אתמול פורסמה הכרעת הדין שזיכתה זיכוי מלא את קצין המשטרה שירה למוות בסלומון טקה ז"ל.
בואו ננסה להיזכר באירוע הטראגי הזה, שהבעיר בזמנו את המדינה, להבין מה בעצם קרה, מה קבע בית משפט השלום, וגם – איך לא – ללמוד משהו מהפרשה הזו לגבי מה שהתרחש פה בשנה האחרונה.
נפתח בתזכורת כללית:
ביום 30.6.2019 נהרג סולומון טקה כתוצאה מירי שביצע קצין משטרה.
כאשר הדבר התפרסם, יצאו ישראלים רבים ממוצא אתיופי להפגנות סוערות, שלא לומר מהומות והפרות סדר קשות. עשרות שוטרים נפצעו, המוחים השליכו בקבוקי תבערה ואבנים, מכוניות הוצתו, נפגע רכוש רב, ועוד.
מבחינתם של המוחים, מותו של טקה לא היה אלא רצח של אדם תמים ותוצאה של גזענות ממסדית בכלל ומשטרתית בפרט כלפי הקהילה האתיופית. בהתאם עלתה דרישה להעמיד את הקצין היורה לדין.
בתום חקירה והליך שימוע, הקצין הועמד לדין – והנה הגענו להכרעת הדין מאתמול, שמספרת סיפור מעט שונה.
לפי טענות הפרקליטות, כלומר לפי כתב האישום, בשעת ערב ביום 30.6.2019 טייל הקצין – שלא היה בתפקיד באותה עת – יחד עם רעייתו ושלושת ילדיהם הקטינים בפארק בקריית חיים.
רעייתו של הקצין הבחינה בשלושה נערים משוחחים עם קטין בן 13, אשר מסר לידיהם שטר של 50 ש"ח, בנסיבות שנראו לה חשודות.
רעיית הקצין סיפרה על כך לבעלה, והוא ניגש לחבורה כדי לברר האם מדובר באירוע של סחיטה באיומים מצד הנערים. הקצין שוחח עם בן ה-13, שאישר את החשדות. לפיכך, הקצין פנה לנערים, הזדהה בפניהם כשוטר, והחל לבצע חיפוש באחד מהם.
בשלב זה, טקה בן ה-19 הגיע למקום, ושאל את הקצין לפשר מעשיו.
הקצין הזדהה כשוטר גם בפני טקה, אך טקה טען שהתעודה מזוייפת – והרוחות החלו להתלהט.
הקצין הבין שהאירוע עומד להסלים, ולכן החליט לעזוב את המקום. מאחר שטקה ושאר החבורה צעדו בעקבותיו והשמיעו הקנטות ואיומים, הקצין לא חזר לרעייתו ולילדיו, מחשש לפגיעה בהם, אלא נכנס לחנייה של בית.
בתגובה, טקה והחבורה החלו ליידות אבנים לעבר הקצין, מטווח קצר, ולפחות שתיים מהן פגעו בו. הוא שלף את אקדחו, דרך אותו וקרא לטקה ולנערים להתרחק. מיד לאחר מכן, הקצין כיוון את אקדחו לכביש וירה ירייה אחת.
הקליע פגע באספלט, התפצל – וליבתו ניתזה לעבר טקה, שהתמוטט ובהמשך נפטר מפצעיו.
בניגוד לשיח שאולי שמעתם בתקשורת או ברשתות החברתיות, בתוך אולם המשפט אף אחד לא טען שמדובר באירוע שבו הקצין רצה להמית את טקה, או אפילו לפגוע בו.
הטענות כלפי הקצין היו שהוא ירה אף שלא היה במצב של סכנת חיים, וכן שהירי שלו – לעבר הרצפה – היה רשלני, ושלא בהתאם לנהלים ולפקודות.
רוב רובה של הכרעת הדין – שאורכה 220 עמודים – הוא בניתוח לפרטי פרטים של אינספור העדויות והראיות. בשל מגבלות המדיום, לא נוכל לעסוק בכך, וניגש ישר לפרק המסקנות.
באופן כללי, בית המשפט קבע ש-"סיפור המסגרת" הוא מה שתואר בכתב האישום – הקצין הותקף על ידי טקה ונערים נוספים.
בית המשפט הוסיף ומצא שבזמן האירוע טקה היה תחת השפעת אלכוהול וסמים, שהיתה אבן שפגעה בסמוך לראשו של הקצין וסיכנה את חייו, שסמוך לפני הירי טקה אחז באבן והתקרב לקצין למרחק של כ-3-5 מטרים, שהקצין חשש לחייו ולחיי משפחתו, ושהירי בוצע שבריר שניה לאחר שהושלכה אבן נוספת לעבר הקצין.
במישור המשפטי, ומבלי להיכנס הפעם לנבכי העבירה של גרם מוות ברשלנות – השאלה המרכזית היתה האם הקצין נטל סיכון בלתי סביר בכך שביצע ירי לעבר הכביש.
בית המשפט קבע שנוכח הסכנה שבה היה נתון הקצין, היתה הצדקה לרצונו לנטרל את הסכנה, וירי לעבר הרצפה היה בגדר אמצעי סביר, בנסיבות העניין.
למעשה, די היה בכך כדי להביא לזיכוי – אבל בית המשפט המשיך ובחן האם עומד לקצין סייג ההגנה העצמית (ובהמשך נבין שבעצם מדובר באותה שאלה).
ודאי לא תופתעו לשמוע, שבית המשפט קבע שהקצין פעל מתוך הגנה עצמית, לאחר שהותקף באבנים על ידי טקה וחבריו, והוא ומשפחתו היו במצב של סכנה ממשית.
בית המשפט קיבל במלואה את גרסת הקצין לפיה חש סכנת חיים, ומצא כי הקצין פעל במטרה להרחיק את טקה ואת שאר התוקפים, ולנטרל את הסכנה.
נוכח הסכנה בה היה נתון הקצין, היתה לו סמכות לבצע ירי לעבר גופו של טקה. לכן, קל וחומר שירי של כדור אחד לצידו של טקה היה אמצעי סביר לשם מניעת הפגיעה.
קביעה חשובה נוספת מצד בית המשפט היתה שלא זו בלבד שלא היה פסול בהתנהלותו של הקצין בתחילת האירוע – אלא שהוא פעל כמצופה ממנו.
כאשר נודע לו על חשד לסחיטה, הוא ניגש לנערים כדי לברר זאת, וכאשר חש שהאירוע עומד להסלים – ניסה לסגת, אך טקה ושאר החבורה רדפו אחריו, תקפו אותו וסיכנו אותו.
בשורה התחתונה, הקצין זוכה כאמור זיכוי מלא ומהדהד (ולא מחמת הספק).
עד כאן העובדות. כעת, הערות ופרשנות.
א. תהום פעורה בין הנרטיב של "רצח" צעיר אתיופי על ידי שוטר – לבין עובדות כתב האישום, ובטח בינו לבין הכרעת הדין. נקודה למחשבה לגבי עד כמה קל למכור נרטיב שקרי למי שרוצה לקנות.
ב. מבחינה משפטית, אני בדעה שאין הבדל ממשי בין מסקנת בית המשפט שלא היתה רשלנות מצד הקצין, לבין המסקנה שהוא פעל מתוך הגנה עצמית.
בשני ה-"מסלולים" המשפטיים הללו, שאלת המפתח היא האם הקצין היה עובדתית במצב של סכנת חיים, והאם פעל באופן סביר בהינתן עוצמת וטיב הסכנה שבה היה נתון.
ברגע שבית המשפט האמין לקצין שהרגיש שהוא במצב של סכנת חיים, וכאשר לכך התווספה מסקנה עובדתית לפיה הוא אכן היה נתון בסכנה כזו – ממילא החוק מאפשר לו אפילו לבצע ירי לעבר הגוף.
היות שהקצין בחר בירי פחות מסוכן, לצידו של טקה ולא לעברו, ודאי שמדובר בפעולה סבירה, ולמעשה מוצדקת.
ג. אחת הטענות המרכזיות של הפרקליטות היתה שהקצין פעל בניגוד לנהלי המשטרה, שאינם מכירים באפשרות של "ירי לצד החשוד" (להבדיל מירי באוויר, או ירי לעבר החשוד).
אלא שמשפטית זה לא משנה כלום, כי – כאמור – אם הקצין היה רשאי לירות על מנת להרוג, ממילא הוא גם היה רשאי לירות כפי שירה.
ד. פרשת סלומון טקה ז"ל התרחשה באמצע שנת 2019, בין שתי מערכות הבחירות שהתקיימו באותה שנה. לפני כתב האישום ב-"תיקי האלפים" וכמובן לפני "הרפורמה המשפטית" והמחאה נגדה.
ברור לי שיש מי שיקרא את השרשור ומיד יקפוץ וישווה בין המהומות אז לבין המחאה בשנה וחצי האחרונות. אז כדאי להבהיר:
אין שום דימיון בין האלימות במחאה לאחר מותו של סלומון טקה לבין זו שהיתה בימי המחאה נגד "הרפורמה" או במחאה הנוכחית.
השופרות ימשיכו ליילל, אראל סג"ל מוזמן להמשיך ולהקציף, ומלחכי הפינכה של הבטלן ממיאמי יכולים להמשיך ולהשתמש בביטויי גנאי כמו "אנרכיסטים", "טרוריסטים" או "נוחבות".
מה שכן, כדאי להזכיר שאז – בימי המחאה שלאחר מותו של טקה – השופרות הביביסטים יצאו נגדה וטענו שבני הקהילה האתיופית בעצם "מוסתים לאלימות" על ידי "ארגוני שמאל".
אני מרשה לעצמי לטעון, שאז – כמו היום – מה שבאמת עניין את להקת הצווחנים זה אך ורק בנימין נתניהו. ולמה אני מרשה זאת לעצמי?
כי ארבע שנים לאחר המהומות בפרשת טקה, היו הפגנות אלימות מאוד סביב פרשת "צדק לרפאל". גם הפעם, היה מדובר בהפגנות של בני העדה האתיופית, סביב מה שהם תפסו כגזענות ממסדית כלפיהם.
אלא שהפעם, השופרות – בראשות חסון & בראשי – התייצבו לצד המפגינים. ואיך קרה הפליק-פלאק המופלא הזה?
כי הפעם ההפגנות כוונו בעיקרן נגד הפרקליטות – וזה שירת את נתניהו, בעוד ההפגנות סביב פרשת טקה כוונו כלפי הממשלה כולה.
בדיוק מהטעם הזה, השופרות – שלא יודעים את נפשם ומקלדתם מגינויים ביממה האחרונה – לא השמיעו אפילו מנגינה של מארש כאשר מפגינים ניסו לרצוח שוטר וזרקו בקבוקי תבערה.
רגע לפני סיום, ראוי גם לומר את המובן מאליו:
מדינת ישראל נכשלה בקליטת בני העדה האתיופית, ועד עצם היום הזה רבים מבניה, אחיותינו ואחינו, מתקשים להשתלב בחברה. זה כישלון מחפיר של ממשלות ישראל לדורותיהן, וגם של כולנו.
אבל, אי אפשר להתייצב מיד מאחורי נרטיב. גם זה סוג של גזענות.
אם באמת רוצים להילחם בגזענות, בטח בגזענות ממסדית, אז אי אפשר להתגייס כדי לשרת כל נרטיב רק כי אדם ממוצא אתיופי היה מעורב.
סלומון טקה ז"ל תקף באבנים ובאלימות קשה קצין משטרה שעשה הכל כדי למנוע הסלמה. אף אחד לא "טייח" את מותו של רפאל אדנה ז"ל. מדובר בטרגדיות, לא בגזענות.
ערב טוב.
קישור להכרעת הדין המלאה:
https://t.co/9nM985OQju