץ ואת הדחתו מהמיקרופון, ומתבל בקונספירציית "האחיזה בגרון".
האם ברדוגו לא מזהה את האירוניה בכך שגם פרנקן הלין נגד הדחתו מצה"ל, לטענתו מטעמים פסולים ובלא בסיס עובדתי? האם ברדוגו שכח שהוא עצמו העלה על נס את בג"ץ "קול העם", שבו בג"ץ התערב בהחלטת שר?
ב. יש מקרים שבהם ברדוגו תמך בהתערבות שיפוטית בהחלטות של קצין בכיר מאוד, שעומד בראש ארגון לובש מדים. פשוט מדובר במפכ"ל לשעבר אלשיך.
זוכרים את "קולונל פולגמן", שהתערב בהחלטת אלשיך לגבות את רוני ריטמן? או את ההחלטה להדיח את תנ"צ גיא ניר? בהחלטות אלה, אין לברדוגו בעיה להתערב.
נסכם:
מותו של לובטון ז"ל הוא קודם כל טרגדיה. בעקבותיה, החליט הרמטכ"ל להדיח את רס"ן פרנקן, אך הן ביהמ"ש המחוזי והן ביהמ"ש העליון (ולא בג"ץ), קבעו שהחלטה זו התקבלה בלי תשתית עובדתית מינימלית.
ובטור של ברדוגו, יש דמגוגיה, שקרים וכמובן השתלחות בבג"ץ – אבל מעט מאוד אמת.
שבת שלום.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/M9NtAsyo7a