רובכם ודאי שמע שאתמול (30.1.2024) החליטה ועדת הכנסת לאשר את הדחתו של ח"כ עופר כסיף מהכנסת.
מאחר שמדובר בהתפתחות משמעותית, שכבר אינה אקט הצהרתי בעלמא – בואו ננסה לעשות פעם אחת ולתמיד סדר בפרשה, להבהיר את העובדות ואת הדין, וגם להעריך מה צפוי לנו בעתיד.
אבל מאיפה כדאי להתחיל?
ובכן, לפני שנגיע לעניינו של כסיף עצמו, ולאקט של הדחת ח"כ מכהן מהכנסת – כדאי לעשות היכרות עם סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שכנראה מוכר לחלקכם.ובכן, לפני שנגיע לעניינו של כסיף עצמו, ולאקט של הדחת ח"כ מכהן מהכנסת – כדאי לעשות היכרות עם סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שכנראה מוכר לחלקכם.
סעיף זה, אשר נחקק לראשונה בשנת 1985, בזמן ממשלת האחדות של פרס ושמיר, מאפשר "מניעת השתתפות בבחירות" לכנסת.
בגדול, הסעיף קובע כיום שרשימת מועמדים או מועמד מסוים לא יוכלו לרוץ לכנסת אם הם שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מסיתים לגזענות, או תומכים במאבק מזוין נגד מדינת ישראל.
הסעיף נועד לתת מענה למה שידוע כ-"פרדוקס הדמוקרטי", או לאפשר "דמוקרטיה מתגוננת".
במילים אחרות, תכלית הסעיף היה לאפשר מניעת השתתפות בבחירות של רשימה או של מועמד אשר מבקשים לנצל את כללי המשחק הדמוקרטיים – כדי לפעול נגד הדמוקרטיה.
הדוגמה החיה שעמדה לנגד עיניי המחוקק היא מאיר כהנא, שבשנת 1984 נכנס לכנסת ברשימת "כך" הגזענית, שמטרותיה היו אנטי-דמוקרטיות בעליל.
לאורך השנים, אותו סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת העסיק רבות את הפרלמנט שלנו, כמו גם את ביהמ"ש העליון, ולכך עוד נשוב.
מכל מקום, לאחר שנחקק – יש פיתרון כיצד למנוע מאדם להיבחר לכנסת, וזאת באמצעות מניעת השתתפותו בבחירות. אבל מה עושים במצב שבו אדם כבר נבחר, ואז התגלה פרצופו האמיתי?
כלומר, נניח שאדם לא נפסל מהשתתפות בבחירות, ואף נבחר כחבר כנסת. לאחר בחירתו, הוא פועל באחד האופנים המוזכרים באותו סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת. מה עושים במצב כזה? כלומר, נניח שאדם לא נפסל מהשתתפות בבחירות, ואף נבחר כחבר כנסת. לאחר בחירתו, הוא פועל באחד האופנים המוזכרים באותו סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת. מה עושים במצב כזה?
ובכן, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, ובשנת 2016 בא לעולם סעיף 42א(ג) לחוק יסוד הכנסת, שנועד לתת מענה לסיטואציה כזו.
אם סעיף 7א מאפשר למנוע מאדם להתמודד בבחירות, סעיף 42א מאפשר להפסיק את כהונתו של חבר כנסת. ואיך עושים זאת?
כאן צריך להבחין בין התנאים המהותיים לבין התנאים הפרוצדורליים – ואנחנו, כמעריצים ותיקים של איתן כבל, נתחיל דווקא בפרוצדורה, שהיא מיוחדת במינה ונוקשה באופן חסר תקדים.
סעיף 42א הנ"ל, המוכר בכינוי "חוק ההדחה", קובע שכדי להניע את התהליך צריך להגיש בקשה ע"י לפחות 70 ח"כים, מהם לפחות 10 חברי אופוזיציה.
לאחר מכן, הכדור עובר לוועדת הכנסת, שצריכה לאשר את ההדחה ברוב של לפחות 3/4 מחבריה (וכאמור, את השלב הזה עברנו אתמול). השלב הפוליטי הבא הוא המליאה.
כדי שמליאת הכנסת תאשרר את ההדחה, צריך רוב של לפחות 90 ח"כים. אבל, גם זה לא סוף פסוק – כי לח"כ המודח יש *זכות ערעור* לביהמ"ש העליון (להבדיל מאשר עתירה לבג"ץ).
וכעת תשאלו – למה נקבעה פרוצדורה כל כך סבוכה, שדורשת רוב כל כך מיוחס וחסר תקדים?וכעת תשאלו – למה נקבעה פרוצדורה כל כך סבוכה, שדורשת רוב כל כך מיוחס וחסר תקדים?
ובכן, זוכרים את "הפרדוקס הדמוקרטי"?
חוץ מאשר למנוע מצב שבו אדם או קבוצת אנשים מנצלים את כללי המשחק הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה – צריך גם להיזהר ממה שידוע כ-"עריצות הרוב", כלומר מצב שבו הרוב משתמש בכוחו, הנובע מהעיקרון הרובני הקיים בדמוקרטיה, על מנת לפגוע בזכויות של המיעוט.
וכאן החשש הוא אקוטי במיוחד.
אם הרוב הקואליציוני היה יכול להדיח חברי כנסת מהאופוזיציה, היינו עלולים להגיע עד מהרה למצבים מבהילים.
לכן, חוק היסוד קובע כאמור שורת מנגנוני הגנה, בדמות דרישה שלבקשה הראשונית יצטרפו לפחות 10 ח"כים מהאופוזיציה, וכן רוב מיוחס של שלושה רבעים – גם בועדת הכנסת וגם במליאה.
ועד כאן הפרוצדורה. ומה לגבי המהות?
חדי העין שביניכם ודאי שמו לב שסעיף 42א, המאפשר הדחה של ח"כ מכהן – כמו מתכתב עם סעיף 7א, המאפשר מניעת השתתפות בבחירות:
חוק ההדחה קובע שאם מסתבר, *לאחר הבחירות*, שח"כ שנבחר פעל באחת הדרכים הקבועות בסעיף 7א – מתקיימים התנאים המהותיים להדחתו.
אבל, גם זה לא מדויק.
במהלך חקיקת "חוק ההדחה" הושמטה ממנו העילה של שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ונותרו רק העילות של הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין נגד ישראל.
גם הפעם, מדובר במנגנון הגנה כדי למנוע "עריצות רוב", שכן הכנסת מצאה שהעילה הראשונה היא עמומה מידי.
אבל, וכמו שכולכם – כבוגרי המאבק נגד "הרפורמה המשפטית" – כבר יודעים, לשון החוק היא רק ההתחלה, וצריך לצקת לתוכה פרשנות.
כלומר, לא מספיק שנדע שאם ח"כ הסית לגזענות או תמך במאבק מזוין אז אפשר להדיח אותו מהכנסת – אלא צריך להבין *באילו תנאים ונסיבות* אפשר לקבוע שהוא אכן פעל כך.
והנה שבנו אל בורות המים, כלומר אל סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שנידון כבר פעמים רבות בביהמ"ש העליון (בניגוד ל-"חוק ההדחה" שלא הופעל עד כה).
לא נכנס הפעם לנבכי פסקי הדין השונים – וגם תחסכו ממני את הבכי והנהי הפבלוביים על כך שכהניסטים נפסלו – אבל מועמדים של הרשימות הערביות לא.
לענייננו, החשוב הוא שביהמ"ש העליון קבע רף מאוד מחמיר על מנת לקבוע שיש הצדקה למנוע ממועמד להשתתף בבחירות לכנסת. הסיבה לרף הגבוה הזה היא ברורה – משום שמדובר בפגיעה קשה בזכות לבחור ולהיבחר, שהיא זכות בסיסית בדמוקרטיה.
לכן, רק כאשר יש "מסה קריטית" של ראיות – מוצדק לפגוע בזכות זו.
אם נתמקד בעילה של תמיכה במאבק מזוין (שהיא העילה הרלבנטית להליך ההדחה של ח"כ כסיף), ביהמ"ש קבע, בין השאר, שצריך להוכיח שמדובר בשאיפה דומיננטית של המועמד, שנדרשות התבטאויות מפורשות ושיש להוכיח גם פעולה אקטיבית.
ואת כל אלה – יש להוכיח באמצעות ראיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות.
וכעת תשאלו – אבל כל זה נאמר בהקשר של סעיף 7א. איך נדע שאלו אמות המידה גם להפעלת "חוק ההדחה"?
ובכן, מעבר לכך ש-"חוק ההדחה" מפנה לסעיף 7א, לאחר חקיקתו הוגש נגדו עתירות לבג"ץ. העתירות אומנם נדחו ברוב של 9:0, אבל בפסק הדין שזורות אמירות שרלבנטיות מאוד להליך נגד ח"כ כסיף.
חיות, שכתבה את פסק הדין המוביל, קבעה מפורשות כי "מן הראוי כי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין הפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 7א לחוק היסוד ינחו את הכנסת גם לצורך הפעלת המנגנון הקבוע בחוק ההדחה".
כלומר, חיות הזהירה את הכנסת שלא תעשה שימוש פזיז ב-"חוק ההדחה", אלא תפעל באופן זהיר.
ולמעשה, מבין השורות אפשר להבין שאופן הפעלת הסמכות להדיח ח"כ אמור להיות קפדני אפילו יותר מאשר אופן הפעלת הסמכות למנוע ממועמד להשתתף בבחירות:
אם לאחר מניעת השתתפות יכול הבוחר לשקול מחדש למי להצביע, הרי שכאן הבחירות הן מעשה עשוי. הבוחר ששלח את נציגו לכנסת לא יכול לתקן את הצבעתו.
כלומר, מעבר לחשש מפני "עריצות הרוב", הפעלת המנגנון הקבוע ב-"חוק ההדחה" פוגע באופן קשה בזכות לבחור ולהיבחר, ובניגוד לסעיף 7א הוא משנה את תוצאות המשחק לאחר שהמשחק כבר הסתיים.
לכן, המבחן המהותי להפעלת הסמכות צריך להיות מחמיר וזהיר שבעתיים.
והנה הגענו, סוף סוף, לכסיף עצמו.
לפי הבקשה שהוגשה להדחת כסיף, הראיות נגדו בתקופה *שלאחר הבחירות* הן חתימתו על עצומה התומכת בתביעה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין בהאג, ושני פוסטים שפירסם בפייסבוק, שמביעים תמיכה במאבק הפלסטיני נגד מה שכסיף זיהה ככיבוש, אפרטהייד וכו'.
האם אלה יכולים לעמוד בתנאים המהותיים להדחתו?
להערכתי, התשובה לכך היא חד-משמעית – לא
חתימה על עצומה התומכת בתביעה (הבזויה) שהגישה נגדנו דרום אפריקה, ושני פוסטים שאינם מביעים תמיכה מפורשת במאבק *מזוין* – אינם יכולים, בשום אופן, לקיים את המבחנים המחמירים שקבע ביהמ"ש העליון לצורך פסילת מועמדות, קל וחומר לצורך הדחה מהכנסת.
כלומר, ניתן להניח, כמעט בביטחון מלא, שאם מליאת הכנסת תאשרר את הדחת כסיף – הוא יגיש ערעור לביהמ"ש העליון, בהתאם לזכותו הקבועה מפורשות ב-"חוק ההדחה", וביהמ"ש העליון יקבל את הערעור (סביר מאוד להניח שבהרכב מורחב, ופה אחד).
השאלה היא, האם זו בעצם המטרה האמיתית של כל הסיפור.
בפסק הדין שעסק ב-"חוק ההדחה", ציין סולברג – שופט שמרני מובהק – שספק גדול אם אי פעם נגיע למצב של הדחת ח"כ, והביע תקווה מרומזת שהכנסת לעולם לא תעשה בו שימוש.
אין ספק, שעניינו של ח"כ כסיף אפילו לא קרוב להצדיק שימוש בסמכות הזו. אז אולי, רק אולי, הכל בעצם פוליטיקה קטנה?
ערב טוב.
קישור לפסק הדין המלא בעניין ״חוק ההדחה״:
https://t.co/BlBgOPnQdc
הבקשה להדחת כסיף:
https://t.co/UParCS0ifO