קטגוריותפרשת רצח רון קוקיה ז"ל

פרשת רצח רון קוקיה ז"ל

ביום 30.11.2017 נרצח החייל רון קוקיה ז"ל. בעקבות הרצח, שהוגדר מיד כפיגוע טרור, נפתחה חקירת שב"כ.
כפי שנראה בהמשך, חקירת מעשה הרצח עצמו הביאה להרשעה "פשוטה". עם זאת, הפרשה כללה כמה הסתעפויות צדדיות שהפכו לדרמה משפטית – שהגיעה אתמול לנקודת שיא.

על פרשת רצח קוקיה ז"ל צריך לכתוב ספר, או לפחות להקליט פודקאסט. אבל, אנחנו בטוויטר – אז בואו ננסה לדבר על הדברים ממש (ורק) על קצה המזלג.
כבר למחרת הרצח נעצרו חאלד אבו ג'ודה ואחיו למחצה זאהי, בחשד למעורבות בפיגוע.
בתום חקירתם, ולפני בדיוק 6 שנים, הוגשו נגדם כתבי אישום נפרדים.

בגדול, כתבי האישום חולקו לשני חלקים.
חלק אחד עסק ברצח עצמו: לפי הנטען, חאלד – שהיה בקשר טלפוני רציף עם זאהי לפני המעשה – התנפל על קוקיה, רצח אותו באמצעות דקירות סכין, חטף את נשקו של קוקיה ונמלט. לאחר מכן, חאלד פגש בזאהי, הציג בפניו את הנשק והשניים הטמינו אותו באדמה.

החלק השני עסק בהתרחשויות *לפני* הרצח: בחלק זה נטען כי חאלד החליט לבצע פיגוע טרור במתווה של רצח חייל וחטיפת נשקו, ובשלב מסוים שיתף בכך את זאהי.
בהמשך, השניים החלו לבצע סיורים רכובים במטרה לאתר חייל ולרצוח אותו, אך לא הצליחו למצוא חייל בודד – ולכן לא הוציאו את תוכניתם אל הפועל.


התשתית הראייתית שהמדינה החזיקה בה בפתח ההליכים המשפטיים, שכאמור נוהלו *בנפרד* נגד חלאד ונגד זאהי, נראתה איתנה למדיי.
בראש ובראשונה, הן חאלד והן זאהי הודו בחקירותיהם בחשדות נגדם ואף הפלילו זה את זה. בנוסף, נאספו ראיות לגבי התקשרויות בין השניים, בעיקר סמוך לפני ואחרי הרצח.

בכל הנוגע בהליך נגד חאלד, שכאמור ביצע את הרצח בפועל, התשתית הראייתית שהציגה המדינה נותרה איתנה גם במרוצת ההליך. ביחס לחלק הראשון, הוא הורשע בביצוע הרצח, ואפילו לא ערער על כך.
עם זאת, ביחס לחלק השני, ואף על פי שנקבע שהוכחו הסיורים שביצע עם זאהי לפני כן – התרחשה הדרמה הראשונה.

הטענה של המדינה היתה שהסיורים האלה, שהיו בעצם התחלת הוצאה לפועל של פיגוע טרור – מגבשים עבירה של *ניסיון* לרצח. כלומר, הטענה היתה שהמעשים של חאלד וזאהי, אף שלא הסתיימו בפיגוע, עולים כדי *ניסיון* לבצע פיגוע.  
אבל, ביהמ"ש המחוזי, ואחריו ביהמ"ש העליון, *דחו* את הטענה הזו.

בתי המשפט קבעו שהמעשים של חאלד וזאהי לא מספיקים כדי שיחשבו כניסיון.
כדי להבין את הקביעה, נדמיין סקאלה של התקדמות המעשים, שבתחילתה האדם מהרהר בכוונה לבצע פיגוע, ובסופה פיגוע שיצא אל הפועל. ככל שעולים במעלה הסולם, כך האדם ביצע יותר ויותר מעשים – אסף מודיעין, הצטייד בנשק, וכו'.

איפשהו בסקאלה הזו יש נקודה קסומה שבה המעשים כבר לא נחשבים כתכנון העבירה – אלא עולים כדי ניסיון לבצע אותה.
ומבחינה משפטית, לאבחנה בין שלב התכנון לבין שלב הניסיון יש חשיבות עצומה, כי בעיקרון מעשי תכנון (המכונים "הכנה" בשפה משפטית) אינם עבירה, ואילו ניסיון הוא דווקא כן.