בתקופה האחרונה, החלו תוקפי מערכת המשפט מימין לחבק את ״חושף השחיתות״ שוקי משעול, שבעבר היה חביבם של ״מחאת פתח תקווה״ וגיא לרר. ד״ר גדי טאוב אפילו צירף המלצת מעקב, וטען שאת משעול הצדיק ״המדינה רדפה על איזה חוב של פחות מאלף שקל״.
ומה לגבי העובדות?
שוקי משעול הואשם בשלושה אישומים:
בראשון נטען שבהיותו פקיד בכיר ברשות המיסים הוא מסר מידע פרטי וסודי אודות 4 נישומים לאדם בשם אפללו. משעול טען שאפללו היה ״מודיע״, אך בימ״ש קבע שמשעול פעל משיקולים זרים, שנבעו מידידות עם אפללו. הוא הורשע בהפרת סודיות, הפרת אמונים ופגיעה בפרטיות.
בשני נטען שב-3 שנים רצופות משעול דיווח נתונים מנופחים וכוזבים בנוגע להחזר הוצאות ביטוח רכב לעובדי מדינה, ולכן זכה בהחזרים גבוהים ממה שהיה זכאי. בימ״ש הרשיע את משעול גם באישום זה, וקבע שהוא פעל באופן מודע ומכוון. משעול הורשע בקבלת דבר במרמה ובניסיון לקבלת דבר במרמה.
באישום השלישי, הדומה לראשון, נטען שמשעול מסר מידע סודי ופרטי על נישום מסוים – מידע שהיה נגיש לו מתוקף תפקידו כעובד ציבור – לאדם בשם קליין, אף שידע שקליין לא מייצג את הנישום ושקליין מבקש לפגוע בו. משעול הורשע באישום זה, בעבירות של הפרת סודיות, מרמה והפרת אמונים ופגיעה בפרטיות.
כלומר, משעול הורשע בשורה ארוכה של עבירות חמורות. אף על פי כן, נגזרו עליו 5 חודשי עבודות שירות בלבד, מטעמים שלא אכנס אליהם.
שני הצדדים ערערו לבימ״ש המחוזי, שדחה את ערעורו של משעול נגד הרשעתו, וכן דחה את ערעור המדינה נגד קולת העונש. משעול הגיש בקשת רשות ערעור לבימ״ש העליון.
בימ״ש העליון (שהם) דחה את בקשת רשות הערעור של משעול (הציטוטים שלעיל לקוחים מתוך החלטה זו).
שהם החליט שטענות משעול אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, וכן דחה את טענותיו לגופן, תוך שקבע שאין בסיס לפרשנותו של משעול כאילו היה רשאי להעביר את המידע הסודי הפרטי לידי האנשים שלהם מסר אותו.
כלומר, משעול הורשע בשלוש ערכאות, בפסק דין חלוט. הוא לא ״נרדף בגלל פחות מאלף שקל״, אלא הואשם והורשע בהרבה-הרבה יותר מכך.
אבל, משום שמשעול הצליח לשכנע את עצמו, וגם אחרים, בהיותו קורבן וחושף שחיתות כביכול, הוא החליט להגיש תביעת דיבה נגד אדם בשם אליעזר בר, שהעז לטעון אחרת.
הנה העובדות, שאינן מאוד חשובות, ועיקרן החלפת מהלומות מילוליות בין השניים. ומה קבע בית המשפט?
תחילה, דן השופט בטענת משעול כאילו הורשע בגין ״עבירות מינוריות״ – החזר הוצאות בסך 542 ש״ח ומסירת מידע למקור מודיעיני. נקבע, שאופן הצגת משעול את הרשעותיו היא ״לא מדוייקת, לשון המעטה״.
בימ״ש פירט את *העובדות* שנקבעו נגד משעול, וקבע שהניסיון להמעיט מחומרתן הוא ״ניסיון סרק, שמוטב היה לולא נעשה״, ושבפועל משעול עבר עבירה שהיא ״מהחמורות ביותר שיכול עובד ציבור לעבור במסגרת תפקידו״.
בימ״ש גם דחה את ניסיון ההיתממות של משעול אודות ״542 ש״ח״, שהוא דבק בוא עד היום.
לפי פסק הדין, זו לא ״תקלה מקרית״, אלא ״שיטה של ממש״. בימ״ש העיר על ״סלחנותו של משעול כלפי עצמו וכלפי התנהגותו״, וקבע שלא מדובר כלל וכלל ב-״עבירה מינורית״.
במילים אחרות, הסיפור שמשעול מספר אודות ״הרשעה בגין 542 ש״ח״, הוא סיפור שאינו אמת. בפועל, כאמור, משעול ביצע עבירות חמורות.
הלאה.
בימ״ש הוסיף וקבע שמשעול עבר עבירות הונאה, וביצע ״מרמה מכוונת ומתוכננת היטב״.
השופט הוסיף וקבע שהעבירות שביצע משעול (שבאופן אירוני העשירו את כיסו במקום את קופת המדינה) – הן עבירות שנושאות עימן קלון, וזאת בהתחשב בטיב העבירות ובתפקידו הציבורי הבכיר של משעול בעת שביצע אותן.
עוד נקבע, שיש אמת בטענה שמשעול הפסיד בכל הערכאות (והוא הפסיד בהליכים נוספים לאחר מכן – הן בבקשת רשות הערעור והן בעתירה שאתייחס אליה בהמשך).
כלומר, לוחם השחיתות מטעם עצמו הועמד לדין – והורשע, והגיש הליכים, והפסיד בכולם – אבל עדיין משכנע את הציבור שהמציאות היא בעצם אחרת.
ומה לגבי התואר ״חושף שחיתות״?
ה-״ראיה״ *היחידה* שמשעול הציג בפני בית המשפט היתה הקדשה שכתב אריה אבנרי. פרט לכך, משעול לא הציג בדל ראיה שיוכיח שהוא אכן ״חושף שחיתות״ – טייטל שהוא מקפיד להתהדר בו, רק שהוא מבוסס כנראה על שכנוע עצמי, ולא על שום דבר מעבר לכך, לפחות לפי פסק הדין.
יחד עם זאת, בנקודה אחת התקבלה תביעתו של משעול, והיא בכך שהנתבע טען שמשעול הורשע בלקיחת
שוחד – וזה *לא* נכון (והנה אמרתי זאת גם אני).
אבל, נקבע שעומדת לנתבע הגנת ״אמת דיברתי״ לגבי כל שאר הטענות. ובעברית שימושית: הנתבע ש-״הכפיש״ כביכול את משעול אודות העבירות שביצע – דיבר אמת.
עדיין לא סיימנו.
אחרי שהתפוצצה פרשת רות דוד, משעול עתר לבג״ץ, ופמפם את העתירה הזו ללא סוף, סטייל איתי לשם. טענת משעול היתה שיש להעמיד את דוד לדין על עבירות נוספות (זולת אלה שבגינן היא *נאשמת* כיום), תוך העלאת טענות שונות ומשונות כלפי שלל גורמים במערכת אכיפת החוק.
בג״ץ אומנם נתן למשעול את יומו בבית המשפט (העתירה לא נדחתה על הסף), אך קבע שהיא מבוססת על ״השערות וספקולציות והטחת האשמות חסרות ביסוס״, כי הפרשה נבחנה על ידי מספר רב של גורמים בכירים, ושאין כל בסיס לטענת משעול כאילו התקבלה בעניינו החלטה מוטה. אבל למה לא למחזר את הטענות הללו…
סיכום:
שוקי משעול איננו קורבן, הוא לא נרדף בגלל ״542 ש״ח״, הוא לא חושף שחיתות, והעמדתו לדין – ולימים הרשעתו בשלוש ערכאות – נעשתה באופן ענייני ועל סמך ראיות מוצקות.
משעול הוא עבריין מרמה והונאה, שמסר פרטים סודיים ורגישים שאליהם נחשף, ושקיבל במרמה כסף מתוך קופת המדינה.
שבוע טוב.